משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות כלים
הלכות כלים פרק כג
א המפץ--הוא המחצלת שאורגין אותה מן החבלים, ומן הסוף והגומא, וכיוצא בהן. ואין המפץ בכלל הכלים האמורין בתורה; ואף על פי כן מיטמא הוא במדרס דין תורה--שהרי ריבה הכתוב "כל המשכב" (ויקרא טו,ד; ויקרא טו,כד; ויקרא טו,כו), וזה ראוי למשכב ועשוי לו.
ב וכן מיטמא במת ובשאר טומאות מדבריהם, ככל פשוטי כלי עץ כמו שביארנו; וזה כלל גדול, שכל המיטמא במדרס מיטמא בשאר טומאות.
ג [ב] כבר ביארנו שהבגד מיטמא בשלוש על שלוש בשאר טומאות, ובשלושה טפחים על שלושה טפחים למדרס.
ד [ג] השק, שיעורו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים; העור, חמישה טפחים על חמישה טפחים; המפץ, שישה טפחים על שישה טפחים: בין למדרס, בין לשאר הטומאות. ופחות מן השיעורין האלו, טהור מכלום.
ה במה דברים אמורים, בקרע אחד מהן שנקרע בלא כוונה. אבל הקוצץ בכוונה וקיצע אפילו טפח על טפח למושב, או שלושה טפחים על שלושה טפחים למשכב--הרי זה מיטמא במדרס: בין שהיה הטפח על טפח שקיצע או השלושה על שלושה, בגד או שק או עור או מפץ.
ו וכן המקצע מאחד מהן לאחיזה כדי שיאחוז בו בידו, כדרך שעושין קוצצי תאנים שלא יוזקו אצבעותיהן--הרי זה טמא בכל שהוא: והוא, שלא יהיה פחות משלוש על שלוש--שכל פחות משלוש אצבעות, טהור מכלום.
ז [ד] המחבר שני טפחים מן הבגד וטפח מן השק, שלושה מן השק ואחד מן העור, ארבעה מן העור ואחד מן המפץ--הרי זה טהור מן המדרס; אבל אם חיבר חמישה טפחים מן המפץ ואחד מן העור, ארבעה מן העור ואחד מן השק, שלושה מן השק ואחד מן הבגד--הרי זה טמא מדרס. זה הכלל--כל שהשלים שיעורו בחמור ממנו, טמא; השלימו מן הקל, טהור.
ח [ה] בלויי נפה וכברה שהתקינן לישיבה, טהורין; ואינן מקבלין טומאה עד שיקצע אותן, ואחר כך יהיו כמפץ.
ט [ו] חלוק של קטן אינו מיטמא במדרס, עד שיהיה בו כשיעור שלושה טפחים על שלושה טפחים; ונמדד כפול כברייתו. ואלו נמדדין כפולין: בגדים שמלבישין בהן על הרגליים, ועל השוקיים, ואת הראש, והמכנסיים, והכובע, וכיס של פונדה. ומטלית שטליה על השפה--אם פשוטה, נמדדת פשוטה; ואם כפולה, נמדדת כפולה.
י [ז] הבגד שארג בו שלושה על שלושה, ונטמא במדרס, ואחר כך השלים את כל הבגד--הבגד כולו מדרס; ניטל חוט אחד מתחילתו, טהור מן המדרס, אבל טמא מגע מדרס, והרי הוא ראשון ככלי שנגע במדרס. ניטל חוט אחד מתחילתו, ואחר כך השלים את כל הבגד--כל הבגד טמא מגע מדרס.
יא וכן בגד שארג בו שלוש אצבעות על שלוש אצבעות, ונטמא במת, ואחר כך השלים עליו את כל הבגד--הבגד כולו טמא מת; ניטל חוט אחד מתחילתו--טהור מטמא מת, אבל טמא מגע טמא מת. ניטל חוט אחד מתחילתו, ואחר כך השלים את כל הבגד--הכול טהור.
יב ולמה יהיה הכול טהור--מפני שאמרו שלוש על שלוש שנתמעטה, טהורה מכלום. אבל שלושה על שלושה שנתמעטה--אף על פי שטהרה מן המדרס, הרי היא טמאה בכל הטומאות.
יג [ח] מטלית שהיא מדרס, וטלאה על הקופה או על העור--נעשה הכול ראשון לטומאה; הפריש את המטלית--הרי הקופה או העור ראשון, מפני שנגעו במדרס. והמטלית טהורה--שכיון שטליה והפרישה, בטלה.
יד טליה על הבגד או על השק--נעשה הכול מדרס, והרי הכול אב טומאה. הפרישה--הרי הבגד או השק ראשון, שהרי נגע במדרס; והמטלית אב טומאה כשהייתה, שאינה בטילה על האריג.
טו תפר המטלית על הבגד--כשטליה מרוח אחת או משתי רוחות כמין גם--אינה חיבור, ולא נעשה הכול אב אלא מגע מדרס בלבד; תפרה משתי רוחות זו כנגד זו--הרי היא חיבור, ונעשה הכול אב.
טז [ט] שלושה על שלושה שנטמא במדרס, ואחר כך נחלק--טהר מן המדרס; ואין בקרעים אלו טומאה כלל, והרי הן כשברי כלי שנטמא. אבל בגד שנטמא במדרס, וקרע ממנו שלוש אצבעות על שלוש אצבעות--אותו הקרע טהר מן המדרס, אבל טמא במגע מדרס, שבעת פרישתו מן הבגד הגדול, נטמא במגעו.
יז [י] סדין שנטמא במדרס, ואחר כך עשהו פרוכת--טהר מן המדרס. ומאימתיי היא טהרתו מן המדרס, משיקשור בו הלולאות שהוא נתלה בהן כשאר הפרוכות.
יח [יא] טלית שהיא מדרס, והטבילה, וקודם שיעריב שמשה התחיל לקרוע ממנו קרע--כיון שנקרע בה רובה, שוב אינה חיבור וטהרה כולה: אף על פי שעדיין נשתייר בה כדי מעפורת שלא נקרע, שהרי הוא קורע והולך. במה דברים אמורים, בטבולת יום: כיון שלא חס עליה להטבילה, כך לא יחוס לקרוע את כולה; ולפיכך טהרה כולה.
|