משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות טומאת צרעת

הלכות טומאת צרעת פרק יד

א  צרעת בתים, כשני גריסין זה בצד זה:  נמצא רוחב הנגע כמו מקום צמיחת שש שערות בגוף, ואורכו כשתים עשרה שערות בריבוע; והפחות משיעור זה בבתים, טהור.  וכל השיעורין, הלכה.

ב  שלושה סימני טומאה יש בבתים--מראה ירקרק, ומראה אדמדם, והפסיון; וכולן מפורשין בתורה.  ושני המראות, מצטרפין זה עם זה.  ופסיון הסמוך, כל שהוא; והרחוק, כגריס; אבל החוזר אחרי היטוח, כשני גריסין.

ג  אין נגעי בתים מטמאין, עד שיהיה מראה הנגע שפל מן הקיר--שנאמר "שקערורות" (ויקרא יד,לז), שיהיו שוקעין בקירות.  ובשני המראות מסגירין, או מחליטין.  ובפסיון נותצין; ואם פסה אחרי היטוח, נותץ את כל הבית כמו שיתבאר.

ד  כשיראה נגע בבית--אפילו חכם שהוא יודע ודאי שזה נגע, לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית, אלא אומר לכוהן, "כנגע, נראה לי בבית" (ויקרא יד,לה).  "וציווה הכוהן ופינו את הבית" (ויקרא יד,לו)--אפילו חבילי עצים, וחבילי קנים; ואחר כך יבוא הכוהן, וייכנס ויראה הנגע.  [ה] ובית אפל, אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו; אלא אם אין הנגע נראה בו, הרי זה טהור.

ה  ואחר שיראה הכוהן הנגע, ייצא; ויעמוד על פתח הבית בצד המשקוף, ויסגיר או יחליט או יפטור:  שנאמר "ויצא הכוהן מן הבית, אל פתח הבית; והסגיר" (ויקרא יד,לח)--לא שיסגיר והוא בתוך ביתו, או בתוך הבית המנוגע, או תחת המשקוף, אלא בצד פתחו.  ואם עמד תחת המשקוף או שהלך לביתו, והסגיר--הרי זה מוסגר.

ו  אין הבית מיטמא בנגעים עד שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יתר, ויהיה לו ארבעה כתלים; והוא בנוי בארץ באבנים ועצים ועפר, שנאמר "את אבניו ואת עציו, ואת, כל עפר הבית" (ויקרא יד,מה).

ז  אבל אם היה בו פחות מארבע אמות על ארבע אמות, או שהיה עגול, או בעל שלושה כתלים, או חמש, או שהיה בנוי בספינה, או תלוי על ארבע קורות--אינו מיטמא בנגעים; היה בנוי על ארבעה עמודים, מיטמא בנגעים.

ח  [ז] כמה אבנים יהיו בו:  אין פחות משמונה--שתי אבנים בכל כותל, כדי שיהיה כל כותל ראוי לנגע:  שאין הבית מיטמא בנגעים, עד שייראה בו כשני גריסין על שתי אבנים--שנאמר "את האבנים, אשר בהן הנגע" (ויקרא יד,מ).  וכמה עצים יהיו בו, כדי ליתן תחת המשקוף; ועפר, כדי ליתן בין פצים לחברו.  אבל אם היה בו פחות משיעורין אלו, אינו מיטמא בנגעים.

ט  [ח] הלבינים והשיש, אינן חשובין כאבנים.  בית שאחד מצדדיו מחופה בשיש, ואחד בסלע, ואחד באבנים, ואחד בעפר--אינו מיטמא בנגעים.  [ט] בית שלא היה בו אבנים ועצים ועפר כשיעור, ונראה בו נגע, ואחר כך הביא לו אבנים ועצים ועפר--הרי זה טהור.

י  בית שסיככו בזרעים, ביטלן; הואיל ומשמשין תשמיש עץ, הרי הן כעץ, ואם נטמא הבית, נטמאו עימו טומאה חמורה כמו שיתבאר.

יא  ירושלים וחוצה לארץ, אין מיטמאין בנגעים--שנאמר "בבית ארץ אחוזתכם" (ויקרא יד,לד), וירושלים לא נתחלקה לשבטים; ובתי הגויים שבארץ ישראל, אין מיטמאין בנגעים.

יב  הלוקח בתים מן הגויים, ייראו בתחילה.  [יג] בית שצידו אחד גוי וצידו אחד ישראל, צידו אחד בארץ וצידו אחד בחוצה לארץ--אינו מיטמא בנגעים.

יג  ושאר כל הבתים שבארץ ישראל מיטמאין בנגעים, בין צבועין בידי אדם בין צבועין בידי שמיים.  [יד] בית האישה, בית השותפין, בית הכנסת או בית המדרש שיש בהן דירה לחזנין או לתלמידים--מיטמאין בנגעים.  [טו] קירות האיבוס, וקירות המחיצה שבבית--אין מיטמאין בנגעים.