משנה תורה לרמב"ם ספר קניין הלכות מכירה

הלכות מכירה פרק יט

א  אסור למוכר למכור לחברו קרקע או מיטלטלין שיש עליהן עסקין ויש בהן דין, עד שיודיעו:  שאף על פי שהאחריות עליו, אין אדם רוצה שייתן מעותיו, ויירד לדין ויהיה נתבע מאחרים.

ב  המוכר קרקע לחברו, ואחר שקניה הלוקח באחד מן הדרכים שקונין בהן, קודם שישתמש בה, יצאו עליה מערערין--הרי זה יכול לחזור בו:  שאין לך מום גדול מזה, שעדיין לא נהנה בו ובאו התובעין.  לפיכך יבטל המקח, ויחזיר המוכר את הדמים ויעשה דין עם המערערין.

ג  ואם נשתמש בה הלוקח כל שהוא, ואפילו דש המצר שלה ועירבו עם הארץ--אינו יכול לחזור בו, אלא עושה דין עם המערערין; ואם הוציאוה מידו בדין, יחזור על המוכר כדין כל הנטרפין.

ד  [ג] כל המוכר קרקע או עבד או שאר מיטלטלין, הרי זה חייב באחריותן.  כיצד:  אם הוציאו המקח מיד הלוקח מחמת המוכר--חוזר הלוקח ונוטל כל הדמים שנתן מן המוכר, שהרי נלקח המקח מחמתו.

ה  כך הוא הדין בכל ממכר, אף על פי שלא פירש הלוקח דבר זה אלא קנה סתם.  אפילו מכר הקרקע בשטר, ולא הזכיר בו האחריות--הרי זה חייב באחריותה:  שהאחריות שלא הוזכרה, טעות סופר היא.

ו  [ד] במה דברים אמורים, בשהוציאו המקח מיד הלוקח בית דין של ישראל, כגון שהיה המקח מיטלטלין והיו גנובין או גזולין, או שהייתה הקרקע גזולה, או שבא בעל חוב של מוכר וטרפה מיד הלוקח; והכול בבית דין של ישראל.

ז  אבל אם הגוי הוא שהוציא המקח מיד הלוקח--בין בדין המלך, בין בערכיות שלהן--אין המוכר חייב באחריותו; ואף על פי שהגוי טוען שהמוכר גנב חפץ זה או גזלו ממנו, והביא עדי גויים על כך--אין המוכר חייב כלום:  שזה אונס הוא, ואין המוכר חייב באחריות האונס.

ח  [ה] המוכר קרקע לחברו, והתנה עימו שכל אונס שייוולד בקרקע זו יהיה חייב לשלם--אפילו בא גוי וגזלה מחמת המוכר, חייב לשלם.  אבל אם נפסק הנהר שהיה משקה אותה, או שחזר הנהר לעבור בתוכה ונעשת בריכה, או שבאה זוועה והשחיתה אותה--הרי זה פטור:  שאלו וכיוצא בהן אונס שאינו מצוי הוא, ולא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא בעת שהתנה; וכל אונס שאינו מצוי, אינו בכלל תנאי זה.

ט  [ו] והוא הדין לכל תנאי שבממון, שאומדין דעת המתנה, ואין כוללין באותו התנאי אלא הדברים הידועין שבגללן היה התנאי, והם שהיו בדעת המתנה בעת שהתנה.

י  [ז] מעשה באחד ששכר מלחים להעביר שומשמין למקום פלוני, והתנה עימהם שהן חייבין בכל אונס שיארע להם עד שיגיעו השומשמין למקום פלוני, ונפסק הנהר שהיו מוליכין בו; ואמרו חכמים זה אונס שאינו מצוי, ואין חייבין להוליך שומשמין אלו על גבי בהמה עד אותו המקום.  וכן כל כיוצא בזה.

יא  [ח] המוכר קרקע לחברו, והתנה המוכר שלא יהיה עליו אחריות--אפילו נודע בוודאי שזו הארץ גזולה, ויצאת מיד הלוקח--אין המוכר חייב כלום; ואין צריך לומר אם בא בעל חוב וטרפה, שאינו מחזיר לו כלום:  שכל תנאי שבממון קיים.

יב  [ט] ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות, ובא לוי להוציאה מיד שמעון--אם רצה ראובן לעשות דין עם לוי, עושה; ואין לוי יכול לומר לו מה לי ולך, והרי אין עליך אחריות--שהרי ראובן אומר לו אין רצוני שתהיה לשמעון תרעומת עליי, שהרי הפסיד בגללי.

יג  [י] ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות, וחזר ולקחה משמעון באחריות, ובא בעל חוב של ראובן לטרוף אותה ממנו--אינו יכול לחזור על שמעון:  שאף על פי שלא קיבל עליו אחריות לשמעון, אחריות עצמו קיבל, שלא יהיה הוא המוכר, והוא המוציא לעצמו.

יד  אבל אם בא בעל חוב של יעקוב אביהם, וטרפה מיד ראובן--חוזר בכל הדמים על שמעון:  מפני ששמעון קיבל לו האחריות, וראובן לא קיבל לשמעון אחריות אחרים כלל.