משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות כלים

הלכות כלים פרק יא

א  כמה שיעור השבר שיישבר כלי מתכת ולא יקבל טומאה, או יטהר מטומאתו:  הכול לפי מה שהוא.  [ב] כל זמן שהכלי יכול לעשות מעין מלאכתו--עדיין הוא כלי, וחשוב ככלי שלם.

ב  כיצד:  דלי של מתכת שנשבר, והרי הוא יכול למלאות בו--הרי הוא כלי כשהיה.  הקומקום, כדי לחום בו חמין.  המיחם, כדי לקבל סלעים.  הלפס, כדי לקבל קיתונות של מתכת.  הקיתון, כדי לקבל פרוטות.  מידות היין, כדי למוד בהן היין.  ומידות השמן, כדי למוד בהן השמן.

ג  מסננת של חרדל שנפרצו בה שלושה נקבים מלמטה, זה לתוך זה--טהורה, לפי שאינה משמשת מעין מלאכתה.  מגרפה שניטל כפה--אף על פי שהיא כקורנס, טהורה:  שאינה עושה מעין מלאכתה אלא מעין הקורנס, והיא לא נעשת לתקוע בה כקורנס.  וכן כל כיוצא בזה.

ד  [ג] מסרק של צמר שניטלו שיניו--אם נשתייר בו שלוש במקום אחד, טמא.  הייתה החיצונה אחת מן השלוש--טהור, לפי שאינו יכול לסרוק בו פשתן:  שהחיצונה אינה מועלת לסריקה; וכל שאינו עושה מעין מלאכתו בכלי מתכות, טהור.

ה  ניטלו מן המסרק שתיים, ועשאן למלקטת--טמאות.  אחת, והתקינה לנר, או ללפוף עליה החוט לריקום--מקבלת טומאה; ואם הייתה השן עבה וגדולה--אף על פי שלא התקינה, הרי זו מיטמאה בפני עצמה.

ו  [ד] מסרק של פשתן שניטלו שיניו, ונשתייר בו שתיים--טמא; נשתייר בו אחת, טהור.  [ה] הכדומים שנשתברו, ואונקלי שלהן קיימת--טמאין:  שהרי אפשר להוציא בהן הדלי מן הבאר, כשהיו מקודם.

ז  [ו] מגירה שניטלה שינה אחת מבינתיים, טהורה.  נשתייר בה מלוא הסיט במקום אחד--טמאה, שהרי אפשר לגור בנשאר.

ח  [ז] המעצד והאיזמל והמפסלת והמקדח שנפגמו, עדיין מקבלין טומאה; ניטל חיסומן, טהורין.  וכולן שנחלקו לשניים, טמאין--חוץ מן המקדח, שהרי אינו יכול לנקוב בו.  והרונקי בפני עצמה--אינה מקבלת טומאה, מפני שהיא מקצת כלי.

ט  [ח] הסיף, והסכין העקום כמו מגל, והרומח, ומגל יד, ומגל קציר, וזוג מספריים קטנים של בעלי בתים, וזוג של מספריים גדולים של ספרים שנחלקו--כל חלק מהן מקבל טומאה, מפני שהוא עושה מעין מלאכתו.  [ט] מספרת שנחלקה לשניים--טהורה, לפי שאינה מעברת את השיער אלא בדוחק.

י  שריון שנחלק לאורכו, טהור; לרוחבו--אם משמש מעין מלאכתו ראשונה, טמא.  מאימתיי טהרתו, משיבלה ואינו משמש מעין מלאכתו.  בלה ונשתייר בו רובו--אם מלמעלה, טמא; ואם מלמטה, טהור.  קצץ ממנו, ועשה חוליה לתכשיט--הרי זו מקבלת טומאה.

יא  שפופרת של זהבים, ושל זגגין, ושל נפחים, ושל עושי זכוכית--שנחלקה לאורכה, טהורה.  לרוחבה--אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה, טמאה; ואם לאו, טהורה.

יב  כלבא של ספרים, ושל רופאים, ושל עושי זכוכית שנחלקה לשניים--טהורה; ושל נפחים--טמאה, מפני שהוא בתחילה חותה בה את הגחלים.

יג  מראה של מתכת שנשברה, או שניטשטשה--אם אינה מראה רוב הפנים, טהורה; הייתה מראה רוב הפנים, עדיין היא כלי כשהייתה.

