משנה תורה לרמב"ם  ספר טהרה הלכות מקוות
הלכות מקוות פרק ד
א דין תורה: שכל מים מכונסין, טובלין בהן--שנאמר "מקוה מים" (ויקרא יא,לו), מכל מקום. והוא, שיהיה בהן כדי להעלות בהן טבילה לכל גוף האדם בבת אחת: שיערו חכמים, אמה על אמה ברום שלוש אמות; ושיעור זה הוא מחזיק ארבעים סאה מים, בין שאובין בין שאינן שאובין.
ב מדברי סופרים: שהמים השאובין, פסולין לטבילה; ולא עוד, אלא מקוה מים שאינן שאובין, שנפל לתוכן שלושת לוגין מים שאובין--פסלו הכול. אף על פי שפסול מים שאובין מדברי סופרים, למדוהו בהיקש: שהרי הוא אומר "אך מעיין ובור מקוה מים, יהיה טהור" (ויקרא יא,לו)--המעיין אין בו תפוסת יד אדם כלל, והבור כולו בידי אדם שהרי כולו מים שאובין; אמרו חכמים המקוה לא יהיה כולו שאוב כבור, ואינו צריך להיות כולו בידי שמיים כמעיין, אלא אם יש בו תפוסת יד אדם, כשר.
ג כיצד: המניח קנקנים בראש הגג לנגבן, וירדו להן גשמים ונתמלאו--אף על פי שהיא עונת הגשמים, הרי זה ישבר את הקנקנים או יכפה אותן והמים הנקווים מהן כשרים לטבילה, ואף על פי שכל המים האלו היו בכלים, שהרי לא מילאן בידו. לפיכך אם הגביה את הקנקנים, והערה אותן--הרי כל המים שבהן שאובין.
ד המניח כלים תחת הצינור תמיד בכל עת ובכל זמן, אחד כלים קטנים ואחד כלים גדולים, אפילו כלי אבנים וכיוצא בהן מכלים שאינן מקבלין טומאה, ונתמלאו מי גשמים--הרי אלו פסולין. ואם כפין על פיהן, או שיברן--המים הנקווים מהן כשאובין לכל דבר, שהרי לדעתו נתמלאו: שחזקת הצינור לקלח מים. ואפילו שכח הכלים תחת הצינור, פסולין: גזרו על השוכח, מפני המניח.
ה וכן המניח את הכלים בחצר בשעת קישור עבים, ונתמלאו--המים שבהן פסולין, שהרי לדעתו נתמלאו. וכן גזרו על השוכח בחצר בשעת קישור עבים, משום מניח.
ו הניחן בחצר בשעת פיזור עבים, ובאו עבים, ונתמלאו--הרי אלו כשרין, כמי שהניחן בראש הגג לנגבן. וכן אם הניחן בשעת קישור עבים, ונתפזרו, וחזרו ונתקשרו, ונתמלאו--הרי אלו כשרין. ואם שיברן או כפין, המים הנקווים מהן כשרין.
ז [ה] הסייד ששכח עציץ במקוה, ונתמלא מים--אף על פי שלא נשאר במקוה אלא מעט, והרי העציץ יש בו רוב המקוה--הרי זה ישבר את העציץ במקומו, ונמצא המקוה כולו כשר.
ח וכן המסדר את הקנקנים בתוך המקוה, כדי לחסמן, ונתמלאו מים--אף על פי שבלע המקוה את מימיו, ולא נשאר שם מים כלל אלא מים שבתוך הקנקנים--הרי זה ישבר את הקנקנים, והמים הנקווים מהן מקוה כשר.
ט [ו] כיצד פוסלין המים השאובין את המקוה בשלושת לוגין: שאם היה במקוה פחות מארבעים סאה, ונפלו לו שלושת לוגין והשלימוהו לארבעים סאה--הרי הכול פסול. אבל מקוה שיש בו ארבעים סאה מים שאינן שאובין, ושאב בכד, ושפך לתוכו כל היום כולו--הרי זה כשר.
י ולא עוד, אלא מקוה עליון שיש בו ארבעים סאה מים כשרין, והיה ממלא בכלי ונותן לתוכו עד שרבו המים, וירדו למקוה תחתון ארבעים סאה--הרי התחתון כשר.
יא [ז] מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות, ונתן לתוכו סאה מים שאובין, ונטל אחר כך ממנו סאה--הרי זה כשר; וכן נותן סאה ונוטל סאה, והוא כשר--עד רובו.
יב [ח] אין המים השאובין פוסלין את המקוה בשלושת לוגין, עד שייפלו לתוך המקוה מן הכלי; אבל אם נגררו המים השאובין חוץ למקוה, ונמשכו וירדו למקוה--אינן פוסלין את המקוה, אלא עד שיהיו מחצה למחצה; אבל אם היה רוב מן הכשרים, הרי המקוה כשר.
יג כיצד: מקוה שיש בו עשרים סאה ומשהו מים כשרים, והיה ממלא ושואב חוץ למקוה, והמים נמשכין ויורדין למקוה--בין שהיו נמשכין על הקרקע, או בתוך הסילון וכיוצא בו מדברים שאינן פוסלין--הרי המקוה כשר, ואפילו השלימו לאלף סאה: שהשאובה שהמשיכוה כשרה, אם היה שם רוב ארבעים סאה מן הכשר.
יד וכן גג שהיה בראשו עשרים סאה ומשהו מי גשמים, ומילא בכתפו ונתן לתוכו פחות מעשרים, שנמצא הכול פסול, ופתח הצינור ונמשכו הכול למקום אחד--הרי זה מקוה כשר: שהשאובה שהמשיכוה--כולה כשרה, הואיל והיה שם רוב כשר. וכן כל כיוצא בזה.
טו [ט] הורו מקצת חכמי מערב ואמרו הואיל ואמרו חכמים שאובה שהמשיכוה כולה טהורה, אין אנו צריכין שיהיו שם רוב מים כשרים; וזה שהצריך רוב והמשכה, דברי יחיד הן, וכבר נדחו, שהרי אמרו בסוף שאובה שהמשיכוה כולה טהורה. ולפי דברי זה--אם היה ממלא בכלי ושופך, והמים נזחלין והולכין למקום אחד, הרי זה מקוה כשר. וכן כל אמבטי שבמרחצאות שלנו מקוות כשרים, שהרי כל המים שבהן שאוב שנמשך הוא. ומעולם לא ראינו מי שעשה מעשה בדבר זה.
טז [י] מי גשמים ומים שאובין שהיו מתערבין בחצר, ונמשכין ויורדין לעוקה שבחצר, או שהיו מתערבין על מעלות המערה, ויורדין למערה--אם רוב מן הכשר, כשר; ואם רוב מן הפסול, פסול; מחצה למחצה, פסול.
יז אימתיי--בזמן שמתערבין עד שלא יגיעו למקוה, ונמשכין ויורדין. אבל אם היו הכשרים והפסולים מקלחין לתוך המקוה--אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאה מים כשרים עד שלא ירדו לתוכו שלושת לוגין מים שאובין, כשר; ואם לאו, פסול.
|
