משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות כלים

הלכות כלים פרק כח

א  כל הכלים שיש להן בית קיבול, שנטמאו אחוריהן במשקין--לא נטמא תוכן לתרומה, ולא הוגניהן, ולא אוזניהן, ולא ידיהן, ולא מקום האצבע השוקע בשפת הכלי; נטמא תוכו של כלי, נטמאו כולן.  נפלו משקין טמאין על כני הכלים, או על הוגניהן, או על אוזניהן, או על ידות הכלים המקבלין--הרי זה מנגבן, וטהורין:  ואפילו אחורי הכלי כולו, לא נטמאו.

ב  אחד כלי השק, כגון השקין והמרצופין, או כלי העור, כגון הכרים והכסתות, ואחד כלי העץ, אפילו קופות ומשפלות--אם נטמאו אחוריהן במשקין, לא נטמא תוכן.

ג  פשוטי כלי שטף שאינן ראויין למדרס, כגון השולחן וטבלה שאין לה דופן--הואיל ואין מקבלין טומאה מן התורה--אם נטמאו אחוריהן במשקין, לא נטמא תוכן.

ד  אבל פשוטי כלי שטף הראויין למדרס--כגון המיטה, והעור שישנים עליו, והכיסא, וכיוצא בהן--אין להם אחוריים ותוך; אלא בין שנגעו משקין בהן מתוכן, או מאחוריהן--נטמא הכלי כולו.

ה  וכן מידות יין ושמן, וזומי ליסטרה, ומסננת של חרדל, ומשמרת של יין--אין להן אחוריים ותוך; אלא אם נפלו משקין על מקצתן, נטמאו כולן כמו הבגדים.

ו  [ד] המרדע, והוא המלמד--יש לשני קצותיו אחוריים ותוך.  כיצד:  נפלו משקין על החרחור--לא נטמא מן העץ הסמוך לחרחור אלא שבעה טפחים בלבד, ושאר העץ טהור; וכן אם נפלו משקין על הדורבן, לא נטמא אלא ארבעה טפחים הסמוכין לדורבן.  נפלו חוץ לשבעה, וחוץ לארבעה--הרי זה ככלי קיבול שנגעו משקין באחוריו, ולא נטמא אלא ממקום מגעו ולחוץ.

ז  [ה] כיס בתוך כיס, שנטמא אחד מהן במשקין--לא נטמא חברו.  במה דברים אמורים, בשהיו שפתותיהן שווין.  אבל אם היה החיצון עודף, ונטמא הפנימי--נטמא החיצון; נטמא החיצון, לא נטמא הפנימי.  ובשרץ--בין כך ובין כך--אם נטמא אחד מהן, לא נטמא חברו.

ח  [ו] החוקק רובע וחצי רובע בעץ אחד, ונטמא אחד מהן במשקין--לא נטמא השני, אף על פי שהן עץ אחד.  כיצד:  נגעו משקין טמאין בתוך הרובע--הרובע ואחוריו טמאין, וחצי הרובע ואחוריו טהור; נגע בחצי הרובע מתוכו--חצי הרובע ואחוריו טמאין, והרובע ואחוריו טהורין.  וכשהוא מטביל, מטביל את הכול.  נטמאו אחורי הרובע, או אחורי חצי הרובע במשקין--הרי אחורי הכלי טמא, שאין חולקין את האחוריים.

ט  [ז] קומקמוס שהיו אחוריו טמאין, והיה מרתיח--אין חוששין שמא יצאו משקין מתוכו ונגעו באחוריו וחזרו לתוכו, אלא הרי המשקין שבתוכו טהורין לתרומה.