משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות שאר אבות הטמאות

הלכות שאר אבות הטומאות פרק כ

א  כל מקום שהוא רשות הרבים לעניין שבת, כך הוא רשות הרבים לעניין טומאה.  [ב] וארבע אמות הסמוכות לרשות הרבים, הרי הן כרשות הרבים לטומאה; וכן הכרמלית, כגון הים והאצטוונית--הרי הן כרשות הרבים לטומאה.

ב  [ג] יש שם מקומות--אף על פי שהן רשות היחיד לשבת, הרי הן כרשות הרבים לעניין טומאה; ואלו הן:  השבילין המפולשין לשיחין ולבורות ולגיתות, והבקעה המוקפת גדר בימי החמה; ובסילקי מלכים--שהוא בניין רחב הרבה לעמוד בו אנשי המרכבה, ויש לו פתחים הרבה פתוחין לרשות הרבים; והפורן--והוא הבניין הגדול שיש לו שני פתחים זה כנגד זה, וחצר שהרבים נכנסין בפתח זה ויוצאין בפתח אחר.

ג  וכן מבואות היורדין לים או לנהר, אף על פי שגדורין מכאן ומכאן ורבים מטפסין ועולין בהן, והבימוסות, והמרחצאות--הרי הן כרשות הרבים לטומאה.  וכן כל העזרה, כרשות הרבים לטומאה.

ד  גגות העיר שדרך העיר עוברת עליהן, רשות הרבים לטומאה.  [ה] הגינה--בזמן שהיא משתמרת, רשות היחיד; ובזמן שאינה משתמרת, רשות הרבים לטומאה.  וכן בסילקי גדולה--בזמן שפותחין אותה, רשות הרבים לטומאה; ובזמן שנועלין אותה, רשות היחיד לכול.

ה  [ו] הבקעה המוקפת גדר--בימות הגשמים, רשות היחיד לשבת ולטומאה; ואם לא הייתה מוקפת, הרי היא רשות היחיד לטומאה בלבד.  ובקעה שעברו עליה ימות הגשמים--הרי היא רשות היחיד לטומאה, אפילו בימות החמה.  ואלו הן ימות החמה, משתיעקר התבואה מתוכה; ואלו הן ימות הגשמים, משתרד רביעה שנייה.

ו  בין העיגולין של ענבים לזוגין, רשות הרבים לטומאה.  [ז] כרם--שלפני הבוצרים, רשות היחיד; ושלאחר הבוצרים, רשות הרבים לטומאה.  אימתיי, בזמן שהרבים נכנסין ברוח זו ויוצאין ברוח שכנגדה.

ז  שאר כל המקומות חוץ מאלו שביארנו דינם--שהן רשות היחיד לשבת, כך הן רשות היחיד לעניין טומאה.  [ח] ויש מקומות שאינן רשות היחיד לשבת, ואף על פי כן הרי הן רשות היחיד לעניין טומאה--מפני שאין העם משתמשין בהן; ואלו הן--האילנות וחורי רשות הרבים, אף על פי שאין בהן ארבעה על ארבעה.

ח  כיצד:  אילן שהוא עומד ברשות הרבים, וטומאה בתוכו--עלה לראשו, ספק נגע ספק לא נגע--ספקו טמא; הכניס ידו לחור שיש בו טומאה, ספק נגע ספק לא נגע--ספקו טמא.

ט  חנות שהיא טמאה, ופתוחה לרשות הרבים, ספק נכנס ספק לא נכנס--ספקו טהור:  שכל החנות כמו שרץ המונח ברשות הרבים, שספק מגעו טהור.  היו שתי חנייות אחת טמאה ואחת טהורה--נכנס לאחת מהן, ספק לטמאה נכנס ספק לטהורה נכנס--ספקו טמא:  שזה ספק רשות היחיד, שהחנות רשות היחיד.

י  וכן בקעה בימות הגשמים שיש בה שדות הרבה, ובה שדה אחת טמאה, ואמר נכנסתי לבקעה זו, ואיני יודע אם נכנסתי לאותה שדה או לא נכנסתי--ספקו טמא:  שספק טומאה ברשות היחיד, אפילו ספק ביאה--טמא.

יא  [י] מקום שהיה רשות היחיד, ונעשה רשות הרבים, וחזר ונעשה רשות היחיד--כשהוא רשות היחיד, ספקו טמא; וכשהוא רשות הרבים, ספקו טהור.

יב  [יא] דברים שהן ברשות הרבים, הרי הן כרשות הרבים.  כיצד:  קופה ברשות הרבים גבוהה עשרה טפחים, והטומאה בתוכה, ספק נגע ספק לא נגע--ספקו טהור; הכניס ידו לתוכה, ספק נגע ספק לא נגע--ספקו טמא.

יג  הייתה כפישה נתונה על כתפו, וכיכר תרומה כרוך בסיב או בנייר ונתון לתוכה, ספק נגע בה אחר, ספק לא נגע--ספקו טמא.

יד  [יב] חמור ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים, וטומאה נתונה על גביו, ספק נגע ספק לא נגע--ספקו טהור; פשט ידו על גביו, ספק נגע ספק לא נגע--ספקו טמא.  וכן סלע המונח ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים, וטומאה נתונה עליו, ספק נגע ספק לא נגע--ספקו טהור; עלה בראש הסלע, ספק נגע ספק לא נגע--ספקו טמא.

טו  [יג] היה זה רוכב על חמורו וזה רוכב על חמורו, ומהלכין בדרך, ספק נגעו זה בזה, ספק לא נגעו; תינוק טמא מורכב על כתפו של אביו, ותינוק טהור מורכב על כתפו של אביו, והלכו זה בצד זה, ספק נגע ספק לא נגע; חבילה על כתפו, והרוק מודבק בכותל, ספק נגע ספק לא נגע; כלים שטוחין ברשות הרבים למעלה מעשרה, והטמא עובר, ספק הסיט ספק לא הסיט:  הכול טהור.