משנה תורה לרמב"ם ספר קניין הלכות מכירה

הלכות מכירה פרק יא

א  המקנה, בין קרקע בין מיטלטלין, והתנה תנאין שאפשר לקיימן, בין שהתנה המקנה בין שהתנה הקונה--אם נתקיימו התנאין, נקנה הדבר שהוקנה; ואם לא נתקיים התנאי, לא קנה.  וכבר ביארנו משפטי התנאים בהלכות אישות.

ב  במה דברים אמורים, בשקנה בדרך מן הדרכים שקונין בהן, והרי יש עליו לקיים את התנאי.  אבל אם לא קנה עתה, והתנה עימו שאם יתקיים תנאי זה יקנה, ואם לא יתקיים לא יקנה--אף על פי שנתקיים התנאי, לא קנה:  שזו אסמכתא היא, שהרי סמך קנייתו לעשיית כך וכך; וכל אסמכתא אינה קונה, שהרי לא גמר בליבו להקנותו.

ג  כיצד:  המוכר בית לחברו או נתנו לו במתנה על תנאי שילך עימו לירושלים ביום פלוני, והחזיק זה בבית מעתה--הרי זה קנה, כשילך עימו לירושלים באותו היום; ואם עבר אותו היום ולא הלך, לא קנה.

ד  אבל אם התנה ואמר לו אם תלך עימי לירושלים ביום פלוני, או אם תביא לי דבר פלוני, אתן לך בית זה, או אמכרנו לך בכך וכך, והלך עימו באותו היום, או הביא לו--אף על פי שהחזיק בבית אחר שקיים התנאי--לא קנה, שזו היא אסמכתא.  וכן כל כיוצא בזה.

ה  [ד] לפיכך הנותן עירבון לחברו, ואמר לו אם אני אחזור בך עירבוני מחול לך, והלה אומר ואם אני אחזור בך אכפול לך עירבונך--אם חזר בו הלוקח--קנה זה את העירבון, שהרי הוא תחת ידו; ואם חזר בו המוכר--אין מחייבין אותו לכפול העירבון, שזו אסמכתא ועדיין לא קנה.

ו  [ה] וכן מי שפרע מקצת חובו, והשליש את השטר ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני, תן לו את שטרו, והגיע זמן, ולא נתן--לא ייתן השליש את השטר, שזו אסמכתא היא.

ז  [ו] וכן כל התנאין שמתנין בני אדם ביניהן, אף על פי שהן בעדים ובשטר, אם יהיה כך או אם תעשה כך אתן לך מנה או אקנה לך בית זה, ואם לא יהיה או אם לא תעשה לא אקנה לך ולא אתן לך--אף על פי שעשה או שהיה הדבר, לא קנה:  שכל האומר אם יהיה או אם לא יהיה--לא גמר והקנה, שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהיה או שמא לא יהיה.

ח  [ז] כל האומר קנה מעכשיו--אין כאן אסמכתא כלל, וקנה:  שאילו לא גמר להקנותו, לא הקנהו מעכשיו.  כיצד:  אם באתי מכאן ועד יום פלוני, קנה בית זה מעכשיו, וקנו מידו על כך--הרי זה קנה, אם בא בתוך הזמן שקבע.  וכן כל כיוצא בזה.

ט  [ח] מי שמכר חצרו או שדהו, ופירש בשעת מכירה שהוא מוכר כדי לילך למקום פלוני, או מפני המטר שנמנע, כדי לקנות חיטים בדמי חצרו--הרי זה כמוכר על תנאי.

י  לפיכך אם ירד המטר אחר שמכר, או באו חיטין והוזלו, או נמנע הדרך לילך לאותה הארץ, או שלא נסתייע לעלות או לקנות החיטים--הרי זה מחזיר אותן הדמים, ותחזור לו קרקעו:  שהרי פירש שאינו מוכר אלא לעשות דבר פלוני, והרי לא נעשה.  וכן כל כיוצא בזה.

יא  [ט] אבל המוכר סתם--אף על פי שהיה בליבו שמפני כך וכך הוא מוכר, ואף על פי שמראין הדברים שאינו מוכר אלא לעשות כך וכך, ולא נעשה--אינו חוזר:  שהרי לא פירש; ודברים שבלב, אינן דברים.

יב  [י] מי שהקנה לחברו, והתנה עליו על מנת שתיתן מקח זה או תמכרנו לפלוני--אם מכרו או נתנו לאותו פלוני, קנה; ואם לא קיים התנאי ומכרו לאחר, או שלא מכרו ולא נתנו בזמן שקבע לו--לא קנה.  וכן המוכר או הלוקח שהתנה שיחזיר לו המקח בזמן פלוני, או כשייתן לו המעות--הרי הממכר קיים, ויחזיר כשהתנה.

יג  [יא] מכר קרקע לחברו, והתנה המוכר ואמר ללוקח, כשיהיה לי מעות, תחזיר לי קרקע זו--הרי הפירות של מוכר.  מכר סתם, ואמר לו הלוקח מדעתו, כשיהיו לך מעות, תביאם לי ואני אחזיר לך קרקע זו--הרי התנאי קיים, והלוקח אוכל פירות; ואין בזה אבק ריבית, שהרי מדעתו חייב עצמו בתנאי זה.

יד  [יב] מעשה באישה ששלחה ראובן לקנות לה חצר משמעון שהיה קרובה, ואמר שמעון המוכר לראובן השליח, אם יהיו לי מעות תחזיר לי פלונית קרובתי קרקע זו, והשיבו ראובן ואמר לו אתה ופלונית קרובים כמו אחים, כלומר, הדבר קרוב שהיא תחזיר לך ואינה מקפדת על זה.  ובא מעשה לפני חכמים ואמרו, הרי זה השליח לא קנה כלום, שהרי לא סמכה דעתו של קרוב זה על דברי השליח, מפני שלא השיבו תשובה ברורה; ונמצא שלא גמר, ולא הקנה.  וכן כל כיוצא בזה.

טו  [יג] אסמכתא שקנו מידו עליה בבית דין חשוב, הרי זה קונה:  והוא, שיתפיס זכייותיו בבית דין; והוא, שלא יהיה אנוס.

טז  [יד] כיצד:  הרי שהתפיס שטרו או שוברו בבית דין, וקנו מידו שאם לא בא ביום פלוני יינתן שטר זה לבעל דינו, והגיע היום, ולא בא--הרי אלו נותנים; ואם עיכבו נהר או חולי מלבוא, לא ייתנו.  וכן כל כיוצא בזה:  והוא, שיהיה בבית דין חשוב.

יז  [טו] המחייב עצמו בממון לאחר בלא תנאי כלל--אף על פי שלא היה חייב לו כלום, הרי זה חייב:  שדבר זה כמו מתנה הוא, ואינו אסמכתא.

יח  כיצד:  האומר לעדים היו עליי עדים שאני חייב לפלוני מנה, או שכתב לו בשטר הריני חייב לך מנה, אף על פי שאין שם עדים, או שאמר לו בפני עדים הריני חייב לך מנה בשטר, אף על פי שלא אמר אתם עדיי--הואיל ואמר בשטר--הרי זה כמי שאמר היו עליי עדים, וחייב לשלם:  אף על פי ששניהם מודים והעדים יודעים, שלא היה לו אצלו כלום--שהרי חייב עצמו, וגמר ושיעבד עצמו כמו שישתעבד הערב.  וכזה הורו רוב הגאונים.

יט  [טז] חייב עצמו בדבר שאינו קצוב, כגון שאמר הריני חייב לזון אותך או לכסותך חמש שנים--אף על פי שקנו מידו, לא נשתעבד:  שזו כמו מתנה היא, ואין כאן דבר ידוע ומצוי שנתנו במתנה.  וכן הורו רבותיי.  [יז] ומפני מה הפוסק עם אשתו שיהיה זן את בתה, חייב לזונה--מפני שפסק בשעת נישואין, והדבר דומה לדברים הנקנין באמירה.

כ  [יח] כשהיו חכמי ספרד רוצים להקנות באסמכתא, כך היו עושין:  קונין מזה שהוא חייב לזה מאה דינרין; ואחר שיחייב עצמו, קונין מבעל חובו שכל זמן שיהיה כך או שיעשה כך, הרי החוב הזה מחול לו מעכשיו, ואם לא יהיה או לא יעשה, הריני תובעו בממון שחייב עצמו בו.  ועל דרך זה היינו עושין בכל התנאין שבין אדם לאשתו בשידוכין, ובכל הדברים הדומין להם.