יד  מחט שניטל קצתה הנקוב, או עוקצה--טהורה; ואם התקינה ללפוף עליה את החוט לרקום בה, טמאה.  אבל מחט של שקים שניטל קצתה הנקוב--טמאה, מפני שהוא רושם בקצה השני.

טו  המחט שלופפין עליה השני או הזהב וכיוצא בהן, כדרך שהרוקמין עושין--בין שניטל הנקוב שלה, בין שניטל עוקצה--טמאה, שאין מלאכתה התפירה.

טז  מחט שהעלת חלודה--אם מעכבת את התפירה, טהורה; ואם לאו, טמאה.  [יז] הסיף והסכין שהעלו חלודה, טהורין; שפן והשחיזן, חזרו לטומאתן הישנה.  וכן צינורה שפשטה, טהורה; כפפה, חזרה לטומאתה הישנה.

יז  [יח] מפתח עקום כמו ארכובה שנשבר מתוך ארכובתו, טהור; וכן מפתח העשוי כמין גם שנשבר מתוך גמו, טהור:  שהרי אינו יכול לפתוח בהן, והרי אינן משמשין מעין מלאכתן.  היו בו שיניים ונקבים--טמא, שעדיין מפתח הוא.  ניטלו השיניים--טמא, מפני הנקבים; נסתמו הנקבים--טמא, מפני השיניים.  ניטלו השיניים, ונסתמו הנקבים או שנפרצו הנקבים זה לתוך זה--טהור.

יח  [יט] כלי שיש בראשו האחד כף להרים בו הדשן, ובראשו השני מזלג לצלות בו הבשר--שניטלה כפו--טמא, מפני שיניו; ניטלו שיניו--טמא, מפני כפו.  וכן מכחול שניטלה כפו שגורפין בה הכוחל--טמא, מפני הזכר שכוחלין בו העין; ניטל הזכר--טמא, מפני הכף.

יט  [כ] כלי שבראשו אחד כף כסבכה לצלות עליו, ובקצה השני שיניים להוציא בהן הבשר מן הקדירה או מעל האש--ניטלה כפו--טמא, מפני שיניו; ניטלו שיניו--טמא, מפני כפו.

כ  וכן עט של מתכת שכותבין בראשו האחד, ומוחקין בראשו השני--ניטל הכותב--טמא, מפני המוחק; ניטל המוחק--טמא, מפני הכותב.  וכן כל כיוצא באלו--והוא, שיהיה הנשאר יכול לעשות מעין מלאכתו.

כא  כיצד:  עט שניטל המוחק שלו, ונשאר הכותב--אם נשאר מאורכו כדי שיגיע לקשרי אצבעותיו--טמא, שהרי אפשר שיאחוז בו ויכתוב; ניטל הכותב, ונשאר המוחק--אם נשאר מאורכו מלוא פס ידו--טמא, שהרי אפשר לו למחוק בו.  נשאר פחות מזה, טהור.  וכן כל כיוצא בזה.

כב  [כא] קורדום שניטל עופשו, והוא הצד שהחרש מנגר בו--טמא, מפני בית ביקועו; ניטל בית ביקועו--טמא, מפני עושפו.  נשבר מקופו, טהור.  [כב] חרחור שנפגם--עדיין הוא כלי, עד שיינטל רובו; נשבר מקופו, טהור.

כג  המרדע, והוא המלמד--הוא עץ ארוך עבה; וכמו מסמר חד תקוע בקצתו מלמעלה, וזה הברזל נקרא דורבן.  ובקצה השני מלמטה ברזל כמו רומח, והעץ נכנס בו; וזה הברזל נקרא חרחור.

כד  מניקית של מתכת שהיא כמו שפופרת, שנטמאה--משיקבע אותה במקל או בדלת, ויחבר אותה עם העץ--תטהר.  לא נטמאת--קבעה במקל או בדלת--הרי זו מקבלת טומאה, במקומה:  שכל כלי מתכות שקבעם בקורה או בכותל--מקבלין טומאה כשהיו, עד שישנה מעשיהם.

כה  לפיכך דף של נחתומין של מתכת, שקבעו בכותל--טמא.  וכן כל כיוצא בזה משאר כלי מתכות שנקבעו, בין פשוטיהן בין מקבליהן--מקבלים טומאה כשהיו.