משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות פרה אדומה

הלכות פרה אדומה פרק י

א  הממלא מים לקידוש--אינו צריך שיהיה הוא עצמו המקדש והמזה, אלא מקדש אחר ומזה אחר.  וכן ממלא אדם בכלי, ומערה מכלי לכלי, ומקדש בכלי אחר; ומערה המים המקודשין מכלי לכלי, ומזה מכלי אחר.

ב  ממלא אדם מים, ומניחן אצלו בלא קידוש כל זמן שירצה; ואין בכך כלום.  ומוליכן ממקום למקום, ומעיר לעיר; ונותן עליהן אפר ומקדשן, בכל עת שירצה.  וכן המים המקודשין, מניחן אדם אצלו ימים ושנים, ומזה מהן בכל יום שהוא צריך, עד שייתמו; ומוליכן ממקום למקום, ומעיר לעיר.  ומשמר אדם אפר הפרה אצלו; ומוליכו ממקום למקום, ומעיר לעיר.

ג  פעם אחת, הוליכו כלי שיש בו מי חטאת בספינה בירדן; ונמצא כזית מן המת בקרקע הספינה, ונטמאו המים.  באותה שעה גזרו בית דין הגדול, שאין מעבירין מי חטאת ולא אפר חטאת בנהר ובספינה; ולא ישיטם על פני המים, ולא יעמוד בצד הנהר מכאן ויזרקם לצד השני.

ד  אבל עובר הוא אדם במים עד צווארו, ובידו אפר פרה או מים מקודשין; וכן אדם וכלים הריקנים שהן טהורין לחטאת, ומים שנתמלאו לחטאת ועדיין לא נתקדשו--מעבירין אותם בנהר ובספינה.  [ג] וכן מעבירין מים מקודשין בספינה בים הגדול, ושטין בהן על פני המים:  שלא גזרו אלא על המים המקודשין ועל האפר, בנהר.

ה  [ד] המוליך מים לקדשן, ואין צריך לומר מים שנתקדשו--לא יפשיל הכלי לאחוריו, אלא לפניו:  שנאמר "למשמרת, למי נידה" (במדבר יט,ט)--בזמן שהן שמורין, הן מי נידה; ואם לאו, פסולין.  הרי שמילא שתי חבייות--נותן אחת לפניו, ואחת לאחוריו:  מפני שאי אפשר.

ו  [ה] מי חטאת ששקלן במשקל--אם הסיח דעתו, פסולין; ואם לא הסיח דעתו, כשרין.  אבל אם שקל דברים אחרים במי חטאת--הואיל ועשין משקולת, פסלן:  שאין זו משמרת.

ז  כל אלו הטהורין שממלאין או שמקדשין או שמזין, וכן כל הכלים שממלאין ומקדשין בהן ושמזין מהן--אם היו טבולי יום--אף על פי שלא העריב שמשן, הרי אלו כשרין:  שכל מעשה הפרה והמילוי והקידוש וההזיה כשר בטבולי יום, כמו שביארנו.  ומפני הצדוקיין מטמאין את כל כלי שטף, ומטבילין אותן; ואחר כך משתמשין בהן במי חטאת.

ח  [ו] הכול כשרין להזות--חוץ מאישה, וטומטום, ואנדרוגינוס, ותינוק שאין בו דעת; אבל קטן שיש בו דעת, כשר להזות.  והערל כשר להזות, שאין הערל טמא.

ט  קטן שיש בו דעת שהזה, והאישה מסעדתו, כגון שאחזה לו המים בידה--הזיתו כשרה:  ובלבד שלא תאחוז בידו, בשעת הזיה; ואם אחזה, הזיתו פסולה.

י  [ז] המזה צריך להתכוון, ולהזות על הטמא לטהרו; ואם הזה שלא בכוונה, הזיתו פסולה.  אבל זה שמזין עליו--אינו צריך כוונה, אלא מזין על האדם לדעתו ושלא לדעתו.  המתכוון להזות לפניו, והזה לאחריו, לאחריו, והזה לפניו--הזיתו פסולה; נתכוון להזות לפניו, והזה על הצדדין של פניו--הזיתו כשרה.

יא  [ח] המזה אינו צריך טבילה, לכל הזיה; אלא טובל את האיזוב, ומזה הזיה אחר הזיה עד שייגמרו המים.  ומזה הזיה אחת על כמה בני אדם, או כמה כלים, כאחד--אפילו מאה:  כל שנגע בו מן המים כל שהוא, טהור--והוא שיתכוון המזה, להזות עליו.

יב  טבל את האיזוב, ונתכוון להזות על דבר שמקבל טומאה או על האדם, והזה מאותה טבילה על דבר שאינו מקבל טומאה, או על הבהמה--אם נשאר מים באיזוב, אינו צריך לחזור ולהטביל; אלא מזה מן השאר על האדם, או על הכלים הטמאים:  שהרי תחילת טבילתו כשרה הייתה.

יג  אבל אם טבל את האיזוב להזות על דבר שאינו מקבל טומאה, או על הבהמה, והזה על האדם, או על הכלי הטמא--הזיתו פסולה:  עד שיחזור ויטבול האיזוב פעם שנייה, ויתכוון להזות על האדם או על דבר המקבל טומאה.

יד  [ט] הטביל את האיזוב, ונתכוון להזות על דבר שאינו מקבל טומאה--המים המנטפין, כשרין; לפיכך אם נטפו בכלי, וחזר והטביל בהן את האיזוב בכוונה להזות על דבר המקבל טומאה--הזיתו כשרה.

טו  [י] מי חטאת שנתמעטו--טובל אפילו ראשי גבעולין ומזה, ובלבד שלא יספג.  צלוחית שפיה צר--טובל ומעלה כדרכו, ומזה; ואינו צריך להיזהר שמא ייגע בצידי הכלי, בפעם שנייה.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך