משנה תורה לרמב"ם -> ספר טהרה -> הלכות פרה אדומה

הלכות פרה אדומה פרק ג

א  אין שורפין את הפרה אלא חוץ להר הבית, שנאמר "והוציא אותה אל מחוץ למחנה" (במדבר יט,ג); ובהר המשחה, היו שורפין אותה.  וכבש היו עושין, מהר הבית להר המשחה; ותחתיו בנוי כיפין כיפין, וכיפה על כל שני כיפין, כדי שיהיו שני רגלי הכיפה על גג שני כיפין שתחתיה, כדי שיהיה תחת הכול חלול--מפני קבר התהום.  אף מקום שריפתה ומקום הטבילה, שהיו בהר המשחה--תחתיהן חלול, מפני קבר התהום.  והפרה והשורף וכל המסעדין בשריפתה, יוצאין מהר הבית להר המשחה על גבי כבש זה.

ב  כיצד שורפין אותה:  זקני ישראל היו מקדימין ברגליהן להר המשחה, ובית הטבילה היה שם; וכוהן והמסעדין בשריפתה והפרה יוצאין על הכבש, ובאין להר המשחה.  ומטמאין את הכוהן, וסומכין הזקנים ידיהם על הכוהן, ואומרין לו, טבול אחת.  ואם היה כוהן גדול, אומרין לו, אישי כוהן גדול, טבול אחת.

ג  ירד וטבל, עלה ונסתפג.  ועצים מסודרין היו שם, עצי ארזים ארונים וברושים, ועצי תאנה חלקה.  ועושין מערכה כמין מגדל, ומפתחין בה חלונות, כדי שתהיה האור מלבבת בהן; ומראה המערכה במערב.

ד  וכופתין את הפרה, בחבל של מגג; ונותנין אותה על גבי המערכה, ראשה לדרום ופניה למערב.  והכוהן עומד במזרח, ופניו למערב; שוחט בימינו, ומקבל הדם בשמאלו.  ומזה באצבעו הימנית מן הדם שבכפו השמאלית, שבע פעמים כנגד בית קודש הקודשים--על כל הזיה, טבילת אצבע בדם:  ושיירי הדם שבאצבע, פסולין להזיה; לפיכך על כל הזיה, מקנח אצבעו בגופה של פרה.

ה  גמר מלהזות, קינח את ידיו בגופה של פרה; וירד מן המערכה, והצית את האש בעצים קטנים, והכניסן תחת עצי המערכה, ותתחיל האש בה.  והכוהן עומד ברחוק, ומשמר לה עד שיצת האור ברובה, ותיקרע בטנה.

ו  ואחר כך נוטל עץ ארז, ואיזוב אין פחות מטפח, וצמר צבוע בתולעת משקל חמש סלעים.  ואומר לעומדין שם, עץ ארז זה, עץ ארז זה, עץ ארז זה, איזוב זה, איזוב זה, איזוב זה, שני תולעת זה, שני תולעת זה, שני תולעת זה--שלושה פעמים על כל אחד ואחד; והן אומרין לו הין, הין, הין--שלושה פעמים על כל אחד ואחד.

ז  וכל כך למה:  לפי שמיני ארזים שבעה הן, ומיני איזוב ארבעה.  והצבוע אדום--יש שצובעין אותו בפואה, ויש שצובעין אותו בלכא, ויש שצובעין אותו בתולעת; והתולעת--היא הגרגרים האדומים ביותר הדומים לגרעיני החרובים, והן כמו האוג, ותולעת כמו יתוש יש בכל גרגר מהן.  לפיכך מודיע לכול ומגלה להן, שאלו הן המינים האמורין בתורה.  והאיזוב האמור בתורה--הוא האיזוב שאוכלין אותו בעלי בתים, ומתבלין בו הקדירות.

ח  האיזוב והארז והתולעת, שלושתן מעכבין זה את זה.  וכורך האיזוב עם הארז בלשון של שני, ומשליך אל תוך בטנה--שנאמר "אל תוך שריפת הפרה" (במדבר יט,ו).  ואינו משליך קודם שיצת האור ברובה, ולא אחר שתיעשה אפר; ואם השליך, פסולה:  שנאמר "אל תוך שריפת הפרה"--לא קודם שיצת האור ברובה, ולא אחר שתיעשה אפר.

ט  בין שהשליך שלושתן כאחת, בין שהשליך זה אחר זה, בין שהשליך לתוך גופה, או לתוך שריפתה, בין שנקרעה מאליה ואחר כך השליך, בין שקרעה בידו או בכלי--כשרה.

י  [ג] נגמרה שריפתה--חובטין אותה במקלות, היא וכל עצי המערכה שנשרפה בהן, וכוברין את הכול בכברות.  וכל שחור שאפשר שייכתש ויהיה אפר, בין מבשרה בין מן העצים--כותשין אותו עד שייעשה אפר; ושאין בו אפר, מניחין אותו.  וכל עצם מעצמיה שנשאר בלא שריפה--בין כך ובין כך, היה נכתש.

יא  [ד] אין מכניסין מאפרה כלום להניחו בעזרה, שנאמר בו "והניח מחוץ למחנה" (במדבר יט,ט).  ושלושה חלקים היו חולקין את כל אפרה--אחד ניתן בחיל, ואחד בהר המשחה, ואחד מתחלק לכל המשמרות.  זה שמתחלק לכל המשמרות, היו הכוהנים מקדשין ממנו; וזה שניתן בהר המשחה, היו ישראל מזין ממנו; וזה שניתן בחיל, היה מוכן ומוצנע--שנאמר "והייתה לעדת בני ישראל למשמרת" (שם), מלמד שמצניעין ממנו.

יב  וכן היו מצניעין מאפר כל פרה ופרה ששורפין, בחיל.  ותשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו, עד שחרב הבית בשנייה--ראשונה עשה משה רבנו, ושנייה עשה עזרא, ושבע מעזרא עד חורבן הבית; והעשירית עושה המלך המשיח, מהרה ייגלה.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך