משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות שאר אבות הטמאות

הלכות שאר אבות הטומאות פרק ז

א  דבר מפורש בתורה שהאוכלין והמשקין מיטמאין, שנאמר "מכל האוכל אשר ייאכל, אשר יבוא עליו מים--יטמא; וכל משקה אשר יישתה, בכל כלי יטמא" (ויקרא יא,לד).  ואין האוכל שנטמא מטמא אוכל אחר, מן התורה; ולא המשקין שנטמאו מטמאין דבר אחר, מן התורה.

ב  אבל מדברי סופרים גזרו על האוכל הטמא--שאם נגע באוכל אחר, שטימאהו; וכן אם נגע האוכל הטמא במשקין, טימאן.  ואין אוכל מטמא כלי שנגע בו לעולם, ואפילו מדבריהם.  וכן גזרו על המשקין הטמאין, שיטמאו אוכלין או משקין או כלים שנגעו בהן.

ג  [ב] אין לך ולד טומאה שמטמא כלים, אלא משקין טמאין בלבד; וטומאה זו, מדבריהם:  והוא שיהיו אותן המשקין טמאין, מחמת אב מאבות הטומאות, בין של תורה, בין של דבריהם.  ומפני מה גזרו על משקין טמאין שיטמאו כלים:  גזירה משום משקה הזב, שהוא אב ומטמא כלים דין תורה--שנאמר "וכי ירוק הזב, בטהור . . ." (ויקרא טו,ח), כמו שביארנו.

ד  [ג] כשגזרו על המשקין שיטמאו את הכלים, גזרו שיהיו מטמאין את הכלים מתוכן.  כיצד:  אם נפלו לאוויר כלי חרס--נטמא כולו, והרי הוא שני; ואם נגעו בשאר כלים מתוכן--נטמאו כולן, ונעשו שני.

ה  אבל אם נגעו משקין טמאין באחורי הכלי שיש לו תוך, בין בכלי חרס בין בכלי שטף וכלי מתכות--נטמאו אחוריו בלבד; והרי אחוריו שני, ולא נטמא תוכו.  במה דברים אמורים, לתרומה; אבל לקודש--כלי שנטמאו אחוריו, נטמא כולו והרי כולו שני לטומאה.

ו  [ד] כבר ביארנו שהאוכלין אין מטמאין כלים, והמשקין מטמאין; ולמה עשו בטומאת משקין היכר זה, ואמרו שהכלי שנגעו משקין טמאין באחוריו לא נטמא תוכו לתרומה--להודיע שטומאת כלים אלו מדבריהם, כדי שלא ישרפו על טומאה זו תרומה וקודשים.

ז  [ה] כבר ביארנו שהאוכלין והמשקין שנגעו באב מאבות הטומאות, הרי הן ראשון לטומאה; וכן אם נגע אוכל באדם או בכלי שנטמא באב, הרי אותו האוכל שני לטומאה.  ואוכל שנגע בזה השני, נקרא שלישי לטומאה; ואם נגע השלישי באוכל רביעי, הרי זה נקרא רביעי לטומאה.

ח  במה דברים אמורים, באוכלין.  אבל המשקין--אחד משקה שנגע באב הטומאה, או שנגע בראשון, או שנגע בשני--הרי אותו משקה תחילה לטומאה; ומטמא את חברו וחברו את חברו, אפילו הן מאה:  שאין מונין במשקין.

ט  כיצד:  יין שנגע באב הטומאה, או בראשון, או בשני--הרי יין זה כראשון לטומאה; וכן אם נגע יין זה בשמן, ושמן בחלב, וחלב בדבש, ודבש במים, והמים ביין אחר, וכן עד לעולם--כולן ראשון לטומאה, וכאילו כל אחד מהן נטמא באב תחילה.  וכולן מטמאין את הכלים.

י  וכן כלי שנטמאו אחוריו במשקין, ונגעו משקין אחרים באחורי הכלי הטמאין--אפילו היו משקה חולין, נעשו המשקין האחרים תחילה לטומאה, ומטמאין כלים אחרים, ועושין אותן שני; ואין צריך לומר, שהן מטמאין אוכלין ומשקין אחרים.

יא  [ו] אחורי הכלי שנטמאו במשקין, ונגעו אוכלין באחורי הכלי הטמא--אפילו אוכלי תרומה, הרי אלו טהורין, שהכלי שנטמאו אחוריו בלבד, אינו מטמא את האוכלין אלא לקודש בלבד:  שהכלי שנטמאו אחוריו--הרי זה טמא כולו לקודש כמו שביארנו, ולפיכך מטמא אוכל הקודש.