משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות טומאת מת

הלכות טומאת מת פרק יט

א  כוורת שהיא מוטלת בארץ, והיא בתוך פתח הבית ופיה לחוץ, וכזית מן המת נתון תחתיה, או על גבה מבחוץ--כל שהוא כנגד הזית בתחתיה או בגבה, טמא; וכל מה שבאוויר תוכה, טהור--חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה; והבית טהור.

ב  הייתה טומאה בבית, אין טמא אלא הבית; אבל כלים שבתוכה או תחתיה או על גבה, טהורים.  הייתה טומאה בתוכה, הכול טמא--כל שבבית, וכל שבתוכה, וכל שעל גבה וכל שתחתיה כנגד הטומאה, כמו שביארנו.

ג  הייתה גבוהה מן הארץ טפח, וטומאה תחתיה או בבית או על גבה--הכול טמא:  כל שבבית, וכל שתחתיה.  אבל כל שבאוויר תוכה טהור, חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה.

ד  הייתה הטומאה בתוכה, הכול טמא--כל שבתוכה, וכל שבבית, וכל שתחתיה, וכל שעל גבה:  שהכלים או האדם שנעשו אוהל על הטומאה, או שהייתה הטומאה על גביהן--מביאין ולא חוצצין, כמו שביארנו.

ה  במה דברים אמורים, בזמן שהיא כלי ומחולחלת.  אבל אם הייתה פחותה וסתם המקום הנפחת בקש, שהרי אינה כלי, או שהייתה אפוצה עד שלא יהיה בה חלל, אלא אטומה כדי שלא יימצא בה חלל טפח במקום אחד--הייתה גבוהה מן הארץ טפח, וטומאה תחתיה או בבית--הרי הבית וכל שתחתיה טמאין, מפני שהוא אוהל אחד; ותוכה וגבה טהור--מפני שהוא אוהל של עץ, ואינו כלי.  הייתה טומאה בתוכה, אין טמא אלא תוכה; הייתה על גבה, כנגדו עד לרקיע טמא.

ו  הייתה מונחת על הארץ ופיה לחוץ, וכזית מן המת נתון תחתיה--כנגדו עד התהום טמא; היה על גבה, כנגדו עד לרקיע טמא.  הייתה טומאה בבית, אין טמא אלא הבית; הייתה הטומאה בתוכה, אין טמא אלא תוכה.

ז  [ב] כוורת המוטלת בארץ בתוך הפתח, ופיה לפנים, והיא כלי שלם וחלולה, וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ--כל שהוא כנגד הזית בתחתיה או בגבה, טמא; וכל מה שבאוויר תוכה, טהור--חוץ מכנגד הטומאה; והבית טהור.  הייתה טומאה בתוכה, או בבית--הכול טמא.

ח  הייתה גבוהה מן הארץ טפח, וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה, או בבית--הכול טמא:  כל שבבית וכל שתחתיה, מפני שהיא והבית כאוהל אחד; וכל שעל גבה וכל שבתוכה, שהכלי מביא את הטומאה ואינו חוצץ, כמו שנתבאר.

ט  הייתה פחותה ופקוקה בקש, או אפוצה, וגבוהה מן הארץ טפח, וטומאה תחתיה או בבית או בתוכה--הכול טמא, חוץ מעל גבה.  הייתה טומאה על גבה, כנגדו בלבד עד לרקיע טמא; אבל תוכה ותחתיה והבית--כל מה שבהן טהור, מפני שאינה כלי חוצצת.

י  הייתה מונחת על הארץ, ופיה לפנים, וכזית מן המת נתון תחתיה--כנגדו עד התהום טמא; היה על גבה, כנגדו עד לרקיע טמא; הייתה הטומאה בתוכה, או בבית--תוכה והבית טמאים.

יא  [ג] כוורת שהיא בתוך הבית, והיא ממלאה את כל גובה הבית, ופיה למעלה לקורות הבית, ואין בינה לבין הקורות פותח טפח, וטומאה בתוכה--הבית טמא; טומאה בבית, מה שבתוכה טהור:  שדרך הטומאה לצאת לתוך הבית בפחות מטפח, ואין דרכה להיכנס--בין שהייתה עומדת, בין שהייתה מוטה על צידה ופיה לכותל ובינה ובין הכותל פחות מטפח, בין שהייתה כוורת אחת, בין שהיו שתיים זו על גבי זו ואין בין העליונה ולקורות או לכותל פותח טפח.

יב  הייתה עומדת בתוך הפתח ופיה למעלה, ואין בינו לבין המשקוף פותח טפח, וטומאה בתוכה--הבית טהור; טומאה בבית, מה שבתוכה טמא:  שדרך טומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס.

יג  [ד] כוורת חלולה שהיא כלי שלם, והייתה מונחת על צידה באוויר, וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה--כל שהוא כנגד הזית בתחתיה ובגבה, טמא; וכל מה שבאוויר תוכה, טהור--אלא כנגד הטומאה; וכל שאינו כנגד הטומאה בתוכה, טהור.  הייתה טומאה בתוכה, הכול טמא:  כל מה שבתוכה, וכל שכנגד הטומאה למעלה על גבה, או למטה תחתיה.

יד  הייתה גבוהה מן הארץ טפח, וטומאה תחתיה או על גבה--כל שתחתיה טמא, וכל שעל גבה טמא, אבל כל שבתוכה טהור, חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה.  הייתה טומאה בתוכה, הכול טמא--כל מה שבתוכה, וכל שתחתיה, וכל שלמעלה על גבה:  שהכלים מביאין ואינן חוצצין, כמו שביארנו.

טו  לפיכך אם הייתה כוורת זו המוטלת על הארץ פחותה ופקוקה בקש, או שהייתה באה במידה, וכזית מן המת נתון תחתיה--כנגדו עד התהום טמא; על גבה, כנגדו עד לרקיע טמא; בתוכה, אין טמא אלא תוכה.  הייתה גבוהה טפח מעל הארץ, וטומאה תחתיה--תחתיה בלבד טמא; בתוכה, תוכה בלבד טמא; על גבה, כנגדו עד לרקיע טמא.  שכבר ביארנו שכלי עץ הבא במידה--כאוהל הוא חשוב, לא ככלים; ולפיכך חוצץ.

טז  [ה] כוורת שהיא כלי שלם, והיא יושבת על שוליה לאוויר, וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה--טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.  אבל אם הייתה גבוהה טפח, או מכוסה, או כפויה על פיה, וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה--הכול טמא:  כל שבתוכה, וכל שתחתיה; וכל שעל גבה, אם הייתה הטומאה למטה--שהכלי המאהיל מביא את הטומאה ואינו חוצץ, כמו שביארנו.

יז  לפיכך אם הייתה פחותה ופקוקה בקש, או באה במידה, וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה--טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.  ואם הייתה גבוהה טפח, וטומאה תחתיה--תחתיה בלבד טמא.  הייתה טומאה בתוכה או על גבה, כנגדו עד לרקיע טמא; וכלים שתחתיה טהורין, מפני שהיא אוהל וחוצצת.

יח  [ו] גמל שהוא עומד באוויר--טומאה תחתיו, כלים שעל גביו טהורין; טומאה על גביו, כלים שתחתיו טהורין.  היה רובץ וטומאה תחתיו, הרי זו בוקעת ועולה בוקעת ויורדת; וכן אם הייתה טומאה רצוצה תחת רגלו, או על גב רגלו--הרי זו בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת.

יט  כבר ביארנו בנזירות, שאם היה הנזיר וכזית מן המת תחת הגמל, או תחת המיטה וכיוצא בה משאר הכלים--אף על פי שנטמא טומאת שבעה, אינו מגלח.  ומשם אתה למד שכל אלו ההלכות האמורות בטומאת אוהלים הנעשים מן האדם, או מן הבהמה, או מן הכלים--הכול מדברי סופרים, מהן דברי קבלה ומהן גזירות והרחקות; ולפיכך אין הנזיר מגלח עליהן, ואין חייבין עליהן כרת על ביאת מקדש, או אכילת קודשיו.  ואין הדברים כולן אמורין אלא לעניין טומאת תרומה וקודשים בלבד, כמו שביארנו.