משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות שאר אבות הטמאות

הלכות שאר אבות הטומאות פרק יא

א  כל מקום שנאמר באוכלין פסול--הוא שיהיה האוכל עצמו טמא, ולא יטמא אוכל אחר; אלא אם נגע באוכל אחר, הרי הוא טהור.

ב  הראשון שבחולין, טמא ומטמא.  השני, פסול ולא מטמא; ואין שני עושה שלישי, בחולין.  ומניין לאוכל שני שהוא פסול בחולין, שנאמר "וכל כלי חרש--אשר ייפול מהם, אל תוכו:  כול אשר בתוכו יטמא" (ויקרא יא,לג).

ג  נמצא השרץ אב, וכלי חרס שנפל השרץ לאווירו ראשון, והאוכל שבכלי שני, והרי הוא אומר "יטמא".  וכן שרץ שנפל לאוויר התנור--הפת שנייה, שהתנור ראשון.

ד  [ג] הראשון והשני שבתרומה, טמאין ומטמאין.  השלישי, פסול ולא מטמא; ואין שלישי עושה רביעי, בתרומה.  ומניין לאוכל שלישי שנפסל בתרומה, שנאמר "ובא השמש, וטהר; ואחר יאכל מן הקודשים" (ויקרא כב,ז).  נמצא טבול יום אסור בתרומה, עד שיעריב שמשו; ואם נגע בה, פסלה.  וטבול יום, כשני לטומאה הוא.  הא למדת שהשני עושה שלישי, בתרומה.

ה  [ד] הראשון והשני והשלישי בקודש, טמאין ומטמאין.  הרביעי, פסול ואינו מטמא; ואין רביעי עושה חמישי, לעולם.  ומניין לשלישי בקודש שהוא טמא:  שנאמר "והבשר אשר ייגע בכל טמא . . ." (ויקרא ז,יט); וכבר קרא הכתוב לשני טמא, שנאמר "כול אשר בתוכו יטמא" (ויקרא יא,לג).  הנה למדת שבשר הקודש שנגע בשני, נטמא ויישרף.

ו  ומניין לרביעי בקודש שהוא פסול, מקל וחומר:  ומה מחוסר כיפורים שהוא מותר בתרומה, אסור בקודש עד שיביא כפרתו--השלישי שהוא פסול בתרומה, אינו דין שיעשה רביעי בקודש.  אבל החמישי טהור.

ז  [ה] בשר תאווה--אף על פי שהוא טהור, גזרו עליו שיהיה כשלישי לטומאה, מטמא את הקודש, ואינו פוסל את התרומה.  וייראה לי שלא גזרו עליו, אלא כדי שלא יערבו העם אותו עם בשר הקודש, ויבואו לטעות, ולשגוג בו; וידמה שבשר זה חול והוא קודש, ויאכלנו בטומאה.

ח  [ו] חיבורי אוכלין על ידי משקין, הרי הן חיבור לטמא טומאת אוכלין; והדבר ספק אם הן חשובין כגוף אחד, למנות בהן ראשון ושני ושלישי, או חושבין זה האוכל שנגעה בו הטומאה ראשון, והאוכל המחובר לו שני.

ט  [ז] השני שבחולין--פוסל אוכלי תרומה, ועושה אותן שלישי.  ואם נגע במשקה חולין, טימאן; ואין צריך לומר אם נגע במשקה תרומה, או במשקה קודש--שהוא מטמא הכול.

י  [ח] השלישי שבתרומה שנגע באוכלי קודש, פסלן ונעשו רביעי; ואם נגע במשקה הקודש, טימאן ונעשו תחילה.  אבל אם נגע שלישי שבתרומה במשקה תרומה, הרי הוא טהור; וכן רביעי שבקודש--אם נגע במשקה קודש, הרי הוא טהור.

יא  [ט] חולין שנעשו על טהרת תרומה, השלישי שבהן פסול כתרומה.  ואם נגע בקודש, אינו עושהו רביעי; ואפילו משקה קודש, אינו פוסל.  וחולין שנעשו על טהרת הקודש--השלישי שבהן, טהור כחולין.

יב  [י] האוכל רביעי שבקודש, אסור לו לאכול את הקודש; ומותר ליגע בקודש, ואינו פוסלו.  אפילו תבשיל שנתערב בו הקודש, ואין בו כזית בכדי אכילת פרס--הרי זה לא יאכל ברביעי של קודש אלא בחמישי, שהוא טהור כמו שביארנו.

יג  [יא] האוכל שלישי שבתרומה עצמה, או של חולין שנעשו על טהרת התרומה--הרי זה אסור לאכול את התרומה, עד שיטבול; ומותר ליגע בתרומה, והרי היא טהורה:  באכילה, עשו מעלה; בנגיעה, לא עשו מעלה.

יד  במה דברים אמורים, בתרומה עצמה.  אבל תבשיל שנתערבה בו תרומה--אם אין שם כזית בכדי אכילת פרס--הרי זה מותר לאכול מאותו תבשיל, כדרך שהוא מותר ליגע בתרומה.

טו  [יב] האוכל שלישי שבתרומה, או של חולין שנעשו על טהרת התרומה--אף על פי שהוא טהור לנגיעת התרומה, הרי הוא כשני לעניין קודש:  שטהרת התרומה, טומאה היא אצל הקודש.  אבל האוכל שלישי שבחולין שנעשו על טהרת הקודש, הרי הוא טהור--שאין לך שעושה רביעי בקודש, אלא קודש מקודש בלבד.

טז  [יג] כל קודש האמור בעניין טומאת אוכלין ומשקין--הוא קודש מקודש המקודשין, כגון בשר קודשי קודשים ובשר קודשים קלים, וחלות תודה ורקיקי נזיר שנשחט עליהן הזבח, והמנחות שקדשו בכלי, ושתי הלחם ולחם הפנים שקרמו בתנור.  אבל חלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהן הזבח, והמנחות שלא קדשו בכלי--אינן לא כקודש ולא כחולין, אלא כתרומה.

יז  [יד] החלה, והביכורים, ותשלומי תרומה וחומשה--הרי הן כתרומה.  [טו] הטבל, והמדומע, וגידולי תרומה, ומעשר שני, ועיסה הטבולה לחלה--הרי הן כחולין; והראשון טמא בהן, והשני פסול, ואין בהן שלישי.

יח  [טז] כל דבר שוודאו מטמא את החולין מן התורה--גזרו על ספקו בחולין הטבולין לחלה, שתיעשה אותה העיסה בטהרה; ומפרישין ממנה חלה, וחלתה תלויה--לא נאכלת, ולא נשרפת.