משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות טומאת מת

הלכות טומאת מת פרק טז

א  ארובה שהיא באמצע תקרת הבית, בין שיש בה פותח טפח בין שאין בה פותח טפח, והייתה טומאה תחת תקרת הבית--כנגד ארובה טהור, שהרי הוא גלוי לאוויר; ושאר הבית טמא.  הייתה הטומאה כנגד ארובה בלבד, כל הבית טהור.

ב  הייתה מקצת הטומאה תחת התקרה, ומקצתה תחת ארובה--אם היה בארובה פותח טפח--הבית כולו טמא, וכנגד כל הארובה טמא.  אין בה פותח טפח--אם יש בטומאה כדי שתיחלק, ויימצא כשיעור תחת התקרה וכשיעור תחת הארובה--הכול טמא; ואם לאו--הבית טמא, וכנגד הארובה טהור.

ג  היה בארובה פותח טפח, ונתן אדם רגלו מלמעלה על הארובה--נעשה הכול אוהל אחד:  ובין שהייתה הטומאה תחת התקרה בלבד, או תחת הארובה בלבד--הכול טמא; והאדם שעירב את הטומאה טמא, מפני שנעשה אוהל על הטומאה.

ד  אין בארובה פותח טפח, והייתה הטומאה תחת התקרה--זה שנתן רגלו מלמעלה טהור:  שאין טומאה יוצאת לו, בפחות מטפח.  הייתה הטומאה תחת הארובה--אם טומאה קדמה את רגלו--טמא, שהרי האהיל על הטומאה; ואם רגלו קדמה את הטומאה--טהור, שהרי רגלו מקצת האוהל, אין טומאה יוצאת לו.

ה  [ב] היה כזית מן המת בפי העורב, והאהיל על גבי ארובה עד שנמצא כזית באוויר ארובה--אף על פי שאין בה פותח טפח, הבית טמא.

ו  [ג] בית, וארובה באמצע תקרת הבית ועלייה על גביו, וארובה באמצע תקרת העלייה, והארובות מכוונות זו למעלה מזו--בין שיש בארובות פותח טפח בין שאין בהן פותח טפח, וטומאה בבית--כנגד הארובות טהור; הייתה הטומאה כנגד ארובות, הרי הבית טהור.

ז  היה בארובות פותח טפח, והטומאה בין תחת תקרת הבית בין כנגד ארובות, ונתן דבר שהוא מקבל טומאה, בין למעלה מארובת הבית בין למעלה מארובת עלייה--הכול טמא, שאין דבר טמא חוצץ.

ח  נתן דבר שאינו מקבל טומאה על ארובת הבית--הבית טמא, והעלייה טהורה; נתנו על ארובת העלייה--הבית והעלייה טמאים, וכנגדו מלמעלה ולשמיים טהור.

ט  אין בארובות פותח טפח, והטומאה תחת תקרת הבית, ונתן בין דבר המקבל טומאה ובין דבר שאין מקבל טומאה, בין על ארובת הבית בין על ארובת העלייה--אין טמא אלא הבית:  שאין טומאה יוצאה לעלייה, בפחות מטפח.

י  הייתה הטומאה כנגד ארובות, ונתן דבר שהוא מקבל טומאה בין למעלן בין למטן--הבית והעלייה טמאין, שהרי עירב את הטומאה.  נתן דבר שאינו מקבל טומאה, בין למעלן בין למטן--אין טמא אלא הבית.  וכל אלו הדינין, בעושה ארובה; אבל תקרה שנפחתה מאליה--שיעורה מלוא אגרוף, כמו שביארנו.

יא  [ד] הפוחת את המעזיבה, עד שעשה ארובה בתוך תקרת הבית, כדי שתיכנס בה רגל הערש, והייתה רגל הערש סותמת את הארובה--אם יש בה פותח טפח, וטומאה בבית--אף העלייה טמאה, שאין כלי המקבל טומאה חוצץ; אין בה פותח טפח--העלייה טהורה, והרגל שלמטה טמאה ככלים המאהילים.  נפחתה המעזיבה מאליה--שיעורה מלוא אגרוף, כמו שביארנו.

יב  [ה] ארובה שבתוך תקרת הבית, וקדירה מונחת על הארץ ומכוונת כנגד ארובה, שאם תעלה תצא בצמצום מן הארובה, והייתה טומאה תחת הקדירה רצוצה בינה ובין הארץ, או שהייתה הטומאה בתוך הקדירה או על גבה--טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת; ואין טמא אלא כנגדה, והבית כולו טהור.

