משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות טומאת צרעת

הלכות טומאת צרעת פרק ב

א  שיער לבן, שהוא סימן טומאה בצרעת--אין פחות משתי שערות; וכמה יהיה אורכן, כדי שיהיו ניטלות בזוג.  הייתה אחת ארוכה ואחת קצרה משיעור זה, או אחת שחורה ואחת לבנה, או אחת מלמטן ונחלקה מלמעלן והיא נראית כשתיים, או שהיה עיקרן משחיר וראשן מלבין--הרי זה טהור; היה עיקרן מלבין וראשן משחיר--אף על פי שהלבן כל שהוא, טמא.

ב  שתי שערות לבנות שהן בתוך הנגע--אף על פי שיש שיער שחור ביניהן, והן מפוזרות אחת כאן ואחת כאן--הרי אלו סימן טומאה:  אפילו היה הנגע כגריס מצומצם, אין מקום שיער השחור ממעטו.  ובין שהיו שתי השערות בתוך הבהרת והיא מקפת אותן, ובין שהיו בסוף הבהרת--הרי זה טמא; אבל אם היו בצד הבהרת מבחוץ, הרי זה טהור--עד שיהיה העור שצומחות בו שתי השערות הלבנות לבן.

ג  היו שתי שערות בתוך הנגע, ושוכבות חוצה לו--טמא; היו חוצה לנגע, ושוכבות לתוכו--אינן סימן טומאה.

ד  [ג] לובן השערות, מטמא בכל מראה:  בין שהיו לבנות כשלג, בין שהיו לבנות לובן דוהה ביותר, הואיל ומראהן לבן, טמא.

ה  [ד] אין שיער לבן סימן טומאה, עד שיהיה בגופה של בהרת.  כיצד:  בהרת ובתוכה שחין או מכווה או בוהק או מחית השחין או מחית המכווה, ושתי שערות לבנות בתוך השחין או המכווה או הבוהק שבתוך הנגע--אינו סימן טומאה; והרי זו כבהרת שאין בה שיער לבן, ויסגיר--אף על פי שהבהרת מקפת את השחין או את המכווה או את מחיתן או את הבוהק שיש בהן שתי השערות.

ו  וכן אם היה שחין או מכווה או מחיתן או בוהק מקיף את שתי השערות הלבנות, או סמוך להן בצידן, או שהיה חולק בין שתי השערות--הרי אלו אינן סימן טומאה; והרי הבהרת כבהרת שאין בה שיער לבן, ויסגיר.

ז  [ה] הלכו להן השחין והבוהק והמכווה שהיו מקיפין את השערות הלבנות, או נסמכין להן, או חולקין אותן, ונמצאו שתי השערות בתוך הבהרת בגופה, בסוף השבוע הראשון, או בסוף השבוע השני--הרי זה מוחלט; ואם לא הלכו להן, יפטור אותו.

ח  [ו] אין שיער לבן סימן טומאה, עד שתקדום הבהרת את השיער הלבן--שנאמר "והיא, הפכה שיער לבן" (ויקרא יג,י), שתהפוך אותו הבהרת; אבל אם קדם שיער לבן את הבהרת--הרי היא כבהרת שאין בה סימן טומאה, ויסגיר.

ט  [ז] הייתה בו בהרת, ובה שיער לבן, והוחלט בו, ואחר כך הלכה הבהרת, והניחה שיער לבן במקומו, וטהר, ואחר כך חזרה בהרת אחרת במקום הבהרת הראשונה, והרי השיער הלבן בתוכה--זה הוא הנקרא שיער פקודה, ואינו סימן טומאה:  שנאמר "והיא, הפכה שיער לבן" (ויקרא יג,י)--שהפכתו היא, לא שהפכתו חברתה.

י  [ח] היה בו בהרת כגריס, ובה שתי שערות, והוחלט, והלך ממנה כחצי גריס, וטהר, ונשארו שתי השערות בחצי גריס הנשאר, וחזר כחצי גריס במקום זה שהלך, והרי שתי שערות לבנות בבהרת כגריס--אינן סימן טומאה:  עד שיהפוך שתי השערות בהרת אחת.

יא  [ט] בהרת כחצי גריס, ואין בה כלום, ונולדה בצידה בהרת כחצי גריס, ובה שערה אחת--הרי זו להסגיר; בהרת כחצי גריס, ובה שערה אחת, ונולדה לה בהרת כחצי גריס, ובה שערה אחת--הרי זו להסגיר.

יב  בהרת כחצי גריס, ובה שתי שערות, ונולדה לה בהרת כחצי גריס, ובה שערה אחת--הרי זו להסגיר.  בהרת כחצי גריס, ואין בה כלום, ונולדה לה בהרת כחצי גריס, ובה שתי שערות--הרי זו להחליט:  שהרי קדמה בהרת, לשתי השערות הלבנות.  ספק שיער לבן קדם, ספק הבהרת קדמה--הרי זה טמא; וייראה לי, שטומאתו בספק.