משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות מקוות

הלכות מקוות פרק ג

א  ואלו חוצצין בכלים:  הזפת, והחמר, וכיוצא בהן.  הזפת שבכוס ושבצלוחית--מתוכן, חוצצין; ומאחוריהן, אינן חוצצין.  במה דברים אמורים, מבית האומן; אבל מבעל הבית--בין מתוכן בין מאחוריהן, חוצצין.

ב  הזפת שבתמחוי ושבקערה--בין מתוכן בין מאחוריהן, בין מבעל הבית בין מבית האומן--חוצצין.  [ב] המור והקומוס--בין בכוס וצלוחית בין בתמחוי וקערה, בין מבעל הבית בין מבית האומן, בין מתוכן בין מאחוריהן--חוצצין.

ג  היה זפת או חמר וכיוצא בהן על הטבלה, ועל השולחן, ועל הדרגש--אם היו נקיים--חוצצין, מפני שהוא מקפיד עליהן; ועל הבלוסין--אינן חוצצין, מפני שאינו מקפיד עליהן.  [ג] היו על מיטות בעל הבית, חוצצין; ועל של עני, אינן חוצצין.  על אכוף בעל הבית, חוצץ; ועל זקקין, אינו חוצץ.  על המרדעת משני צדדין, חוצץ.

ד  היה זפת או חמר וכיוצא בהן על בגדי תלמידי חכמים--אפילו מצד אחד חוצץ, מפני שהן מקפידין על מלבושן להיות נקי.

ה  על בגדי עמי הארץ--משני צדדין, חוצץ; מצד אחד, אינו חוצץ.  [ה] היו על המטפחות של זפתים, ושל יוצרים, ושל מפסלי אילנות--אינן חוצצין.  [ו] טבח שהיה דם על בגדו--אינו חוצץ, מפני שאינו מקפיד.  [ז] מוכר רבב שהיה רבב על בגדו, אינו חוצץ; וכן כל כיוצא בזה.  היה הטבח מוכר רבב, והיה על בגדו דם ורבב--הרי זה ספק אם חוצץ, מפני שהן שניים מקפיד, או אינו חוצץ, שהרי מלאכתו היא ואינו מקפיד.

ו  [ח] היה הזפת או החמר וכיוצא בהן על הסנדל מתוכו--מלמעלה, חוצץ; ומלמטה, אינו חוצץ.  על הספסל--מלמעלה או מן הצדדין, חוצץ; מלמטה, אינו חוצץ.  [ט] ליכלוכי צואה שבכיסא ושבקתדרה המכובשין--בין מתוכן בין מאחוריהן, בין מלמטה בין מן הצדדין--אינן חוצצין, מפני שהמים מעבירין אותן.

ז  אבל ליכלוכי שמרים שבכוס ושבצלוחית, והמוך שבשיר ושבזוג, והטיט והבצק שעל יד הקורדום ושעל יד המגרפה--חוצצין.

ח  [י] דבר ברור הוא שכל מקום שאמרנו בזפת ובחמר וכיוצא בהן שאינן חוצצין בכלים, מפני שאינו מקפיד הוא; לפיכך אם היה רוב הכלי חפוי בזפת או בחמר וכיוצא בהן--לא עלתה לו טבילה כמו שביארנו, אף על פי שאינו מקפיד.  ואין בדבר זה הפרש בכלי מן הכלים, אלא כל הכלים שווין בדבר זה.

ט  [יא] כל ידות הכלים שהן חלולין שהכניסן שלא כדרכן, או שהכניסן כדרכן ולא מירקן, או שהיו של מתכת ונשברו--לא עלתה להן טבילה.  [יב] כלי שהפך פיו למטה, והטבילו--כאילו לא טבל, מפני שאין המים נכנסין בכולו.  היה בו מקום שאינן נכנסין בו עד שיטנו--לא עלתה לו טבילה, עד שיטנו על צידו.

י  [יג] כלי שהוא צר מכאן ומכאן, ורחב מן האמצע--אינו טהור, עד שיטנו על צידו.  [יד] צלוחית שפיה שוקע--אינה טהורה, עד שיטנה על צידה.  [טו] קלמרין--אינה טהורה, עד שייקבנה מצידה כדי שייכנסו המים לעקמומית שבה.

יא  [טז] בהמה שהיה השיר עליה רפוי ונטמא, מטבילין אותו במקומו.  [יז] ולא יטביל את הקומקמוס בפחמין שבו, אלא אם כן שיפשף.  [יח] כלי שהוא מלא משקין, והטבילו--כאילו לא טבל.  היה מלא מים, והטבילו--הרי המים והכלי טהורין כאחת, מפני שהמים יש להן טהרה כמו שביארנו בטומאת אוכלין ומשקין.

יב  היה הכלי מלא מי רגליים, רואין אותן כאילו הן מים.  היה בו מי חטאת--אם היה רוב הכלי פנוי, כדי שירבו מי מקוה על מי חטאת שבתוכו--הרי זה טהור; ואם לאו--עדיין הוא בטומאתו, וכאילו הן שאר משקין שחוצצין בין גוף הכלי ובין מי המקוה.

יג  [יט] כלי שתוכו טהור וגבו טמא, והיה מלא יין לבן או חלב, והטבילו--הולכין אחר הרוב:  אם היה רוב הכלי פנוי, כדי שירבו המים בתוכו--טהור, מפני שטומאתו מדבריהם.  אבל אם היה בו יין אדום או שאר משקין, לא עלתה לו טבילה.

יד  [כ] לגין שהוא מלא מים טמאים, ונתן על פיו טיט טופח, והיה הטיט שוקע במים, והטבילו--טהור; ואם היה טיט היוון וכיוצא בו, כאילו לא טבל.  וכן טבעת שנתנה בלבינה של טיט טופח, והטבילה--טהורה; ואם היה טיט יוון, כאילו לא טבלה.

טו  [כא] אלו שאין צריכין שיבואו בהן המים:  סתם קשרי בגדי עניים; ואם הקפיד עליהן, חוצצין.  וקשרי בגדי בעלי בתים, סתמן חוצצין; ואם אינו מקפיד על הקשרים, אינן חוצצין.  וקשרי נימי הבגדים שנתקשרו מאליהן, וחבט הסנדל, ותפילה של ראש בזמן שהקציצה דבוקה עם הרצועה בבית הרצועה שבה וחזקה, ותפילה של זרוע בזמן שאינה עולה ויורדת, ואוזני החמת ואוזני התורמל, וכל כיוצא באלו מקשרים ותפרים שאינו עתיד להתירן.

טז  [כב] ואלו שהן צריכין שיבואו בהן המים:  הקשרים שבפתחי החלוק שהן עשויין בלולאות, וכן קשרי לולאות שבכתף, ושפה של סדין צריך למתוח, ותפילה של ראש בזמן שאינה ברצועה, ושל זרוע בזמן שהיא עולה ויורדת, ושנץ של סנדל, וקשרי נימי הבגדים שקשר אותן, וכן כל כיוצא באלו ממקומות שהוא עתיד לגלותן ולמותחן.

יז  הסלין של גת ושל בד--אם היו חזקים, צריך לחטוט; ואם היו רפין, צריך לנער.  הכר והכסת של עור, צריכין שיבואו המים בהן.  [כג] כסת עגולה, והכדור, והאימום, והקמיע, והתפילה--אינן צריכין שיבואו המים לחללן.  זה הכלל--כל שאין דרכו להכניס ולהוציא, טובל סתום.

יח  [כד] המטביל בגדים כשהן מכובסין, צריכין שייכנסו בהן המים עד שיבעבעו; הטבילן נגובין, עד שיבעבעו וינוחו מביעבוען.

יט  [כה] כל ידות הכלים שהן ארוכין יתר מצורכן, ועתיד לקוצן--מטבילן עד מקום המידה.  כיצד:  שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים, וקטן עשרה טפחים; מטביל מן השלשלת עד מידה זו בלבד, והשאר טהור.

כ  [כו] כלי טמא שנתן בתוכו כלים אחרים, והטביל הכול--עלתה להן טבילה, אף על פי שפי הכלי צר ביותר:  שהרי המים נכנסין לו; ומתוך שעלתה טבילה לכלי גדול, עלתה טבילה לכלים שבתוכו.  ואם הטהו על צידו, והטביל--לא עלתה להן טבילה, עד שיהיה פיו רחב כשפופרת הנוד.  וכן אם היה הכלי טהור, ונתן לתוכו כלים טמאים, והטבילן--לא עלתה להן טבילה, עד שיהיה פיו רחב כשפופרת הנוד.

כא  במה דברים אמורים, לתרומה.  אבל לקודשים--אין מטבילין כלים לתוך כלים טהורים כלל, ואפילו היו בסל או בקופה כמו שביארנו.