יג  הייתה הקדירה גבוהה מן הארץ טפח, וטומאה תחתיה, או תחת תקרת הבית--הבית כולו טמא ותחת הקדירה טמא, שהרי הוא אוהל.  אבל תוך הקדירה, וגבה--טהור:  שאין כלי חרס מיטמא מגבו, והרי אוויר הקדירה גלוי לאוויר.  ואם היה כלי בתוכה, או למעלה על גבה--טהור.  הייתה טומאה בתוכה, או על גבה--הבית כולו טהור, שהרי הטומאה כנגד ארובה בלבד.

יד  הייתה הקדירה תחת הארובה, והארובה גדולה מן הקדירה, שאם תעלה הקדירה ותצא מהארובה, נמצא בינה ובין שפתי ארובה פותח טפח--אף על פי שהקדירה גבוהה טפח, וטומאה בתוכה או על גבה או תחתיה--הבית טהור.

טו  הייתה הקדירה מונחת בצד אסקופת הבית, שאם תעלה נמצא ממנה פותח טפח לפנים מן המשקוף, והייתה טומאה רצוצה תחתיה, או בתוכה או על גבה--טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.

טז  הייתה גבוהה מן הארץ טפח, וטומאה תחתיה או בבית--תחתיה והבית, טמא:  שהכול אוהל אחד.  ותוכה וגבה, טהור.  הייתה הטומאה בתוכה, או על גבה--הבית טמא, מפני שהיא נוגעת במשקוף טפח.  וכן תחתיה טמא--מפני שהטומאה יוצאת לתחתיה מן הבית, שהכול אוהל אחד.

יז  לפיכך אם לא הייתה נוגעת במשקוף בפותח טפח, או שהייתה בצד המשקוף וטומאה תחתיה--אין טמא אלא תחתיה; אבל הבית, טהור.

יח  [ו] קורות הבית והעלייה שאין עליהם מעזיבה, והן מכוונות קורה כנגד קורה ואוויר כנגד אוויר, ובכל קורה מהן פותח טפח וביניהן אוויר פותח טפח, וטומאה תחת אחת מהן--תחתיה בלבד טמא; הייתה הטומאה בין התחתונה לעליונה, בין שתיהן בלבד טמא; הייתה הטומאה על גבי העליונה, כנגדו עד לרקיע טמא.

יט  היו הקורות העליונות מכוונות כנגד האוויר שבין הקורות התחתונות, וטומאה תחת אחת מהן--תחת כולן טמא; הייתה הטומאה על גבי קורה העליונה, כנגד הטומאה עד לרקיע טמא.

כ  אין בקורות פותח טפח, בין שהיו מכוונות זו על גבי זו, ובין שהיו העליונות כנגד אוויר התחתונות, והייתה הטומאה תחתיהן או ביניהן או על גביהן--טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ואינה מטמאה אלא כנגדה בלבד:  שכל טומאה שאינה תחת פותח טפח ברום טפח, הרי היא כרצוצה.

כא  בית שנסדק גגו וכתליו, ונעשה שני חלקים, והייתה טומאה בחצייו החיצון שהפתח בו--הכלים שבחצייו הפנימי טהורין.  הייתה הטומאה בחצייו הפנימי--אם היה רוחב הסדק כחוט המשקולת, כלים שבחצייו החיצון טהורין; ואם היה פחות מכאן, הרי הן טמאין.

כב  [ז] אכסדרה שנסדקה, וטומאה בצד זה--הכלים שבצד השני טהורין:  שהרי היא שני אוהלים זה בצד זה, ואוויר ביניהן--שהרי הסדק בכל התקרה.  נתן רגלו או קנה מלמעלה על הסדק, עירב את הטומאה; נתן את הקנה בארץ כנגד הסדק, ואפילו כלי גדול--אינו מערב את הטומאה, עד שיהיה גבוה טפח תחת הסדק.

כג  היה אדם מוטל על הארץ תחת הסדק, מערב את הטומאה:  שאדם חלול הוא; והצד העליון, הרי הוא כאוהל שיש בו גובה טפח.  וכן אם היו תחת הסדק כלים מקופלין מונחין על הארץ זה על גבי זה, והיה העליון גבוה מעל הארץ טפח--מערב את הטומאה; וכל הכלים שלמטה ממנו, הרי הן ככלים שתחת האוהל.