משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות טומאת צרעת

הלכות טומאת צרעת פרק א

א  צרעת עור הבשר--הוא שילבין מקום מן העור, ותהיה הלבנונית כקרום ביצה ומקרום ביצה ומעלה; אבל לבנונית שהיא דיהה מקרום הביצה ולמטה--אינה צרעת, אלא בוהק הוא.  [ב] וארבע מראות יש בצרעת עור הבשר, ואלו הן:

ב  לובן עז ביותר שאין למעלה ממנו, שהוא נראה בעור הבשר כשלג; הוא הנקרא בהרת.  ולובן שהוא דיהה מזה מעט, שהוא נראה כצמר נקי של כבש בן יומו; הוא הנקרא שאת.  ולובן שהוא דיהה מן השאת מעט, שהוא נראה כסיד ההיכל; הוא תולדת הבהרת, והוא הנקרא ספחת.  ולובן שהוא דיהה מסיד ההיכל מעט, והרי הוא כקרום ביצה; הוא תולדת השאת, וגם זה נקרא ספחת.

ג  הנה למדת שהמראה שהוא כסיד ההיכל, הוא ספחת הבהרת; והמראה שהוא כקרום ביצה, הוא ספחת השאת:  שאין לשון ספחת, אלא טפילה.  מכאן אמרו חכמים מראות נגעים--שניים, שהן ארבעה:  בהרת, וספחתה; ושאת, וספחתה.

ד  [ג] ארבע מראות אלו, כולן מצטרפין זה עם זה--בין להקל, בין להחמיר, בין בתחילת ראיית הנגע, בין בסוף השבועות, ובין לאחר שנפטר המצורע, או נחלט.

ה  כיצד:  אחד נגע שהיה כולו לבן כשלג, או כסיד ההיכל, או כצמר נקי, או כקרום ביצה, ואחד נגע שהיה מקצת הלובן כמראה הבהרת, ומקצתו כמראה השאת, ומקצתו כמראה הספחת--הכול כמראה אחד הוא חשוב.

ו  אם כן למה מנו אותן חכמים, ואמרו מראות נגעים שניים שהן ארבעה--כדי להבין במראות:  שכל כוהן שאינו מכיר המראות ושמותיהן, כשמלמדין אותו ומודיעין אותו--לא יראה את הנגע, עד שיבין ויכיר; ויאמר זו היא הבהרת, וזו היא ספחתה, וזו היא השאת, וזו היא ספחתה.

ז  [ד] היה במראה הלובן מארבעה מראות אלו, מקצת אדמומית מעורבת בו--גם זה נגע צרעת הוא, שנאמר "או בהרת, לבנה אדמדמת" (ויקרא יג,יט); והוא הדין לשאת, ולספחת של שאת ולספחת הבהרת.  והמראה הזה שהוא מעורב מלבנונית ומעט אודם, הוא הנקרא פתוך.

ח  וכיצד מראה הפתוך בארבעה מראות אלו:  כאילו הן ארבע כוסות מלאות חלב, ונתערב בכוס הראשונה שני טיפי דם, ובשנייה ארבע טיפין, ובשלישית שמונה טיפין, וברביעית שש עשרה טיפין.

ט  הפתוך שבבהרת, הוא המראה הרביעי; והפתוך שבשאת, כמראה כוס שלישית; והפתוך שבספחת הבהרת, כמראה הכוס השנייה; והפתוך שבספחת השאת, כמראה הכוס הראשונה.

י  [ה] כל המראות האלו, בין הלבן בין הפתוך--מצטרפין זה עם זה, וכמראה אחד הן חשובין; ובין שהיה הנגע כולו לבן, או מקצתו לבן ומקצתו לבן אדמדם--הכול כמראה אחד הוא, בין להקל בין להחמיר.

יא  [ו] כל מראה צרעת עור הבשר--אינה קרויה נגע ולא מטמאה, עד שיהיה מראה הנגע עמוק מעור הבשר:  לא עמוק במשישתו, אלא במראית העין--כמראה החמה, שהיא נראית לעין עמוקה מן הצל; אבל אם היה מראה הלובן או הפתוך בשווה עם שאר העור, או גבוה מן העור--אינו נגע, אלא כמו צמח מן הצמחים העולים בגוף.

יב  [ז] שיעור כל נגעי צרעת, בין צרעת אדם בין צרעת בגדים--כגריס הקלקי שהוא מרובע; והוא מקום מרובע מעור הבשר כדי צמיחת שלושים ושש שערות, שש שערות אורך ושש רוחב.  וכל הפחות מזה, אינו נגע צרעת.

יג  [ח] נגע שהיה רוחבו כדי צמיחת חמש שערות--אפילו היה אורכו אמה, הרי זה טהור; ואינו נגע צרעת, עד שיהיה בו ריבוע כגריס.  וכל השיעורין, הלכה למשה מסיניי.

יד  [ט] כל מקום שנאמר בהרת, הוא הדין לשאר ארבעה מראות של לובן או של פתוך:  והוא--שיהיה הנגע כגריס או יתר, ויהיה עמוק מעור הבשר; וזה הוא שאנו קוראין אותו בהרת סתם.

טו  בהרת שהיא עזה כשלג, נראית באדם שהוא לבן כהה, ובהרת שהיא כהה, נראית בכושי עזה; לפיכך אין משערין הכול אלא בבינוני, שאינו לא לבן ולא שחור.

טז  [י] שלושה סימני טומאה הן בצרעת עור הבשר--שיער לבן, והמחיה, והפסיון; ושלושתן מפורשין בתורה.  כיצד:  מי שנולדה בו בהרת, ובה שיער לבן, או מחית בשר חי--כשיראהו הכוהן, יחליטו ויאמר טמא.

יז  לא היה בה שיער לבן, ולא מחיה--יסגיר שבעת ימים, ובשביעי רואהו:  אם נולד בבהרת שיער לבן, או מחיה, או שפסת והוסיפה--הרי זה מוחלט; לא נולד בה לא מחיה, ולא שיער לבן, ולא פסתה בעור--יסגיר שבוע שני.  אם נולד בה אחד משלושתן, מחליטו.  ואם לא נולד בה אחד משלושתן--הרי זה טהור ויפטור אותו, שאין בנגעי עור הבשר הסגר יתר על שני שבועות; ואם לאחר שפטרו וטהר, פסה הנגע, או נולד בו שיער לבן, או מחיה--הרי זה מוחלט לטומאה.

יח  [יא] בהרת שהייתה עזה כשלג, ולאחר ההסגר נעשת כהה כקרום ביצה, או שהייתה בתחילה כקרום ביצה, ונעשת כשלג--הרי היא כמות שהייתה:  שאין עזות המראה סימן טומאה, ולא כהייתו סימן טהרה; אלא אם נתמעט מארבעה מראות, ונעשה כהה מקרום ביצה--שהרי נעשה בוהק, ולפיכך טהור.

יט  אם כן מה הוא זה שנאמר בתורה "והנה כהה הנגע, ולא פשה הנגע בעור--וטיהרו הכוהן" (ויקרא יג,ו)--שאם כהה מארבעה מראות, טהור; וכן אם לא כהה, ולא פסה, ולא נולד בו לא שיער לבן ולא מחיה--הרי זה טהור.