משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות טומאת צרעת

הלכות טומאת צרעת פרק טו

א  נגעי בתים--יש בהן הסגר שלושה שבועות, שהן תשעה עשר יום:  שיום שביעי עולה לכאן ולכאן, ויום שלושה עשר עולה לכאן ולכאן; נמצאת למד שאם צרך לשלושה שבועות--רואהו בשביעי, וביום שלושה עשר, וביום תשעה עשר.  והסגר בתים שלושה שבועות, אינו מפורש בתורה; וכן רוב דיני נגעי בתים, דברי קבלה הן.  [ב] וכל הדינין המפורשין בהן בתורה ובדברי קבלה, כך הם:

ב  כשיבוא הכוהן ויראה הנגע שוקע ירקרק או אדמדם, כמו שביארנו--יסגיר שבעת ימים; ואפילו מצאו כולו בתחילה ירקרק או אדמדם, יסגיר.

ג  ובשביעי רואהו:  אם כהה הנגע, ואין צריך לומר אם הלך--קולף מקום הנגע בלבד, והבית טהור; מצאו שעמד בעיניו, ולא פסה--מסגיר שבוע שני.

ד  וביום שלושה עשר, רואהו:  אם כהה הנגע, או הלך לו הנגע--קולף מקום הנגע, ומטהר את הבית בציפורים.  ואם מצא הנגע שפסה בסוף שבוע שני, או שעמד בעיניו--חולץ את האבנים אשר בהן הנגע, ומקצה את העפר אל מחוץ לעיר, וטח את כל הבית, ומסגירו שבוע שלישי.

ה  וביום תשעה עשר, רואהו:  אם חזר בו הנגע כשני גריסין--הרי זה פסיון אחרי היטוח, ונותץ את כל הבית; ואם לא חזר בו הנגע, מטהרו בציפורים.  וכל זמן שיחזור בו הנגע, קודם שיטהרו בציפורים--הרי זה יינתץ; ואם נראה בו נגע אחר שטיהרו בציפורים, ייראה כתחילה.

ו  וכן אם פסה הנגע בסוף שבוע ראשון--חולץ את האבנים אשר בהן הנגע, וקוצה העפר חוץ לעיר, וטח את כל הבית, ומסגירו שבוע שני; ורואהו:  אם מצא בו נגע כשני גריסין--הרי זה פסיון אחרי היטוח, ונותץ את כל הבית; ואם לא חזר בו נגע, מטהרו בציפורים.  וכל זמן שייראה בו נגע, קודם טהרה בציפורים--יינתץ; ואם נראה בו אחר שטיהרו בציפורים, ייראה כתחילה.

ז  [ג] כשהוא חולץ את האבנים אשר בהן הנגע, אינו חולץ פחות משתי אבנים, ואינו נוטל אבנים מצד זה, ומביא לצד זה--שנאמר "ולקחו אבנים אחרות" (ויקרא יד,מב); ולא עפר מצד זה, ומביא לצד זה--שנאמר "ועפר אחר ייקח" (שם).  ואינו טח בסיד, אלא בעפר--שנאמר "ועפר אחר ייקח, וטח את הבית" (שם).

ח  אינו מביא אבן אחת תחת שתיים שחלץ, ולא שתי אבנים תחת אבן אחת חלוצה, אלא מביא שתיים תחת שתיים; ויש לו להביא שתיים, תחת שלוש.

ט  [ד] היה הכותל בינו לבין חברו--שניהן חולצין, ושניהן קוצין העפר, ושניהן מביאין אבנים אחרות; אבל בעל הבית לבדו מביא את העפר--שנאמר "ועפר אחר ייקח, וטח את הבית" (ויקרא יד,מב), אין חברו מיטפל עימו בטיחה.

י  [ה] אבן שבזווית--בזמן שהוא חולץ, חולץ את כולה; ובזמן שהוא נותץ, נותץ את שלו ומניח את של חברו.  ויש בדבר ספק אם תהיה זו של חברו, כמו יד לאבן שלו.

יא  [ו] בית שנראה בו נגע, והייתה עלייה על גביו--נותן את הקורות לעלייה; נראה בעלייה, נותן את הקורות לבית.  לא הייתה עלייה על גביו--אבניו ועציו ועפרו, כולן ניתצין עימו; ומציל את המלבנים, ואת סריגי החלונות.

יב  [ז] הלוקח אבנים מבית מוסגר, ובנה אותן בבית טהור--חזר הנגע למוסגר, חולץ את האבנים שבטהור.  נראה נגע על האבנים שבנה, המוסגר יינתץ; והבית השני--מסגירין אותו בנגע זה, כדין כל בית שנראה בו נגע בתחילה.

יג  [ח] כיצד מטהרין את הבית המנוגע, אחר החליצה והטיחה:  מביא מים חיים בכלי חרס ושתי ציפורים ועץ ארז ואיזוב ושני תולעת, כטהרת האדם שביארנו לכל דבר, אלא שבאדם מזה שבע פעמים לאחר ידו של מצורע, ובבית מזה שבע פעמים על המשקוף של בית מבחוץ; ושאר כל מעשיהן שווין.