משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות כלים

הלכות כלים פרק כ

א  כבר ביארנו שכל ידות הכלים שהכלי צריך לה בשעת תשמישו, הרי היא חשובה כגופו של כלי להיטמא ולטמא.  לפיכך הטופל כלי חרס הבריא--אם נטמא הכלי--הרי אוכלין ומשקין הנוגעין בטפילה טהורין, שאין הכלי צריך לטפילה זו.

ב  אבל הטופל את כלי חרס הרעוע, הרי הטפילה חשובה כגוף הכלי.  וכן המהדק את הקדירה של חרס שדולין בה את המים--אם חיפה אותה בעור או בקלף וכיוצא בהן--אם הייתה רעועה, הרי הן כגופה.  [ב] הטופל כלי חרס להיות מבשל בו, אינו חיבור; טפל כלים להיות זופת בהן, חיבור.

ג  חבית שניקבה, ועשיה בבעץ בזפת ובגופרית בסיד ובגבסים--אינן חיבור; ושאר כל הדברים, חיבור.  [ד] דברים הלחין המשוכין שטופלין בהן הפיטסין של מים, כדי שלא ידלוף הכלי--הרי הן כגופו של כלי; אפילו נטמא הכלי מאווירו, אוכלין ומשקין הנוגעין בטפילה טמאין.

ד  וכן טפילו של תנור, הרי הוא כחרסו של תנור:  והוא--שיהיה בעובי הטפילה עד טפח, שהוא צורכו של תנור; אבל יתר על טפח--אינו מצורך התנור, והנוגעין ביתר על טפח מעובייו טהורין.  וטפילת הכירה, עובייו שלוש אצבעות.

ה  חבית שניקבה, וסתמה בזפת יותר מצורכה--הנוגע בצורכה, טמא; וביתר מצורכה, טהור.  זפת שנטפה על החבית, הנוגע בה טהור.  [ו] מיחם שטפלו בחמר או בחרסית, ונטמא--הנוגע בחומר, טמא; והנוגע בחרסית--טהור, שאין החרסית מתחבר לכלי.

ו  [ז] מגופת החבית שטפל בטיט עליה, ועל החבית--אינה חיבור לה.  ואם נגעו משקין טמאין בחבית, לא נטמאת המגופה; ואם נגעו במגופה, לא נטמאו אחורי החבית.

ז  [ח] כלי נחושת שזפתן, אין הזפת חיבור; ואם ליין, הרי הזפת חיבור כגוף הכלי.  [ט] בצק שבסדקי העריבה שנגע בו שרץ--אם בפסח--הואיל ואיסורו חשוב, חוצץ ולא נטמאת העריבה.  ואם בשאר ימות השנה--אם היה מקפיד עליו, העריבה טהורה; ואם רוצה בקיומו, הרי הוא כעריבה ונטמאת העריבה.

ח  [י] המשיחות והרצועות שבמטפחות הספרים ושבמטפחות התינוקות--תפורות, חיבור; וקשורות, אינן חיבור.  וכן שבמעדר ושבשק ושבקופה; אבל שבאוזני כלי חרס--אפילו תפורות אינן חיבור, שאין חיבורין לכלי חרס.

ט  [יא] יד הקורדום היוצא מאחוריו--שלוש אצבעות, חיבור; והיתר על שלוש, הנוגע בו טהור.  יד הקורדום מלפניו--טפח הסמוך לברזל, חיבור; יתר על כן, הנוגע בו טהור.

י  [יב] שיירי הפרגל, טפח.  ויד מקבת של מפתחי אבנים, טפח.  יד קורנס של זהבים, טפחיים.  ושל חרשים, שלושה טפחים.  שיירי מלמד הבקר, ארבעה טפחים סמוך לדורבן.

