משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות טומאת מת

הלכות טומאת מת פרק כד

א  בית שחלקו בקנקנים טהורות מן הארץ עד הקורות, וטומאה בחצייו האחר--אם היה פי הקנקנים כלפי הטהרה, הרי אלו מצילות; ואם היו כלפי הטומאה, אינן מצילות.  טחן בטיט, בין מבפנים בין מבחוץ--רואין:  אם יכול הטיט לעמוד בפני עצמו, מציל; ואם לאו--אינו מציל, והרי הכול אוהל אחד.

ב  בית שחלקו בנסרים או ביריעות--אם חלקו מן הצדדין, או מכלפי הקורות, והייתה הטומאה בבית--כלים שבין המחיצה ובין הכותל או שבין המחיצה ובין הקורות, טהורין.

ג  הייתה הטומאה בין המחיצה לכותל, או בין מחיצה לקורות--כלים שבבית טמאין:  שאין המחיצה מונעת הטומאה שלא תצא ותטמא, כעניין שביארנו באוהל שבתוך הבית.

ד  היו הכלים בתוך עובי המחיצה עצמה--בין שהייתה הטומאה לפנים מן המחיצה, או שהייתה בתוך הבית--אם היה מקום הכלים טפח על טפח, טמאין; ואם לאו, טהורין.  וכבר ביארנו כיצד דין הבית, אם חלקו מכלפי ארצו.

ה  [ג] בית שהוא מלא תבן, ואין בינו לבין הקורות פותח טפח, טומאה בפנים, בין בתוך התבן בין שהייתה בין תבן לקורות--כל הכלים שכנגד יציאת הטומאה במלואו של פתח, טמאין.  הייתה טומאה חוץ לתבן במלואו של פתח--כלים שבפנים--אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח, טהורין; ואם לאו, טמאין.  ואם יש בין תבן לקורות פותח טפח--בין כך ובין כך, טמאין:  שאין התבן חוצץ, מפני שסתם תבן דעתו לפנותו.

ו  [ד] כותל שבין שני בתים, וטומאה בתוך הכותל--בית הקרוב לטומאה טמא, והקרוב לטהרה טהור; הייתה מחצה למחצה, שניהן טמאין.  הייתה טומאה באחד משני הבתים, והכלים בתוך הכותל--מחצייו וכלפי טומאה טמאין, מחצייו וכלפי טהרה טהורין; מחצה למחצה, הרי הן טמאין.

ז  וכן מעזיבה שבין הבית והעלייה, והטומאה בתוך המעזיבה--מחצייה ולמטן, הבית טמא והעלייה טהורה; מחצייה ולמעלה, העלייה טמאה והבית טהור; מחצה למחצה, שניהן טמאין.  הייתה טומאה באחד מהן, וכלים בתוך המעזיבה--מחצייה וכלפי טומאה טמאין, מחצייה וכלפי טהרה טהורין; מחצה למחצה, הרי הן טמאין.

ח  הייתה המעזיבה לאוויר, וטומאה בתוכה--מחצייה ולמטה--הבית טמא; והעומד מלמעלה--אפילו כנגד הטומאה--טהור, שהרי פשטה הטומאה בכל הבית.  הייתה הטומאה מחצייה ולמעלה--הבית טהור, והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא.  מחצה למחצה--הבית טמא, והעומד מלמטלה כנגד הטומאה טמא:  שהרי אי אפשר לצמצם.

ט  [ה] וכן כותל המשמש את הבית, יידון מחצה למחצה.  כיצד:  כותל שהוא לאוויר, וגג הבית סמוך לכותל, ואינו מורכב על הכותל, וטומאה רצוצה בתוך הכותל--הייתה מחצייו ולפנים, הבית טמא; והעומד מלמעלן על ראש הכותל טהור, כעומד על גג הבית.

י  הייתה מחצייו ולחוץ, הבית טהור; והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא, שהרי לא פשטה טומאה בתוך הבית.  הייתה הטומאה מחצה למחצה, הבית טמא; והעומד מלמעלה טהור, שהרי פשטה טומאה בבית.

יא  נטל מהכותל מבפנים, או שהוסיף בכותל מבחוץ, עד שנמצאת הטומאה מחצי כותל ולפנים--הבית טמא; נטל מבחוץ, או שהוסיף בעובי הכותל מבפנים, עד שנמצאת הטומאה מחצי כותל ולחוץ--הבית טהור.  הייתה הטומאה נתונה על גבי הכותל, אפילו מחצייו ולפנים--הבית טהור.

יב  [ו] בית המשמש את הכותל, יידון כקליפת השום.  כיצד:  החופר שני כוכין או שתי מערות זו בצד זו, עד שנמצאו שני בתים חפורין בקרקע, ונעשה ביניהן כותל המבדיל בין שניהן, והייתה טומאה בבתים, וכלים בכותל--אם יש עליהן כקליפת השום, טהורין.  הייתה טומאה בכותל זה, וכלים בבתים--אם יש עליהן כקליפת השום, טהורין.

יג  הנה למדת שכותל בניין, נידון מחצה למחצה; וכותל הסלע או שנעשה מגוש הארץ כשיחפור מכאן ומכאן, נידון כקליפת השום.  [ז] כותל שחצי עובייו בניין וחצייו סלע, נידון מחצה למחצה.

יד  [ח] טומאה שהייתה בין קורות הבית--אפילו אין תחתיה אלא כקליפת השום, הבית טהור; ורואין את הטומאה כאילו היא רצוצה בארץ, ומטמאה כנגדה בלבד.  ואם יש במקומה טפח על טפח, הכול טמא; וכן אם הייתה נראית בתוך הבית--בין כך ובין כך, הבית טמא.

טו  שני פתחים זה על גבי זה, וטומאה בכותל שביניהן--אם נראית שהיא לתוך אחד מהן, הוא טמא וחברו טהור; ואם לאו, נידונין מחצה למחצה.