משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות שאר אבות הטמאות

הלכות שאר אבות הטומאות פרק י

א  כל המיטמא באב מאבות הטומאות, בין אדם בין כלים--הרי הוא ראשון לטומאה כמו שביארנו, עד שיטבול.  טבל--הרי הוא כשני לטומאה, עד שיעריב שמשו:  שנאמר "במים יובא וטמא עד הערב, וטהר" (ויקרא יא,לב), הכתוב קרא לטבול יום טמא.

ב  אחד טבול יום מטומאה חמורה, כגון שטבל מזיבות או מטומאת מת וצרעת, ואחד טבול יום מטומאת שרץ וכיוצא בו.  וכל הטעון הערב שמש--בין אדם בין כלים, בין מדברי תורה בין מדברי סופרים--הרי הוא כשני לטומאה, עד שיעריב שמשו.

ג  טבול יום פוסל אוכלי תרומה, ומשקה התרומה, ואוכלי הקודש, ומשקה הקודש:  פוסל הכול.  כיצד:  טבול יום שנגע באוכלין של תרומה--עשאן שלישי לטומאה, מפני שהוא כשני; וכן אם נגע במשקין של תרומה--טימאן, והרי הן שלישי לטומאה.

ד  נגע טבול יום במשקין של קודש--טימאן, והרי הן רביעי לטומאה; וכן אם נגע באוכלי הקודש, עשאן רביעי.  אבל אם נגע טבול יום באוכלי חולין ומשקה חולין, הרי הן טהורין.  ודין מחוסר כיפורים או טבול יום, בנגיעת הקודש--אחד הוא.

ה  הנה נתבאר לך מכל אלו הדברים שאין שם משקין שנייות לעולם, אלא המשקין תחילה לעולם:  חוץ ממשקין שנגע בהן טבול יום--שהן שלישי, אם היו תרומה; או רביעי, אם היו קודש.

ו  [ד] כל הטמאין, בין חמורין בין קלין--משקין היוצאין מהן כגון רוקן ומימי רגליהן, הרי הן כמשקין שייגעו בהן:  אלו ואלו ראשון לטומאה כמו שביארנו--חוץ מזב וחבריו, שהמשקין היוצאין מהן אב טומאה.  ומשקין שהזב וחבריו נוגעין בהן, תחילה.

ז  אפילו אוכל אוכלין טמאין, או שותה משקין טמאין--הרי המשקין היוצאין ממנו קודם שיטבול, כמו המשקין שייגע בהן:  שהן תחילה.  וכן טבול יום--משקין היוצאין ממנו, כמשקין שהוא נוגע בהן:  שאינן מטמאין אחרים כלל.  אלא אם נגע במשקה חולין, הרי הן טהורין; ואם נגע במשקה תרומה, הרי הן שלישי; ואם נגע במשקה קודש, הוא או מחוסר כיפורים, הרי הן רביעי.  [ה] ועתה יתבאר שאין שלישי שבתרומה ולא רביעי שבקודש, מטמאין משקה אחר או אוכל אחר; ואין צריך לומר, שאין מטמאין כלים.  לפיכך קדירה שהיא מלאה משקין, ונגע בהן טבול יום--אם היה משקה חולין, הכול טהור; ואם היה משקה תרומה, המשקין פסולין והקדירה טהורה.  ואם היו ידיו טמאות--הרי המשקה טמא, בין משקה תרומה בין משקה חולין; וזה חומר בידיים, מה שאין בטבול יום.

ח  וחומר בטבול יום מידיים טמאות--שספק טבול יום, פוסל מספק; וספק הידיים, טהור כמו שיתבאר.  [ו] ואחד טהור שידיו טמאות, או טבול יום שידיו טמאות--הרי זה מטמא משקה חולין, ועושה אותן תחילה לטמא אוכלין ומשקין כמו שביארנו.

ט  ומאחר שמשקה שיצא מטבול יום כמשקין שייגע בהן, טבול יום שנפל מרוקו או ממימי רגליו על כיכר של תרומה--הרי זה טהור, מפני שהן כמשקין שייגע בהן.

י  [ז] מכל אלו הדברים שהקדמנו לבארם, אתה למד שהאדם יהיה אב טומאה ויהיה ראשון לטומאה, מדברי תורה.  ולעולם לא יהיה האדם שני לטומאה, אלא מדברי סופרים:  והוא האוכל אוכלין טמאין, או השותה משקין טמאין, או הבא ראשו ורובו במים שאובין--שכל אלו כשני לטומאה מדבריהם.

יא  וכן שאר כל הכלים, חוץ מכלי חרס--יהיו אב טומאה ויהיו ראשון לטומאה, מדברי תורה.  ולא יהיה הכלי לעולם שני לטומאה, אלא מדברי סופרים:  שאם ייטמא במשקין טמאין, יהיה שני מדבריהם כמו שביארנו.

יב  [ח] כבר ביארנו שכלי חרס--לא יהיה אב טומאה לעולם, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים; ויהיה ראשון לטומאה מדברי תורה, ושני מדבריהם--אם נטמא במשקין כשאר הכלים.  ולא יהיה האדם ולא הכלים שלישי ולא רביעי, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.

יג  [ט] האוכלין--לא יהיו אב הטומאה לעולם, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.  ויהיו ראשון ושני, מדברי תורה:  שהאדם או הכלי שהוא ראשון לטומאה--אם נגע באוכל, עשהו שני.  ויהיו האוכלין שלישי ורביעי לטומאה, מדברי סופרים בלבד.

יד  [י] המשקין--יהיו אב טומאה מדברי תורה, כגון מי חטאת ורוקו של זב ומימי רגליו; ויהיו ראשון לטומאה מדברי תורה, כגון שנגעו באב מאבות הטומאות.

טו  וכן אם נגעו המשקין בוולד הטומאה, בין אדם בין כלים--נטמאו מדברי תורה, והרי הן כראשון לטומאה לטמא אחרים מדבריהם.  וכן אם נגעו בשני, בין באדם בין בכלים בין באוכלין--נעשו ראשון לטמא אחרים מדברי סופרים, כמו שביארנו.

טז  ויהיו המשקין שלישי ורביעי, מדבריהם.  כיצד:  אם נגע טבול יום במשקה תרומה, עשהו שלישי; ואם נגע במשקה קודש, עשהו רביעי.  ואין אתה מוצא משקין שנייות לעולם, ולא משקה שאינו תחילה--חוץ ממשקה טבול יום או מחוסר כיפורים בקודש כמו שביארנו:  שהוא פסול מדבריהם, ואינו מטמא.