משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות שאר אבות הטמאות

הלכות שאר אבות הטומאות פרק יז

א  כזית מן המת בפי העורב, ספק האהיל על האדם ועל הכלים ברשות היחיד, ספק שלא האהיל--הרי האדם טמא מספק:  והוא, שיהיה בו דעת להישאל.  והכלים טהורין, מפני שאין להן דעת להישאל.

ב  וכן הממלא בכלי, ונתן בעשרה כלים, ונמצא השרץ באחד מהן--הוא טמא; וכולן טהורין, אף על פי שכולן ספק שמא השרץ בכלי שמילא בו היה תחילה, מפני שהן כלים, ואין בהן דעת להישאל.  ואם היה לכלי שמילא בו אוגנים--הואיל ואפשר שיצאו המים ויתאחר בו השרץ, כולן טמאים.

ג  וכן הממלא בעשרה דליים זה אחר זה, ונתן בעשרה כלים מדלי אחד לכלי אחר, ואין ידוע הראשון מן האחרון, ונמצא השרץ בכלי אחד מהן--הרי התשעה כלים עם עשרת הדליים טהורין, שאני אומר שמא בכלי זה היה השרץ מתחילתו; ואם יש לדליים אוגנים, הרי כל הדליים עם כל הכלים טמאין.

ד  והמערה מכלי לכלי, ונמצא השרץ בתחתון--העליון טהור; ואין אומרין מן העליון נפל, אלא שמא בתחתון היה, מפני שהן כלים, ואין להן דעת להישאל.  וכן כל כיוצא בזה.

ה  [ב] קופה שנשתמש בה טהרות, ונמצא בה שרץ--אם יש לה שוליים, או אוגנים אף על פי שאין לה שוליים--הרי כל הטהרות שנשתמשו בה טמאות:  ואפילו הייתה בדוקה ומכוסה--שמא עם הגבהת ידו מן הבדיקה, נפל השרץ.

ו  אפילו נשתמש בה בטהרות בזווית זו, וטילטלה לזווית אחרת, ונמצא בה השרץ--כולן טמאות:  לפי שמחזיקין טומאה ממקום למקום לתלות, אבל לא לשרוף.

ז  [ג] הזולף את הבור, ומילא ממנו חבייות--אם היה משקיע כל חבית וחבית בבור וממלא אותה, ונמצא השרץ בראשונה--כולן טמאות.  נמצא באחרונה--היא טמאה, וכולן טהורות:  שאני אומר אחר שמילא את הראשונות, נפל השרץ לבור.

ח  היה זולף בכלי, ונותן לתוך החבייות עד שמילא אותן, ונמצא השרץ באחת מהן--היא טמאה בלבד, וכולן טהורות:  שאני אומר בזו בלבד נפל השרץ, או היה בה עד שלא זלף לתוכה.  ולפיכך אם היה בודק כל חבית וחבית מהן, ואחר כך נותן בה היין, ומכסה אותה אחר שזולף לתוכה, ונמצא השרץ באחת מהן--כולן טמאות; וכן אם נמצא השרץ בבור, או בכלי שזולף בו--הכול טמא.

ט  [ד] היה קוצה זיתים מן המעטן, ומעלה אותן לגג, ונמצא השרץ בגג--זיתים שבמעטן טהורים; נמצא במעטן, המעטן טמא; נמצא בין הכותל לזיתים, הזיתים טהורים.

י  נמצא השרץ בתוך גוש של זיתים, והגוש בגג--אם בתוך שלושה ימים, אף המעטן טמא:  שאני אומר גוש זה מן המעטן עלה, והשרץ בתוכו.  ואם נמצא אחר שלושה ימים משהעלה הזיתים לגג, הרי המעטן טהור:  שמא בגג נתקבצו ונעשו גוש, בתוך השלושה ימים.

יא  [ה] הקורץ מקרצת מן העיסה, ונמצא שרץ במקרצת--המקרצת לבדה טמאה; נמצא בעיסה, העיסה לבדה טמאה; נמצא בתוך המקרצת, אף העיסה טמאה.

יב  [ו] אוכל טמא שנמצאת גרעינה שלו בתוך הכיכר, או על גבי תבשיל רותח--אף על פי שאין עליה משקה רותח, הרי הן טמאים:  שאני אומר האוכל כולו נפל שם ונימוח בתוך הכיכר, או מחמת הרתיחה, ונשארה גרעינתו.

יג  נמצאת הגרעינה על גבי הכיכר, או בתוך תבשיל צונן--הרי אלו טהורין, אף על פי שיש עליה משקה:  שאני אומר גרעינה זו לבדה נפלה אחר שאבד האוכל מעליה, שהרי אינה מטמאה.

יד  [ז] היו בבית אוכלין טמאים ואוכלין טהורים, ונמצאת גרעינה בבית--הולכין אחר הרוב; וכן אם היו דמים טמאים ודמים טהורים בתוך הבית, ונמצא דם על האוכל--הולכין אחר הרוב.  מעשה היה בכיכר של תרומה שנמצא עליו דם, ובא מעשה לפני חכמים וטיהרוהו:  שאפילו נאמר דם השרץ הוא--אני אומר דם שרץ חי הוא, שהוא טהור.

טו  [ח] עיר שיש בה נבילות ושחוטות--בשר הנמצא בה, הולכין בו אחר הרוב; וכן אם היה הנמצא ספק שרץ, ספק צפרדע--הולכין אחר הרוב שיש באותה העיר באותו הזמן.  זה הכלל--בנמצא, הלוך אחר הרוב.

טז  [ט] האישה שהייתה מגבבת גבבה בחצר, ונמצא שרץ בתוך הגבבה--הרי זו טהורה, שאין השרץ מטמא במשא.  נמצא על גבי הגבבה--הרי זו טמאה, שמא נגעה בו.  הייתה כוברת בכברה, ונמצא שרץ בתוך הפירות שבכברה--הרי זו טהורה.  נמצא על גבי הכברה--הרי זו ספק טמאה, שמא נגעה בו; וכל ספק ברשות היחיד, טמא כמו שביארנו.