משנה תורה לרמב"ם -> ספר קניין -> הלכות מכירה

הלכות מכירה פרק יב

א  אסור למוכר או לקונה להונות את חברו, שנאמר "וכי תמכרו ממכר לעמיתך, או קנה מיד עמיתך--אל תונו, איש את אחיו" (ויקרא כה,יד).  ואף על פי שהוא עובר על לא תעשה, אינו לוקה, מפני שניתן להישבון; ובין שהונה במזיד, בין שלא ידע שיש במכר זה הוניה--חייב להשיב.

ב  כמה תהיה ההוניה ויהיה חייב להשיב, שתות בשווה.  כיצד:  הרי שמכר שווה שישה בחמישה, או שווה שישה בשבעה, או שווה חמישה בשישה, או שווה שבעה בשישה--הרי זו הוניה; ונקנה המקח, וחייב המונה להחזיר את ההוניה כולה למתאנה.

ג  הייתה ההוניה פחות מזה בכל שהוא, כגון שמכר שווה שישים דינר בחמישים דינר ופרוטה--אינו חייב להחזיר כלום:  שכל פחות משתות, דרך הכול למחול בו.

ד  הייתה ההוניה יתרה על שתות בכל שהוא, כגון שמכר שווה שישים בחמישים פחות פרוטה--בטיל המקח, והמתאנה יכול להחזיר החפץ ולא יקנה כלל; אבל המונה אותו אינו יכול לחזור אם רצה זה וקיבל, אף על פי שבטיל המקח.

ה  אין המונה חייב להחזיר, עד שתהיה ההוניה יתר על פרוטה; הייתה פרוטה בשווה--אינו מחזיר, שאין הוניה לפרוטות.

ו  [ה] עד מתיי יהיה לו לחזור ולתבוע ההוניה, או לבטל המקח--עד כדי שיראה לתגר או לקרובו.  ואם שהה יתר על זה--אפילו לקח שווה מאה במאתיים, אינו חוזר.

ז  [ו] במה דברים אמורים, בלוקח, שהרי המקח בידו ומראהו.  אבל המוכר חוזר בהוניה לעולם; ואין צריך לומר בביטול מקח, שאינו יודע דמי זה שמכר עד שיראה כמותו שנמכר.

ח  לפיכך אם היה המקח דבר שאין במינו שינוי והוא כולו שווה, כגון הפלפלין וכיוצא בהן--הרי זה אינו חוזר, אלא עד כדי שישאל על שער שבשוק בלבד.  [ז] וכן אם נודע שבא לידו כממכרו, וידע שטעה ולא תבע--אינו יכול לחזור ולתבוע, שהרי מחל.

ט  [ח] כשם שהוניה להדיוט--כך הוניה לתגר, אף על פי שהוא בקי.  וכשם שהוניה בפירות ובבהמה, כך יש הוניה במטבעות.  [ט] כיצד:  הרי שהיה דינר זהב בארבעה ועשרים דינר של כסף, וצירפה בעשרים דינר, או בשמונה ועשרים--הרי זה מחזיר את ההוניה; היה יתר על זה, בטיל הצירוף; פחות מכאן, מחילה.

י  וכן אם הייתה הסלע חסרה שתות, והיו מוציאין הסלעים במניין לא במשקל--מחזיר ההוניה.

יא  עד מתיי יש לו להחזיר הדינר או הסלע--בכרכים, עד כדי שיראה לשולחני.  בכפרים שאין השולחני מצוי שם, יש לו להחזיר עד ערבי שבתות:  שאין מכיר הסלע וחסרונה ודמיה אלא שולחני.

יב  והוא הדין למוכר ספרים, או אבנים טובות ומרגלייות--שיש ללוקח לחזור, עד כדי שיראה אותם לתגרים הבקיאים בהן בכל מקום שהן:  שאין הכול בקיאים בדברים אלו.  לפיכך אם לא היה מכיר באותה המדינה, והוליך המקח למקום אחר, או שבא הבקי לאחר זמן מרובה, והודיעו שטעה--הרי זה חוזר.

יג  [יב] הנותן סלע חסרה לחברו--אם היה מכירה, אפילו לאחר שנים עשר חודש--הרי זה מחזירה; ואם היה אפשר להוציאה על ידי הדוחק--אינו יכול להחזירה לאחר זמן, אלא אם כן קיבלה ממנו במידת חסידות.

יד  [יג] המוכר לחברו שווה ארבע בחמש, שהרי המקח בטיל כמו שביארנו, ולא הספיק להראותו לתגר או לקרובו, עד שהוקר ועמד בשבע--לוקח יכול לחזור בו, ולא המוכר:  שהרי הלוקח אומר למוכר אילו לא הונותני, לא היית יכול לחזור, ועתה שהונותני תחזור, היאך יהיה החוטא נשכר.

טו  [יד] וכן מוכר שמכר שווה חמש בארבע, וזל ועמד בשלוש--מוכר יכול לחזור בו, ולא לוקח:  שהרי אומר המוכר ללוקח, לא מפני שהונותני תחזור בי.

טז  [טו] המוכר שווה חמש בשש, ולא הספיק להראות עד שהוקר ועמד בשמונה--הרי המוכר חייב להחזיר האחת של הוניה:  שהרי נקנה המקח, וחייב להחזיר; וכשהוקיר, ברשות לוקח הוקיר.

יז  וכן אם מכר שווה שש בחמש, והוזלו ועמדו על שלוש--הרי הלוקח חייב להחזיר סלע אחת של הוניה, שהרי נקנה המקח וברשות הלוקח הוזל.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך