משנה תורה לרמב"ם ספר קניין הלכות מכירה

הלכות מכירה פרק כד

א  המוכר שלושה אילנות בתוך שדהו--אפילו היו שלוש נטיעות קטנות, או שלושה בדי אילנות--הרי יש ללוקח קרקע הראויה להם.  ואפילו יבשו האילנות, או נקצצו--יש לו קרקע הראויה להם, וקנה כל האילנות שביניהם.

ב  וכמה היא הקרקע הראויה להם--תחתיהם, וביניהם, וחוצה להם מלוא האורה וסלו.  וזה המקום שהוא מלוא האורה וסלו, אין אחד משניהם יכול לזורעו אלא מדעת חברו.

ג  במה דברים אמורים, בשהיו שלושת האילנות עומדין כמו שלושה פטפוטי כירה ששופתין עליהן הקדירה, שהרי הן שניים זה כנגד זה, והשלישי מכוון ביניהן ומרוחק מהן:  והוא, שיהיה בין כל אילן ואילן מארבע אמות ועד שש עשרה.  [ד] ומהיכן הוא מודד, מן העיקר הרחב של אילנות.

ד  אבל אם לא היו עומדין כצורה הזאת, או שהיו מקורבים פחות מארבע אמות, או מרוחקין יתר על שש עשרה אמה, או שלקחן זה אחר זה, או שמכר לו שניים בתוך שדהו ואחד על המצר, או שניים בתוך שלו ואחד בתוך של חברו, או שהפסיק בור או אמת המים או רשות הרבים ביניהם--הרי זה אין לו קרקע.  לפיכך לא קנה את האילנות שביניהם; ואם יבש האילן, או נקצץ--ילך לו.

ה  כל מי שקנה שלושה אילנות, ויש לו קרקע--אם הגדילו והוציאו חוטר, יקוץ אותו כדי שלא ימעט הדרך על בעל השדה.  וכל השריגין והאמירים היוצאים מהם, ואפילו מן השורשים--הרי הן של בעל האילנות, שהרי יש לו קרקע.

ו  הקונה שני אילנות בתוך שדה חברו, אין לו קרקע; לפיכך אם מת האילן, או נקצץ--אין לו כלום.  הגדילו שני האילנות, והוציאו שריגים ואמירים--יקוץ, שמא ימשכו בארץ, ויאמר למוכר שלושה אילנות מכרת לי, ויש לי קרקע.

ז  כל העצים שקוצץ בעל שני האילנות מהן--העולה מן הגזע והוא הרואה פני החמה, הרי הוא של בעל האילנות; והעולה מן השורשים והן שאינן רואין פני החמה, הרי הוא של בעל השדה.  ובדקלים--אין לבעל הדקל מן העולה כלום, לפי שאין להם גזעים.

ח  המוכר קרקע, ושייר את האילנות--הרי זה יש לו חצי הקרקע כולה:  שאילו לא שייר בקרקע--היה אומר לו הלוקח, עקור אילנך.  וכן אם שייר שני אילנות בלבד, יש לו קרקע הראוי להם:  שאילו לא שייר קרקע--היה אומר לו הלוקח, עקור אילנך ולך.

ט  המוכר את האילנות, ושייר את הקרקע--יש לבעל האילנות קרקע הראויה להם כמו שביארנו.  מכר את הקרקע לאחד, ואת האילנות לאחד, והחזיק זה באילנות, והחזיק זה בקרקע--זה קנה האילנות עם חצי הקרקע, וזה שהחזיק בקרקע קנה חצי הקרקע בלבד.

י  האחין שחלקו, אחד נטל שדה לבן, ואחד נטל שדה פרדס--יש לבעל הפרדס ארבע אמות בתוך שדה הלבן סמוכות לסוף האילנות של פרדס, שעל מנת כן חלקו; ואינו צריך לפרש דבר זה, מפני שהוא דבר ידוע.

יא  המוכר שדה לחברו, והיו בה דקלים, ואמר לו חוץ מדקל פלוני--אם דקל טוב ומשובח הוא--אותו הדקל לבדו הוא ששייר, והשאר ללוקח; ואם דקל רע הוא, וכל שכן השאר--לא קנה מן הדקלים כלום.

יב  מכר לו שדה, ואמר לו חוץ מן האילנות--אם יש בה דקלים בלבד, שייר הדקלים; ואם יש בה גפנים בלבד, שייר הגפנים.  וכן שאר האילנות.  היו בה גפנים ודקלים, לא שייר אלא הגפנים:  שכל מוכר, בעין יפה מוכר.  ואם הדקלים שייר, לא שייר אלא כל דקל גבוה שעולים לו בחבל; והשאר, הרי הוא של לוקח.  ואם שאר אילנות הוא ששייר, לא שייר מהם אלא כל שאין העול כובשו; וכל שהעול כובשו, הרי הוא של לוקח ובכלל השדה נחשב.

יג  האומר לחברו קרקע ודקלים אני מוכר לך, אפילו לא היו לו דקלים--אם רצה לקנות שני דקלים, הרי נקנה המקח; ואין הלוקח יכול לומר לו, איני לוקח אלא קרקע שיש בה דקלים.  אבל אם אמר לו קרקע בדקלים אני מוכר לך--אם היו בה שני דקלים, קנה; ואם לאו, מקח טעות הוא וחוזר.  אמר לו קרקע של דקלים--אין לו דקלים, שאין בלשון הזה אלא קרקע הראויה לדקלים.

יד  המוכר פרדס לחברו, צריך לכתוב לו קנה לך דקלים ותמרים והוצין, ואף על פי שקנה כל אלו, אף על פי שלא פירש אותם:  נואי השטר הם.  וכן המוכר קרקע לחברו, צריך לכתוב לו לא הנחתי לפניי בממכר זה כלום, כדי להסתלק מן הטענות ומן הדינין.

טו  המוכר בית לחברו--אף על פי שכתב לו והקניתי לך עומקו ורומו, צריך לכתוב לו קנה לך מקרקע התהום עד רום הרקיע:  שהעומק והרום אינו נקנה בסתם; וכיון שהקנהו העומק והרום, קנה הרום שהוא האוויר בלבד, והעומק שהוא עובי הארץ, אבל לא קנה הבניינות שבעמקים ושבאוויר.  וכיון שכתב לו מקרקע התהום עד רום הרקיע--קנה הבור והדות שבעובי הקרקע למטה, והמחילות שבין המעזיבות למעלה.

טז  המוכר בית לחברו על מנת שדיוטה העליונה שלי, הרי זו שלו; ואם רצה להוציא בה זיזין, מוציא.  ואם נפלה, חוזר ובונה אותה; ואם רצה לבנות על גבה, בונה כשהיה מקודם.

יז  המוכר קברו, או דרך קברו, או מקום מעמדו, או בית הספדו--באין בני משפחה, וקוברים שם על כורחו משום פגם משפחה; ונותנין דמי הקבר שקברו בו ללוקח, אף על פי שלא פירש.