משנה תורה לרמב"ם  ספר קניין הלכות מכירה
הלכות מכירה פרק א
א המקח אינו נקנה בדברים, ואפילו העידו עליהם עדים. כיצד: בית זה אני מוכר לך, יין זה אני מוכר לך, עבד זה אני מוכר לך, ופסקו הדמים, ורצה הלוקח ואמר קניתי, ורצה המוכר ואמר מכרתי, ואמרו לעדים היו עלינו עדים שמכר זה ושלקח זה--הרי זה אינו כלום, וכאילו לא היה ביניהם דברים מעולם. וכן בנותן מתנה ומקבלה.
ב אבל אם נקנה המקח באחד מדברים שהוא נקנה בהם--קנה הלוקח, ואינן צריכין עדים כלל; ואין אחד מהן יכול לחזור בו. [ג] ובמה ייקנה המקח: הקרקע נקנית באחד משלושה דברים--בכסף, או בשטר, או בחזקה.
ג [ד] כיצד בכסף: מכר לו בית או שדה, ונתן לו הדמים--קנה. במה דברים אמורים, במקום שאין כותבין את השטר; אבל במקום שדרכן לכתוב שטר מכר, לא קנה עד שיכתוב את השטר. ואין קרקע נקנית בפחות משווה פרוטה.
ד [ה] התנה הלוקח ואמר, אם רציתי אקנה, בכסף אקנה, או בשטר אקנה, ונתן הכסף על תנאי זה--הרי זה קיים, ואין המוכר יכול לחזור בו מפני התנאי; והלוקח יכול לחזור בו, עד שיכתוב השטר. וכן אם התנה המוכר כזה. [ו] האומר לחברו תן מנה לפלוני ויקנה ביתי לך--כיון שנתן, קנה הבית מדין ערב.
ה [ז] כיצד בשטר: כתב לו על הנייר או על החרס או על העלה שדי נתונה לך, שדי מכורה לך--כיון שהגיע השטר לידו, קנה: ואף על פי שאין שם עדים כלל, ואף על פי שאין השטר שווה כלום.
ו במה דברים אמורים, במוכר שדהו מפני רעתה. אבל בשאר קרקעות--אף על פי שהגיע השטר של מכר לידו, ואפילו היו בו עדים--לא קנה, עד שייתן את הדמים.
ז [ח] כיצד בחזקה: מכר לו בית או שדה, או נתן אותן מתנה--כיון שנעל או גדר או פרץ כל שהוא, והוא שיועיל במעשיו--הרי זה קנה.
ח במה דברים אמורים, בשהחזיק בפני המוכר. אבל שלא בפני המוכר או הנותן, צריך שיאמר לו לך חזק וקנה; ואחר כך אם החזיק--קנה, אף על פי שאינו בפני הבעלים.
ט המוכר בית לחברו, ומסר לו את המפתח--הרי זה כמי שאמר לו לך חזק וקנה; וכשיחזיק, יקנה. וכן המוכר את הבור--כיון שמסר לו דולייו, הרי זה כמי שאמר לו לך חזק וקנה; וכשיחזיק, יקנה.
י כיצד המחזיק בנעילה קנה: כגון שמכר בית או חצר, והיה הפתח פתוח, ונעל הלוקח את הפתח וחזר ופתחו--הרי זה החזיק וקנה, שהרי נשתמש בו שימוש המועיל.
יא כיצד המחזיק בגדירה כל שהוא קנה: כגון שהיה שם גדר והיו עולין לו בנחת, והוסיף עליו כל שהוא והשלימו לעשרה, ונמצא שאין עולין לו אלא בדוחק--הרי זה הועיל, וקנה.
יב וכן אם הייתה שם פרצה והיו נכנסים בה בדוחק, והרחיב בה כל שהוא עד שנמצא הנכנס נכנס בה בריוח--הרי זה הועיל, וקנה. [יב] נתן צרור והועיל, כגון שחיבר בו המים לשדה, או נטל צרור והועיל, כגון שפתח בנטילתו המים לשדה--הרי זה קנה. וכן כל כיוצא בזה.
יג המוכר שדה לחברו בצד שדהו, או שנתנה לו במתנה--כיון שדש את המצר שבין שתי השדות ונעשו שתיהן כשדה אחת, קנה. אבל אם הלך בה לאורכה ולרוחבה, אין הילוך מועיל כלום; ואם שביל כרמים מכר לו--הואיל ונעשה להילוך, קנה בהילוך.
יד וכמה שיעור רוחב הדרך שיקנה בהילוכו--אם היה מסויים במחיצות, קנה כדי שיגביה רגל ויניח רגל בצידה; ואם אין שם מחיצות, קנה ברוחב כדי שתהיה על ראשו חבילה של שריגים וייסוב בה.
טו הייתה הקרקע צחיח סלע שאין בה לא גדירה ולא פריצה, ואינה בת זריעה--הרי החזקה שקונה אותה בה שטיחת הפירות, או העמדת הבהמה שם, וכיוצא בזה משאר התשמיש.
טז המוכר קרקע לחברו, ונכנס בה הלוקח וזרעה או נרה, או שאסף פירות האילן או זמרו, וכל כיוצא בדברים אלו--הרי זה קנה, שהרי החזיק; ואין אחד מהן יכול לחזור בו.
יז וכן אם אסף המוכר סל של פירות, ונתן ללוקח--קנה לוקח מיד בחזקה: שהרי גילה דעתו שהקנה לו שדה זו קניין גמור, ונעשו פירותיה שלו.
יח [יז] הגוי אינו קונה בחזקה, אלא בשטר הוא שקונה עם נתינת הכסף. וישראל הבא מחמת הגוי--הרי הוא כגוי, ואינו קונה אלא בשטר.
יט כל המחובר לקרקע--הרי הוא כקרקע, ונקנה בכסף ובשטר או בחזקה; ואם אינו צריך לקרקע, כגון המוכר ענבים העומדות להיבצר--הרי זה כמיטלטלין לקנייה, ויש להן אונאה.
כ [יח] כשם שהקרקע נקנית בכסף, ובשטר, ובחזקה--כך שכירות הקרקע נקנית בכסף לבדו, או בשטר לבדו, או בחזקה; ואין אחד מהן יכול לחזור בו.
כא [יט] המוכר לחברו עשר שדות בעשר מדינות--כיון שהחזיק באחת מהן, קנה כולן. ואפילו הייתה אחת מהן הר גבוה, והשנייה מצולה, שהרי תשמיש זו אינו תשמיש זו--אף על פי כן כיון שהחזיק באחת מהן, קנה השאר.
כב [כ] במה דברים אמורים, שנתן דמי כולן. אבל אם לא נתן דמי כולן, לא קנה אלא כנגד מעותיו; לפיכך אם היו הכול במתנה, קנה כולן.
כג וכן בשכירות--כיון שהחזיק באחת מהן, קנה כולן כל זמן השכירות. היו מקצת הקרקעות במכר, ומקצתן בשכירות--כיון שהחזיק בין בשכורה בין במכורה, קנה הכול.
|
