משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות שאר אבות הטמאות

הלכות שאר אבות הטומאות פרק יט

א  שני שבילין אחד טמא ואחד טהור, הלך באחד מהן ואין ידוע באיזה הלך, ועשה טהרות, ונאכלו, והזה שלישי ושביעי וטבל וטהר, והלך בשני ועשה טהרות--הרי אלו טהורות; ואם קיימות הראשונות--אלו ואלו תלויות, שבוודאי שאחד מן הטהרות טמא.  ואם לא טהר בינתיים, הראשונות תלויות; והשנייות יישרפו--שהרי הן טמאות בוודאי, שזה טמא הוא מפני שהלך בשני שבילין.

ב  וכן הצפרדע והשרץ ברשות הרבים, ואין צורתן ניכרת ואין ידוע איזה הוא השרץ, ונגע באחד מהן ועשה טהרות ונאכלו, וטבל ונגע בשני ועשה טהרות--הרי אלו טהורות; ואם קיימות הראשונות, אלו ואלו תלויות.  ואם לא טבל בינתיים--הראשונות תלויות, והשנייות יישרפו.

ג  [ב] שני שבילין אחד טמא ואחד טהור, הלך באחד מהן ועשה טהרות, ובא חברו, והלך בשני ועשה טהרות--אם באו ונשאלו זה אחר זה--מורין לכל אחד מהן בפני עצמו, שהוא טהור; באו שניהן כאחת, או שבא האחד ושאל עליו ועל חברו ואמר שניים היינו ובשני השבילין הלכנו ושתי טהרות עשינו--הרי שניהן טמאין, וטהרות שעשו נשרפות.

ד  וכן אם נטמאו בטומאה קלה.  כיצד:  שני כיכרים אחד טמא ואחד טהור, אכל את אחד מהן ועשה טהרות, ובא חברו, ואכל את השני ועשה טהרות--אם נשאלו זה אחר זה, שניהן טהורין:  מפני שהן ספק דברי סופרים, שהוא מכלל הספקות שטיהרו חכמים כמו שביארנו.

ה  נשאלו שניהן כאחת, או ששאל עליו ועל חברו--שניהן טמאין מספק, וטהרותיהם נשרפות:  שוודאי אחת מן הטהרות טמאה.  ואפילו כיכר אחת טמאה שנתערבה במאה כיכרות טהורות--הרי כולן טמאין, ויישרפו.

ו  [ג] כיכר טמא שנתערב בתשעה כיכרות טהורין, ובאו חמישה בני אדם ואכלו חמישה כיכרות מהן, ובאו חמישה בני אדם אחרונים ואכלו החמישה הנשארות--הרי הראשונים טמאין, שאין להן אנשים אחרים שיתלו בהן; והחמישה אנשים האחרונים טהורין, מפני שהן תולין בראשונים.

ז  [ד] שני שבילין אחד טמא ואחד טהור, והלכו בהן שני אנשים איש אחד טהור ואיש אחד טמא, אפילו היה האחד תלוי--הרי זה הטהור תולה בתלוי; ואומרין זה הטהור, הלך בשביל הטהור והרי הוא בטהרתו, וזה התלוי, הלך בשביל הטמא--ואף על פי שנשאלו שניהן כאחד.