יא  יד הקורדום שחופרין בו בדידין של מים, ארבעה טפחים.  ויד הקורדום של נכש, חמישה.  ויד בן פטיש, חמישה; ושל פטיש, שישה.  יד הקורדום של ביקוע ושל עדיר, שישה.  יד מקבת של סתתין, שישה.  שיירי המרדע--הסמוך לחרחור של מתכת שבראש המרדע, שבעה טפחים.  יד מגרפה של בעלי בתים, שמונה טפחים; ושל סיידין, עשרה.  וכל היותר על זה--אם רצה בקיומו, טמא.  ויד כל משמשי האור, כגון השפודין והאסכלאות--אפילו ארוכין כל שהן, טמאין.

יב  [יג] מקל שעשהו יד לקורדום, הרי זה חיבור לטומאה בשעת מלאכה.  ואם נגעה טומאה במקל כשהוא חורש או מבקע בו, נטמא הקורדום; ואם נגעה בקורדום, נטמא המקל.

יג  וכן הדיוסטר שהן כשני כלים, והמסמר מחבר אותן להיות מסך עליהן--הרי הן חיבור בשעת מלאכה.  קבע הדיוסטר בקורה--הרי זה מקבל טומאה, ואין הקורה חיבור לו.  עשה קצת הקורה דיוסטר--כל שהוא מן הקורה לצורך הדיוסטר, חיבור לדיוסטר; והנוגע בשאר הקורה--טהור, שאין כל הקורה חיבור.

יד  עגלה שנטמאת--הנוגע בעול ובקטרב ובעין ובעבות אפילו בשעת מלאכה, טהור; והנוגע בחרב ובבורך וביצול ובעין של מתכת ובלחיים ובעיראין, טמא.

טו  וכן מגירה שנטמאת--הנוגע בידה מכאן ומכאן, טמא.  והנוגע בחוט ובמשיחה ובאמה ובסניפין שלה--טהור, שאין אלו חיבור לה.  אבל הנוגע במלבן של מסר הגדול, טמא.

טז  [טו] מכבש של חרש שנטמא הרומח שבו--הנוגע במכבש, טהור.  מקדח שנטמא--הנוגע בקשטנית שהיא לפופה עליו--טהור, שאינה חיבור.

יז  קשת שהייתה מתוחה, והחץ משוך עימה, ונטמא החץ--הנוגע ביתר ובקשת--טהור, ואפילו כשהיא מתוחה.  וכן מצודת האישות שנטמא החץ שלה--לא נטמאת המצודה, אפילו כשהיא מתוחה.

יח  וכן מסכת נסוכה שנטמאת בשעת האריג--הרי הנוגע בכובד העליון, ובכובד התחתון, ובנירין, ובקירוס, ובחוט שהעבירו על גבי ארגמן, ובעירה שאינו עתיד להחזירה--טהור, שכל אלו אינן חיבור לבגד.

יט  אבל הנוגע בנפש המסכת, ובשתי העומד, ובכפול שהעבירו על גבי ארגמן, ובעירה שהוא עתיד להחזירה--טמא, שכל אלו חיבורין לבגד.  [טז] הנוגע בצמר שעל העימה ובאשוויה, טהור.  הנוגע בפיקה--עד שלא פירעה, טמא; משפירעה, טהור.

כ  [יז] החוט שהשילו למחט--אפילו קשור משני צדדין, אינו חיבור.  הכניסו לבגד--החוט חיבור לבגד, ואין המחט חיבור לבגד.  ואין החוט כולו חיבור לבגד, אלא כל שהוא לצורך התפירה חיבור; וכל שאינו לצורך התפירה, אינו חיבור.

כא  החוט שפירש מן הבגד, אפילו מאה אמה--כולו חיבור.  חבל שקשור בחרס, אפילו מאה אמה--כולו חיבור.  קשר בו חבל אחד--מן הקשר ולפנים, חיבור; מן הקשר ולחוץ, אינו חיבור.  החבל שהוא קשור בקופה--אינו חיבור, אלא אם תפר.