משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות טומאת מת

הלכות טומאת מת פרק כ

א  שלושה דברים מצילין באוהל המת--צמיד פתיל, ואוהלין, ובלועין.  הבלועין--מצילין על הטהורים, שלא ייטמאו; ומונעין הטומאה, שלא תצא ותטמא.  אבל צמיד פתיל ואוהלין--מצילין על הטהורים, שלא ייטמאו; ואינן מונעין את הטומאה, שלא תצא ותטמא את אחרים.

ב  כיצד:  בית טמא שיש בו כלי מוקף צמיד פתיל, כל שבתוך הכלי טהורין; וכן אם היה שם אוהל בתוך הבית, כל הכלים שבתוך האוהל טהורין.  אבל אם היה כזית מן המת נתון בכלי, ומוקף עליו בצמיד פתיל, והכניסו לבית--הבית טמא; וכן אוהל בתוך אוהל, וכזית מן המת באוהל הפנימי--כל הכלים שבאוהל החיצון טמאים.

ג  [ב] אבל הבלועין--מצילין על הטהורים, ומונעין את הטומאה.  כיצד:  כלב שאכל בשר המת, ונכנס לבית--הבית טהור; בלע טבעת, אפילו אדם שבלע טבעת, ונכנס לאוהל המת--אף על פי שנטמא טומאת שבעה, הטבעת טהורה.

ד  וכן כל הבלועין בחיה ובבהמה ובעופות ובדגים, מצילין כל זמן שהן חיין; ואם מתו, ובשר המת בתוך מעיהן, או הכלים--הרי הן כמו שאינו בלוע.  [ג] נשחט רוב אחד בעוף, ורוב שניים בבהמה--אף על פי שעדיין הן מפרכסין--הרי הן כמתים, ואינן מצילין על הכלים הבלועין, ולא מונעין את הטומאה שבתוך מעיהן שלא תטמא.

ה  [ד] וכמה תשהה הטומאה במעיהן, ותהיה מטמאה כשימותו--בכלב, שלושה ימים מעת לעת; ובשאר בהמה וחיה ועופות ודגים, יום אחד מעת לעת.  במה דברים אמורים, בשנשאר בשר המת בתוך מעיהן; אבל זאב שבלע תינוק, והקיאו דרך בית הרעי--הבשר טהור, והעצמות בטומאתן.

ו  [ה] אין הבלועין ניצולין אלא בבטן נפש חיה, כמו שביארנו; אבל הבלועין בגוף הכלים והאבנים, אינן ניצולין.  כיצד:  כוש שנבלעה בו הצינורה של מתכת, ומלמד שנבלע בו הדורבן, ולבינה שהייתה טבעת מובלעת בתוכה, ונכנסו לאוהל המת--ניטמאו, אף על פי שאינן נראין, והרי הן מחופין:  שאין הבלועין בכלים ניצולין, אלא בצמיד פתיל.  וכן מחט או טבעת שהיו מובלעין בטפילת התנור, ונטמא התנור באוהל המת, או שנפלה טומאה לאווירו--נטמאו הכלים שבתוך הטפילה; ואם היה התנור מוקף בצמיד פתיל--הואיל והתנור טהור, אף הכלים המובלעין בטיט שעל גביו טהורין.

ז  וכן חבית המוקפת צמיד פתיל, והייתה מחט או טבעת במגופת החבית מצידה--הרי אלו טמאין, ואינן ניצולין באוהל המת.  היו במגופת החבית מכנגד פיה--אם היו נראין לתוך החבית ואינן יוצאין לאווירה, טהורין; ואם יצאו לאווירה, טמאין--שאין כלי חרס המוקף צמיד פתיל מציל על הכלים שבתוכו, כמו שיתבאר.  ואם יש תחתיהן כקליפת השום--אף על פי שהן שוקעין לתוך אווירה, הרי אלו טהורין.

ח  [ו] כל הבלועין בקרקעיתו של בית--הרי הן טמאין, ואינן ניצולין:  שקרקע האוהל כמוהו, עד התהום--מה שאין כן בכתליו, כמו שיתבאר.  כיצד:  הטומאה בבית, וכלים טמונים בקרקעו--אפילו תחת מאה אמה, טמאים.  ואם יש במקומן טפח על טפח--טהורין, שהרי הן תחת אוהל אחד.  למה זה דומה:  לעלייה שעל גבי הבית, וטומאה בעלייה--שהבית טהור.

ט  וכן אם חלק הבית במחיצה מכלפי ארצו, והייתה הטומאה בין המחיצה והארץ--כלים שבבית למעלה מן המחיצה טמאין, שאין האוהלים מונעין את הטומאה כמו שביארנו.  הייתה הטומאה למעלה מן המחיצה--כלים שבין המחיצה והארץ טהורין, שהאוהל מציל; ואם אין בין המחיצה והארץ גובה טפח--הרי הן כטמונים בקרקע הבית, וטמאים.

י  [ז] ביב שהוא קמור תחת הבית, ויש בו פותח טפח, ויש בפתחו שהוא חוץ לבית פותח טפח, והייתה טומאה בתוכו--הבית טהור; הייתה טומאה בבית, מה שבתוכו טהור.

יא  היה בו פותח טפח, ואין ביציאתו פותח טפח, והייתה טומאה בתוכו--הבית טמא; טומאה בבית--מה שבתוכו טהור, שאין דרכה של טומאה להיכנס.  אין בו פותח טפח, ואין ביציאתו פותח טפח--טומאה בתוכו, הבית טמא, כאילו היא בתוך הבית; טומאה בבית, מה שבתוכו טמא--מפני שהן ככלים הטמונים בקרקע, וקרקע הבית כמוהו עד התהום.

יב  [ח] שתי חבייות, וכחצי זית בכל אחת, ומוקפות צמיד פתיל, ומונחות בתוך הבית--הן טהורות, שאין חצי שיעור מטמא; והבית טמא--שהרי יש בבית כזית, ואין צמיד פתיל לטומאה.  ואינן מיטמאות מחמת הבית, שהרי הן מוקפות צמיד פתיל.  נפתחה אחת מהן--היא והבית טמאין, וחברתה טהורה.

יג  וכן שני חדרים שהן פתוחים זה לזה ולבית, וכחצי זית בפנימי או באמצעי, וכחצי זית בחיצון--החיצון טמא, והפנימי והאמצעי טהורין; כחצי זית בפנימי, וכחצי זית באמצעי--הפנימי טהור, והאמצעי והחיצון טמאים:  שדרך הטומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס.