משנה תורה לרמב"ם ספר נזקים הלכות רוצח ושמירת נפש

הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י

א  אין דין עגלה ערופה נוהג אלא בארץ ישראל, וכן בעבר הירדן.  [ב] עגלה ערופה, בת שתי שנים או פחות; אבל אם הייתה בת שתי שנים ויום אחד, פסולה.  ואין המומין פוסלין בה; ואף על פי כן אם הייתה טריפה, פסולה--"כפרה" (ראה דברים כא,ח) נאמר בה כקודשים.

ב  [ג] כל העבודות פוסלות את העגלה, כמו שפוסלין בפרה אדומה--שנאמר "אשר לא עובד בה, אשר לא משכה, בעול" (דברים כא,ג).  ולמה נאמר "עול" מאחר שנאמר "אשר לא עובד בה" שהוא כולל העול עם שאר עבודות--שהעול פוסל בין בשעת מלאכה, בין שלא בשעת מלאכה:  כיון שמשכה בעול טפח--נפסלה, אף על פי שלא חרש בה ולא עשה בה מלאכה.  ושאר עבודות, אינן פוסלין אלא עד שעת מלאכה.

ג  [ד] כל מלאכה שהיא לצורכה, כגון שפרס טליתו עליה מפני הזבובים--אינו פוסלה; וכל שהוא שלא לצורכה, כגון שפרס טליתו עליה לנושאה--פסולה.  וכן כל כיוצא בזה, כמו שביארנו בהלכות פרה אדומה.

ד  [ה] אין עורפין את העגלה אלא ביום, לפי שנאמר בה "כפרה" (ראה דברים כא,ח) כקודשים; וכל היום כשר לעריפת העגלה.  ואין עורפין שתי עגלות כאחת, שאין עושין מצוות חבילות חבילות.

ה  [ו] עגלה ערופה אסורה בהניה, ונקברת במקום עריפתה.  ומשתרד לנחל--תיאסר בהניה, אף על פי שעדיין לא נערפה; ואם מתה או נשחטה אחר ירידתה--הרי זו אסורה בהניה, ותיקבר.

ו  [ז] נמצאו עדיה זוממין, הרי זו מותרת בהניה.  כיצד:  כגון שאמר עד אחד אני ראיתי את ההורג, ובאו שניים והכחישוהו ואמרו לו לא ראית, והפרישו את העגלה, והורידוה לנחל לעורפה על פיהם, ואחר כך הוזמו השניים--הרי זו מותרת בהניה.

ז  [ח] נמצא ההורג עד שלא תיערף העגלה, תצא ותרעה בעדר.  נמצא אחר שנערפה--תיקבר במקומה, שעל הספק באה מתחילתה, כיפרה ספקה, והלכה לה.  ואף על פי שנמצא הרוצח אחר עריפתה--הרי זה ייהרג, שנאמר "ואתה, תבער הדם הנקי--מקרבך" (דברים כא,ט).

ח  [ט] הנחל שנערפה בו העגלה--אסור בזריעה ועבודה לעולם, שנאמר "אשר לא ייעבד בו, ולא ייזרע" (דברים כא,ד).  וכל העובד שם עבודה בגופה של קרקע, כגון שחרש או חפר או זרע או נטע וכיוצא באלו--לוקה.

ט  ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים--שזה כמי שארג שם בגד או תפרו, שאינה מלאכה בגוף הקרקע; לכך נאמר "לא ייעבד בו, ולא ייזרע" (דברים כא,ד)--מה זריעה בגופה של קרקע, אף כל עבודה שנאסרה שם אינה אלא בגופה של קרקע.

י  אנשי עיר קרובה שנתאחרו ולא הביאו עגלה ערופה--כופין אותן ומביאין, ואפילו לאחר כמה שנים:  שחייבי עגלה ערופה שעבר עליהן יום הכיפורים, חייבים להביא אחר יום הכיפורים.