משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות כלים

הלכות כלים פרק יג

א  כבר ביארנו בכמה מקומות שאין כלי חרס מיטמא אלא מאווירו, או בהיסט הזב.  ושאר כל הכלים שנגעה בהן הטומאה, נטמאו; ואם נכנסה טומאה לאווירן, ולא נגעה בהן--הרי הן טהורין.  נמצא הטמא בכלי חרס, טהור בכל הכלים; והטמא בכל הכלים, טהור בכלי חרס.

ב  ומניין שאין כלי חרס מיטמא אלא מאווירו:  שנאמר "וכל כלי חרש--אשר ייפול מהם, אל תוכו" (ויקרא יא,לג)--מתוכו הוא מיטמא, ואינו מיטמא מאחוריו.  [ב] וכשם שמיטמא מאווירו, כך מטמא אוכלין ומשקין מאווירו.

ג  כיצד:  כלי חרס שנטמא, ונכנסו אוכלין ומשקין לאווירו--אף על פי שלא נגעו בו--הרי אלו טמאין, שנאמר "כול אשר בתוכו יטמא" (ויקרא יא,לג).  אבל שאר הכלים הטמאין--אינן מטמאין אוכלין ומשקין, עד שייגעו בהן.

ד  [ג] אין כלי חרס מטמא כלים מאווירו, בין כלי חרס בין שאר כלים.  כיצד:  כלי חרס גדול שהיו כלים בתוכו, ונכנסה טומאה באווירו--הוא טמא, וכל הכלים שבתוכו טהורין.

ה  היו משקין בכלים שבתוכו--נטמאו המשקין מאווירו, וחוזרין ומטמאין את הכלים; והרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני, ואתה טימאתני.

ו  [ד] כלי חרס שנגעו משקין טמאין באחוריו בלבד, נטמאו אחוריו כשאר כל הכלים.  במה דברים אמורים, בשהיה לו תוך; אבל אם אין לו תוך, ונגעו בו משקין טמאין--הרי זה טהור:  שכל שאין לו תוך בכלי חרס, אין אחוריו מיטמאין במשקין.

ז  נגעו אוכלין או משקין באחורי כלי חרס הטמא, הרי אלו טמאין.  ואחד כלי חרס ואחד כל הכלים, בדבר זה:  שכל הכלים הטמאין שנגעו אוכלין או משקין בהן, בין מתוכן בין מאחוריהן--נטמאו.

ח  [ה] אחד כלי חרס שנכנסה טומאה לאווירו, או שכפהו על הטומאה המונחת על הארץ ונעשה אוהל עליה--שהרי הטומאה בתוכו.  מפי השמועה למדו שזה שנאמר "אל תוכו" (ויקרא יא,לג), לרבות את האוהלים.

ט  [ו] גומה שהיה השרץ מונח בתוכה, וכפה כלי חרס על הגומה--לא נטמא:  שנאמר "אשר ייפול מהם, אל תוכו" (ויקרא יא,לג), עד שתיכנס עצמה של טומאה בתוכו.  לפיכך השרץ הנמצא למטה מנחושתו של תנור, שהיא קרקעיתו--התנור טהור:  שאני אומר חי נפל, ועכשיו מת בתוך גומה זו.

י  וכן אם נמצאת מחט או טבעת למטה מנחושתו של תנור--אף על פי שכל הכלים הנמצאים טמאים כמו שביארנו, הרי התנור טהור:  שאני אומר שם היו, עד שלא בא התנור; והתנור נבנה עליהן, ולא נפלו לתוכו.  נמצאו בדשן--הרי התנור טמא, שאין לו במה יתלה.

יא  נמצאו בנחושתו של תנור, נראין אבל אינן יוצאין לאווירו--אם אופה את הבצק, והוא נוגע בהן--נטמא התנור, כאילו היו בתוך אווירו; ואם לאו--התנור טהור, כאילו הן למטה מנחושתו.  באיזה בצק אמרו, בבצק הבינוני שאינו רך ביותר ולא קשה.

