משנה תורה לרמב"ם ספר קניין הלכות מכירה

הלכות מכירה פרק יז

א  ארבע מידות במוכרין:  מכר לו חיטים יפות ונמצאו רעות--הלוקח יכול לחזור בו, ולא המוכר.  רעות ונמצאו יפות--המוכר יכול לחזור בו, ולא הלוקח.  רעות ונמצאו רעות, יפות ונמצאו יפות--אף על פי שאינן יפות שאין למעלה מהן, ולא רעות שאין למטה מהן, והרי יש שם הוניה שתות--אין אחד מהם יכול לחזור בו, אלא קנה ומחזיר הוניה.

ב  אבל המוכר חיטים שחממית ונמצאת לבנה, או לבנה ונמצאת שחממית, עצים של זית ונמצאו של שקמה, של שקמה ונמצאו של זית, יין ונמצא חומץ, חומץ ונמצא יין--כל אחד משניהן יכול לחזור בחברו, שאין זה המין שאמר שימכור לו.  וכן כל כיוצא בזה.

ג  המוכר יין לחברו, ונתנו הלוקח בקנקנים והחמיץ מיד--אינו חייב באחריותו, ואף על פי שאמר לו לתבשיל אני צריך לו; ואם ידע שיינו מחמיץ, הרי זה מקח טעות.

ד  מכר לו יין, והרי הוא בקנקני המוכר והחמיץ--אם אמר לו למקפה אני צריך--מחזיר ואומר לו הרי יינך וקנקנך, שאני לא קניתי לשתותו אלא לבשל מעט מעט.  ואם לא אמר לו למקפה הוא--אינו יכול להחזיר, שהרי אומר לו למה לא שתית אותו, ולא היה לך לשהותו עד שיחמיץ.

ה  [ד] המוכר חבית של שיכר לחברו, והחבית של מוכר, והחמיצה בתוך שלושה ימים הראשונים--הרי זה ברשות המוכר, ומחזיר את הדמים; מכאן ואילך, ברשות לוקח.  [ה] המוכר חבית של יין לחברו כדי למוכרה מעט מעט, והחמיצה במחציתה או בשלישה--חוזרת למוכר; ואם שינה הלוקח הנקב שלה, או שהגיע יום השוק ושהה ולא מכר--הרי היא ברשות הלוקח.

ו  וכן המקבל חבית של יין מחברו כדי להוליכה למקום פלוני ולמוכרה שם, וקודם שתגיע לשם הוזל היין או החמיצה--הרי זו ברשות המוכר, מפני שהחבית והיין שלו.  וכן כל כיוצא בזה.

ז  [ו] האומר לחברו יין מבושם אני מוכר לך, חייב להעמיד לו עד העצרת.  אמר לו יין ישן אני מוכר לך, נותן לו משל שנה שעברה; מיושן, משל שלוש שנים:  וצריך שיעמוד ולא יחמיץ עד החג.  ובמקום שיש שם מנהג ידוע, הכול כמנהג המדינה.

ח  [ז] האומר לחברו מרתף זה של יין אני מוכר לך למקפה, או שמכר לו מרתף של יין סתם--הרי הלוקח מקבל עליו עשרה קנקנים בכל מאה שלא יהיה יינם טוב, אלא כבר התחיל להשתנות; יתר על זה לא יקבל.

ט  [ח] אמר לו מרתף של יין למקפה אני מוכר לך, או שאמר לו חבית של יין אני מוכר לך--נותן לו יין שכולו יפה וראוי לתבשיל.  אמר לו מרתף זה של יין--נותן לו יין הנמכר בחנות, שהרי הוא בינוני לא רע ולא יפה.  אמר לו מרתף זה אני מוכר לך, ולא הזכיר יין--אפילו כולו חומץ, הגיעו.  וכן כל כיוצא בזה.

י  [ט] האומר לחברו עריבה של עץ אני מוכר לך, או קורת בית הבד אני מוכר לך--אינו נותן לו עץ שראוי לחפור בו עריבה, או קורה שראויה לקורת בית הבד, אלא עריבה בצורתה, או קורת בית הבד בצורתה, שכל הרואה אומר זו עריבה, או זו קורת בית הבד.  וכן כל כיוצא בזה.