משנה תורה לרמב"ם ספר קניין הלכות מכירה

הלכות מכירה פרק ה

א  כל המיטלטלין קונין זה את זה.  כיצד:  החליף פרה בחמור, או יין בשמן--אף על פי שמקפידין על הדמים ושיערו כמה שווה זה וכמה שווה זה, ואחר כך החליפו--כיון שמשך האחד או הגביה, קנה השני המיטלטלין האחרים בכל מקום שהם, ונעשו ברשותו, ואף על פי שעדיין לא משכן.

ב  החליף חמור בפרה וטלה, ומשך את הפרה ועדיין לא משך את הטלה--לא קנה, שאין כאן משיכה גמורה.  וכן כל כיוצא בזה.

ג  דמים שאין מקפידין עליהם--הרי הן כשאר מיטלטלין, וקונין.  כיצד:  הרי שחפן מעות בלא משקל ובלא מניין, אלא נטלן אכסרה, ואמר לו מכור לי פרתך או יין זה באלו, ונתן לו את הדמים--קנה, ואין אחד מהם יכול לחזור בו:  שזה דבר שאינו מצוי הוא, ולא הצריכו בו משיכה.

ד  וכן ראובן שמכר מיטלטלין לשמעון בחמישים זוז, וקנה שמעון המיטלטלין ונתחייב בדמים, ואחר שנתחייב שמעון בחמישים זוז אלו, היה לו יין או בהמה ועבד וכיוצא בהן משאר המיטלטלין, והיה רוצה למוכרן, ואמר לו ראובן מכור אותן לי בחמישים זוז שיש לי בידך דמי המכר, ואמר לו הין--קנה ראובן המיטלטלין בכל מקום שהן, ואף על פי שלא משך ולא הגביה:  שגם זה דבר שאינו מצוי הוא, ולא הצריכו בו משיכה.

ה  אבל אם היה לו חוב עליו שלא מחמת המכר, ואמר לו מכור לי מיטלטלין בחוב שיש לי אצלך, ורצו שניהם--לא קנה:  עד שיגביה, או ימשוך דבר שאין דרכו להגביה, או יקנה באחד מן הדרכים שהמיטלטלין נקנין בהן.

ו  [ה] הקרקעות והעבדים והבהמה ושאר כל המיטלטלין--כל אחד מהן נקנה בחליפין, והוא הנקרא קניין.  ועיקר הדרך הזאת שייתן הקונה למקנה כלי כל שהוא, ויאמר לו קנה כלי זה חלף החצר או היין או הבהמה או העבד שמכרת לי בכך וכך:  כיון שהגביה המוכר את הכלי, וקנהו--קנה הלוקח אותו הקרקע או אותן המיטלטלין, אף על פי שעדיין לא משכן ולא נתן את הדמים; ואין אחד מהן יכול לחזור בו.

ז  [ו] אין קונין אלא בכלי, ואף על פי שאין בו שווה פרוטה; ואין קונין בדבר שהוא אסור בהניה, ולא בפירות, ולא במטבע.  ואין קונין בכלייו של מוכר, אלא בכלי הלוקח.

ח  [ז] הקנה אחד כלי למוכר כדי שיקנה הלוקח אותו הממכר, זכה ללוקח; ואף על פי שהקנה לו הכלי על מנת להחזירו, נקנה המקח וזכה בו הלוקח, שמתנה על מנת להחזיר, שמה מתנה.

ט  אף על פי שלא תפס המוכר כל הכלי שקנהו חלף ממכרו, אלא אחז מקצתו ואחז המקנה לו מקצתו--קנה הלוקח:  והוא שיאחוז ממנו כדי שיעור כלי, או יאחזנו אחיזה שהוא יכול לנתוק את כל הכלי מיד המקנה לו.

י  לפיכך אם הקנה לו במקצת הבגד, צריך שיאחוז מן הבגד כדי שלוש אצבעות:  שאם יפסוק ממקום שאחז, הרי הוא כלי בפני עצמו--ששלוש אצבעות מן הבגד קרוי כלי, כמו שביארנו בעניין טומאת בגדים.  וכן אם אחז פחות משלוש, והיה יכול לנתוק כל הכלי--הרי זה קנה.

יא  [ח] זה שכותבין בשטרות וקנינו מפלוני בכלי הכשר לקנות בו--בכלי, להוציא הפירות וכיוצא בהן; הכשר, להוציא איסורי הניה; לקנות בו, להוציא כלייו של מוכר.

יב  [ט] זה הקניין, אינו צריך להיות בפני עדים, אלא אם היה בינו ובין חברו, קנה:  שלא הצריכה תורה עדים בדיני ממונות אלא לכופר; אבל המוכר או הנותן או השוכר או המשאיל וכיוצא בהן, אינו צריך עדים.  וכיון שקנה הקונה בדרך מן הדרכים שקונין בהן--בין בהגבהה, בין במשיכה ומסירה, בין בקניין, בין בכסף או בשטר או בחזקה--קנה, ואף על פי שאין שם עדים.

יג  [י] המוכר או הנותן שקנו מידו--יש לכל אחד מהן לחזור בו כל זמן שעסקין באותו עניין, ואף על פי שהקניין בפני עדים; הפסיק העניין--אין אחד מהם יכול לחזור בו, אף על פי שאין ביניהן עדים.  וכשם שחוזר המוכר והנותן, כך חוזר הלוקח והמקבל כל זמן שעסקין באותו עניין:  מה שאין כן בשאר דרכי ההקניה.

יד  [יא] יש דברים הרבה שאין צריכין קניין, ואין לקניין בהם טעם--כגון המשחרר עבדו, או המגרש את אשתו, או העושה שליח, או המוסר מודעה, או המבטל מודעה, או המוחל לחברו חוב או פיקדון שיש לו בידו, וכל כיוצא בדברים אלו.

טו  [יב] נהגו רוב המקומות להקנות למקצת אלו הדברים וכיוצא בהן, ואומרים וקנינו מפלוני שעשה פלוני שליח, או שמחל לפלוני חוב שיש לו אצלו, או שביטל המודעה שמסר על גט זה, וכיוצא באלו, ואף על פי שאינו צריך.

טז  [יג] קניין זה שנהגו להקנות באלו הדברים--אינו מועיל כלום, אלא להודיע שאינו אומר דברים אלו כמשחק ומהתל אלא שגמר בליבו ואחר כך אמר; לפיכך אם אמר בלב שלם אני אומר, וגמרתי לעשות דבר זה--אינו צריך דבר אחר כלל.

יז  [יד] הדברים שאין בהן ממש, אין הקניין מועיל בהן כלום.  כיצד:  הרי שכתב בשטר קנינו מפלוני שילך בסחורה עם פלוני, או שיחלקו החצר שביניהם, או שישתתפו שניהם באומנות, וכיוצא בדברים אלו כולן--הרי זה קניין דברים, ואינו מועיל כלום:  שהרי לא הקנה לחברו דבר מסויים וידוע, לא עיקר ולא פירות עיקר הידוע.