יב  [ז] השרץ שנמצא בעין של תנור, בעין של כירה, בעין של כופח--אם נמצא מן השפה הפנימית ולחוץ, טהור; וכן אם נמצא באוויר העין, טהור:  שהרי לא נכנס לאוויר התנור או הכירה או הכופח, אלא תחת עובי דופנותיהן הוא תלוי.  ואפילו היה שם כזית מן המת--טהורין, אלא אם כן היה בעובי העין פותח טפח:  שהרי מביא את הטומאה לאוויר התנור, כמו שנתבאר בעניין טומאת מת.

יג  [ח] נמצא השרץ במקום הנחת העצים, מן השפה הפנימית ולחוץ--טהור.  נמצא במקום ישיבת הבלן, במקום ישיבת הצבע, במקום ישיבת שולקי זיתים--הכול טהור.  [ט] אין התנור ולא הכירה ולא שאר מקומות היקוד מיטמאין, אלא אם נמצאת הטומאה מן הסתומה ולפנים.

יד  [י] כלי חרס ששותין בו בעלי בתים המים, שבאמצעו כמו רשת של חרס, ושפתו מלמעלה מן הרשת כמו מסרק, וזה הוא הנקרא צרצור--אם נכנסה הטומאה לאוויר המסרק למעלה מן הרשת--נטמא כולו, שזה הוא תוכו של כלי זה.

טו  [יא] כלי חרס שהיה לו שלוש שפיות זו לפנים מזו, הייתה הפנימית עודפת, ונכנסה טומאה לאוויר הפנימית--כל האוכלין והמשקין שבאוויר שבין השפה הפנימית ובין האמצעית והאוכלין והמשקין שבין האמצעית ובין החיצונה, טהורין.  הייתה האמצעית עודפת, ונטמא אווירה--ממנה ולפנים, טמא; וממנה ולחוץ, טהור.  הייתה החיצונה עודפת, ונטמא אווירה--הכול טמא.  היו שוות--כל שנטמא אווירה, טמאה; והשאר טהור.

טז  [יב] לפסין זו בתוך זו, ושפתותיהן שוות, והשרץ בעליונה או בתחתונה--זו שיש בה השרץ, טמאה; ושאר הלפסין, טהורין:  הן וכל האוכלין שבהן.  היה כל לפס מהן נקובה בכונס משקה, והשרץ בעליונה--כל האוכלין והמשקין שבכל הלפסין טמאים, שהרי הטומאה באוויר כולן כמו שיתבאר.

יז  היה השרץ בתחתונה--היא טמאה, וכולן טהורות:  שהרי לא נכנס השרץ לאוויר העליונות; ואין שפת התחתונה עודפת, כדי לטמא כל האוכלין והמשקין שבתוכה.

יח  היה השרץ בעליונה, והייתה שפת התחתונה עודפת--העליונה טמאה, שהשרץ בתוכה; וכן התחתונה--מפני ששפתה עודפת, הרי השרץ באווירה.  ושאר הלפסין שבתוך התחתונה--טהורין, שאין כלי חרס מטמא כלים שבתוכו.  ואם היה ביניהן משקה טופח--כל שיש בה משקה טופח, טמאה:  שמשקה מיטמא מאוויר התחתונה העודפת, וחוזר ומטמא את הלפס.

יט  [יג] טבלה של חרס שהיו קערות דבוקין בה בתחילת מעשיה, והרי הכול כלי אחד, ונטמאת אחת מן הקערות--לא נטמאו כולן.  ואם היה לטבלה דופן עודף, שנמצאו כל הקערות בתוכו, ונטמאת אחת מהן--נטמאו כולן.  וכן הדין בבית התבלין של חרס, וקלמרין המתאימות.

כ  כיוצא בו, [יד] בית התבלין של עץ שנטמא אחד מבתיו במשקין--לא נטמאו שאר הבתים.  ואם יש לו דופן עודף, שנמצאו כל הבתים בתוכו, ונטמא אחד מבתיו במשקין--נטמאו כולן:  שהכול ככלי אחד; וכלי שנטמא תוכו במשקין, נטמא כולו.

כא  היו בתיו קבועין במסמר, הרי אלו חיבור זה לזה לטומאה ולהזיה.  היו תקועין בלבד--הרי אלו חיבור לטומאה, ואינן חיבור להזיה.  ואם היו בתיו ניטלין וניתנין--אינן חיבור, לא לטומאה ולא להזיה.