משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות כלים

הלכות כלים פרק יח

א  כלי חרס אין מקבל טומאה עד שיהיה מקבל, ועשוי לקבלה; אבל אם לא היה בו בית קיבול, או שהיה מקבל ולא נעשה לקבלה--אינו מקבל טומאה כלל, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.  לפיכך הכיסא והספסל והמיטה והשולחן והמנורה של חרס, וכל כיוצא בהן מכלים שאין להן תוך--אינן מקבלין טומאה.

ב  וכן הסילונות שהמים מהלכין בהן--ואף על פי שהן כפופין, ואף על פי שהן מקבלין--הרי הן טהורין, מפני שלא נעשו לקבלה אלא כדי שייצאו מהן המים.  וכן חבית של שייטים, וחבית הדפונה בשולי המחץ--הואיל ונעשת כמו בית יד שנושאין בה המחץ, ולא נעשת לקבלה--אינה מקבלת טומאה.  וכן כל כיוצא בהן.

ג  [ב] פנס שיש בו בית קיבול שמן, מקבל טומאה; ושאין בו, טהור.  וכן מגופת היוצרין שיש לה תוך, טמאה.  [ג] משפך של בעלי בתים, טהור; ושל רוכלין, מיטמא, מפני שהוא מטהו על צידו, ומריח בו ללוקח.

ד  כסוי כדי יין וכדי שמן, וכסויי החבייות--טהורות, שלא נעשו לקבלה; ואם התקינן לתשמיש, מיטמאין.  [ה] כסוי הלפס--בזמן שהוא נקוב, ויש לו חידוד--טהור; ואם אינו נקוב, ואין לו חידוד--מיטמא, מפני שהאישה מצננת לתוכו את הירק.  זה הכלל--כל המשמש בכלי חרס כשהוא כפוי, טהור.

ה  [ו] טיטרוס--אף על פי שהוא נקוב ומוציא פרוטות, מיטמא:  שהרי המים מתכנסין בצדדיו, והן עשויין לקבלה.  [ז] הלפיד של חרס שמניחין מטלייות הבגדים והשמן בתוכו, והוא דולק--מיטמא.  וכן כל כלי שמניחין תחת הנרות לקבל השמן, מיטמא.  [ח] גסטרה שמניחין תחת הכלים לקבל משקין הנוזלין מן הכלי, מקבלת טומאה.

ו  [ט] ספינה של חרס--אף על פי שהיא מקבלת, אינה מקבלת טומאה:  שאין הספינה בכלל הכלים האמורים בתורה--בין שהייתה של חרס בין של עץ, בין גדולה בין קטנה.

ז  [י] כל הכלים שנשברו, ונפסדה צורתן--אין שבריהן מקבלין טומאה, אף על פי שאותן השברים ראויין לתשמיש:  חוץ משברי כלי חרס--שאם היה בהן חרס הראוי לקבל--הרי הוא מקבל טומאה, שנאמר "וכל כלי חרש" (ויקרא יא,לג); מפי השמועה למדו שזה לא בא, אלא לרבות שברי כלי חרס.

ח  במה דברים אמורים, בשהיה לחרס זה תוך לקבל בו המשקין כשיהיה החרס יושב לא סמוך; אבל אם אינו יכול לקבל אלא אם כן סומכין אותו, אינו מקבל טומאה.

ט  [יא] החרס שאינו יכול לישב כדי שיקבל מפני אוזנו, או שהיה בו חידוד והחידוד מכריעו לצד אחד--הרי זה טהור; אף על פי שניטלה האוזן או נשבר החידוד--הרי זה טהור:  שכל כלי חרס שטהר שעה אחת, אין לו טומאה לעולם.

י  [יב] כלי חרס ששוליהן חדין כמזרקות, שנשברו, והרי שוליהן מקבלין--אף על פי שאינן מקבלין אלא אם כן נסמכו כגון שולי הקורפייות ושולי הכוסות, הרי אלו מקבלין טומאה:  שלכך נעשו מתחילתן, שיהיו מקבלין בסמיכה או באחיזה.

יא  [יג] כמה יקבל החרס, ויהיה מקבל טומאה:  אם היה הכלי כשהיה שלם מכיל כדי סיכת אדם קטן עד חבייות שהן מקבלות כסאה או קרוב לה, ונשברו, ונשאר בחרסים בין מקרקעיהן בין מדופניהן חרס, שהוא מקבל כשהוא יושב רביעית--הרי זה מקבל טומאה.

יב  [יד] היה הכלי מחבית המכילה כסאה עד חבית המכילה סאתיים או יתר, ונשברה--אם היה בחרס הנשאר כדי לקבל חצי לוג, הרי זה מקבל טומאה.

יג  היה הכלי מחבית המכילה סאתיים עד חצבים גדולים, ונשברו--אם נשאר מהן חרס המקבל לוג, הרי זה מקבל טומאה.  היו החרסים מקבלין פחות משיעורין אלו, אינן מקבלין טומאה.

יד  [טו] כלי חרס קטן כגון הפך וכיוצא בו, שנשבר, ונשאר מקרקעיתו חרס המקבל כל שהוא כשהוא יושב, והיה חד ביותר שנמצא ככלי קטן--הרי זה מקבל טומאה.  ואם נשאר מדופנותיהן חרס המקבל, אינו מקבל טומאה:  לפי שדופנות כלים אלו וכיוצא בהן כשווין הן, ואין להן תוך הניכר; ונמצאו כפשוטי כלי חרס.

טו  [טז] חזקת חרסים הנמצאין בכל מקום, טהורין:  חוץ מן הנמצאין בבית היוצר, מפני שרובן גסטריות הן לכלים, והגסטרה מקבלת טומאה, אף על פי שהיא משברי כלים.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך