משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות טומאת מת

הלכות טומאת מת פרק יז

א  זיז שהוא יוצא מפתח הבית, ופניו למטה, והיה גובהו מעל הארץ שנים עשר טפח, או פחות מכאן--הרי זה מביא את הטומאה בכל שהוא.  ודבר ברור הוא, שאינו מביא אלא מדבריהם; וכן כל כיוצא בהבאת טומאה כזו, שאינה באוהל טפח הבריא--אינה אלא מדבריהם.

ב  היה גבוה יתר משנים עשר טפח, או שהיו פניו למעלה, וכן העטרות והתפוחים היוצאות מן הבניין--אין מביאין אלא בפותח טפח; וכן זיז שעל גבי הפתח, היוצא מן המשקוף, ואפילו היה קנה בצד המשקוף ברוחב הפתח--אינו מביא, אלא אם כן היה בו פותח טפח.

ג  [ב] זיז שהוא סובב את כל הבית, ואוכל בפתח טפח--מביא את הטומאה.  היה אוכל בפתח פחות מטפח, וטומאה בבית--כלים שתחתיו טמאין; טומאה תחתיו, אינו מביא את הטומאה לבית.  וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה.

ד  [ג] חלון העשויה לתשמיש, וזיז יוצא על גבי החלון--אפילו היה ברוחב הגודל, מביא את הטומאה:  והוא, שיהיה גבוה מעל החלון רום אצבעיים או פחות; היה למעלה מאצבעיים--אינו מביא את הטומאה, אלא אם כן יש בו רוחב טפח.

ה  זיז שעל גבי החלון העשויה למאור--מביא את הטומאה בכל שהוא, ואפילו גבוה כל שהוא.

ו  בניין היוצא לפני החלון, שהמשקיף נסמך עליו בשעה שמשקיף--אינו מביא את הטומאה; היה בו זיז--רואין את הבניין כאילו אינו, והזיז העליון מביא את הטומאה.

ז  וכיצד מביאין כל הזיזין האלו טומאה:  שאם הייתה טומאה תחת אחד מהן, או בבית--הכול טמא, בין בבית בין תחת הזיז.

ח  [ד] שני זיזין זה על גבי זה, ויש בכל אחד מהן פותח טפח, וביניהן פותח טפח, וטומאה תחת התחתון--תחתיו בלבד טמא; הייתה טומאה ביניהן, ביניהן בלבד טמא; הייתה על גב העליון, כנגדו עד הרקיע טמא.

ט  היה העליון עודף על התחתון פותח טפח, וטומאה תחת התחתון או ביניהן--תחתיהן וביניהן טמא; הייתה על גב העליון, כנגדו עד לרקיע טמא.  היה העליון עודף על התחתון פחות מטפח, וטומאה תחתיו--תחתיו וביניהן טמא; הייתה הטומאה ביניהן, או תחת המותר--ביניהן ותחת המותר טמא, אבל תחת התחתון טהור.

י  יש בכל אחד מהן פותח טפח, ואין ביניהן פותח טפח, וטומאה תחת התחתון--תחתיו בלבד טמא; הייתה ביניהן, או על גב העליון--כנגד הטומאה עד לרקיע טמא.

יא  אין בהן פותח טפח, בין שיש ביניהן פותח טפח בין שאין ביניהן פותח טפח, בין שהייתה הטומאה תחת התחתון, או ביניהן, או על גב העליון--טומאה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת, שהרי היא רצוצה; וכן שתי יריעות שהן גבוהות מן הארץ פותח טפח, זו על גבי זו.

יב  כלים או בגדים או לוחות של עץ, שהן מונחין זה על גב זה, וטומאה רצוצה ביניהן--אם הייתה הטומאה גבוהה מן הארץ טפח--הרי הכלי שעליה מלמעלה מאהיל על חלל טפח, ומביא את הטומאה לכל הכלים שתחתיו.  היו טבלייות של שיש--אפילו גבוהות מן הארץ אמה--טומאה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת, מפני שהן כקרקע.

יג  [ה] לוחות של עץ שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהן, והן גבוהות מן הארץ טפח, וטומאה תחת אחת מהן--כלים שתחת השנייה טהורין, לפי שאינה נוגעת בחברתה בפותח טפח; והנוגע בלוח זו השנייה, כנוגע בכלים שנגעו באוהל המת.

יד  אבל כל הכלים שאמרנו שמביאין את הטומאה, ואינן חוצצין--אם האהיל הכלי על המת--כל הכלים שעל גביו טמאים כמו שביארנו, וטומאתן משום כלים המאהילין על המת; ואף הכלים שעל גביו שאינן כנגד הטומאה, טמאים משום כלים שהאהילו על המת.

טו  [ו] חבית שהיא יושבת על שוליה לאוויר, וכזית מן המת נתון בתוכה, או תחתיה כנגד אווירה--טומאה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת, והחבית טמאה:  שהרי הטומאה בוקעת מתחתיה, ונטמא אווירה.  הייתה הטומאה תחת עובי דופנה--טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, והחבית טהורה.

טז  ולמה החבית טהורה--שהרי אין הטומאה בוקעת באווירה אלא בדופנה, ואין כלי חרס מיטמא אלא מאווירו.

יז  הייתה מקצת הטומאה תחת עובי דופנה, ומקצתה תחת אווירה--טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.  היה בדפנות פותח טפח--כולה טמאה, וכנגד פיה טהור:  שהרי הטומאה פשטה בדפנות בלבד.

יח  במה דברים אמורים, בחבית טהורה; אבל אם הייתה טמאה, או גבוהה מן הארץ טפח, או מכוסה, או כפויה על פיה, והייתה טומאה תחתיה או בתוכה או על גבה--הכול טמא; וכל הנוגע בה כולה, טמא.

יט  הייתה מוקפת צמיד פתיל, ונתונה על גבי המת--האוכלין והמשקין שבתוכה, טהורין; והכלים שעל גבה, טמאים.

כ  חבייות שהן יושבות על שוליהן, או מוטות על צידיהן באוויר, והן נוגעות זו בזו בפותח טפח, וטומאה תחת אחת מהן--טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, מפני שהיא רצוצה.  במה דברים אמורים, בטהורות; אבל אם היו טמאות, או גבוהות מן הארץ פותח טפח וטומאה תחת אחת מהן--תחת כולן טמא, שהרי הכול אוהל אחד.