משנה תורה לרמב"ם ספר קניין הלכות מכירה

הלכות מכירה פרק ל

א  המוכר שמכר קרקע או מיטלטלין, וזיכה בהן ללוקח שלא מדעתו--יד הלוקח על העליונה:  אם רצה ליקח, אין המוכר יכול לחזור בו; ואם לא רצה, תחזור לבעליה.  לפיכך כותבין שטר למוכר, אף על פי שאין הלוקח עימו; ולעולם הלוקח נותן שכר הסופר, ואפילו מכר שדהו מפני רעתה.

ב  וכן העבד שמכר או קנה או נתן מתנה, או ניתנה לו--יד האדון על העליונה:  אם רצה לקיים מעשיו, הרי אלו קיימין וקנו; ואם לא רצה, בטלו כל מעשיו.  ובדברים בלבד הוא שמקיים האדון או מבטל, ואינו צריך לקנות ממנו כלום.

ג  וכן האישה שמכרה או נתנה מתנה, בין בנכסי בעלה, בין בנכסי צאן ברזל שהכניסה לו, בין בדברים שייחד לה בכתובתה, בין בנכסי מלוג, בין בקרקעות, בין במיטלטלין, וכן אם לקחה או ניתן לה מתנה--יד הבעל על העליונה:  רצה, לקיים; רצה, לבטל הכול.

ד  אבל הבעל שמכר או שנתן--בין קרקע שהכניסה לו אשתו בכתובתה, או קרקע שהכניס לה שום משלו, או קרקע שייחד לה בכתובתה--אף על פי שקנו מיד האישה אחר כך שקיימה מעשיו, הרי כל מה שעשה בטיל:  מפני שהיא אומרת, נחת רוח עשיתי לבעלי.

ה  [ד] מכר או נתן נכסי מלוג, בין מקרקעין בין מיטלטלין--יד האישה על העליונה:  רצתה לבטל, מבטלת; ואם קיימה מעשיו, קנו הלוקחים.

ו  [ה] בעל שמכר מיטלטלין של נכסי צאן ברזל, או מיטלטלין שנתן לה משלו--אף על פי שאינו רשאי, אם עבר ומכר או נתן--קנו הלקוחות, ואין האישה יכולה להוציא מידם.  וכן יש לו לבעל למכור כל נכסיו, אף על פי שהן תחת שיעבוד הכתובה; ואם תבוא לטרוף, טורפת, אלא אם כן כתבה ללוקח תחילה, וקנו מידה.

ז  [ו] האישה שמכרה או נתנה נכסי צאן ברזל לבעלה, לא קנה; ויש לה לחזור ולהוציא מידו, כמו שביארנו בהלכות אישות.

ח  בית דין שמכרו או שלקחו בנכסי יתומים, בין בקרקע בין במיטלטלין, וכן האפיטרופין, בין שמינו אותם בית דין בין שמינה אותן אבי יתומים--מקחן מקח, וממכרן ממכר.  אבל מתנתם אינה כלום, שאין אדם נותן דבר שאינו שלו.

ט  [ז] המוכר או הנותן בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב--אף על פי שמכין אותו, מעשיו קיימין.  וכן כל מי שקנו מידו בשבת--הקניין קיים, וכותבין לאחר השבת ונותנין.