משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות טומאת מת

הלכות טומאת מת פרק יד

א  אין טומאה נכנסת לאוהל ולא יוצאה ממנו, בפחות מטפח על טפח.  כיצד:  חלון שבין בית לבית, או שבין בית לעלייה--אם יש בו טפח על טפח מרובע, והייתה טומאה באחד מהן--הבית השני טמא; אין בחלון פותח טפח--אין הטומאה יוצאה ממנו, ולא נכנסת לאוהל השני.

ב  במה דברים אמורים, בחלון שעשה אותו האדם לתשמיש; אבל חלון שעשהו האדם לאורה, כדי שייכנס ממנו האור--שיעורו כפונדיון, והטומאה יוצאה ממנו.

ג  כיצד:  הייתה טומאה בבית, ובא אדם ונסמך לחלון זה של מאור, או שהניח בו כלי, או שהאהיל עליו אוהל בצד הכותל--נטמא כל שבאוהל, שהטומאה יוצאה לו; וחלון העשוי לאורה, אין עליו תקרה אלא גלוי הוא לשמש.

ד  [ב] חלון הנעשה שלא בידי אדם--כגון שחררוהו מים או שרצים, או שאכלתו מלחת, או שהיה חלון פקוק וניטל הפקק, או שהייתה בו זכוכית ונשברה--שיעורו מלוא אגרוף, והוא כראש גדול של אדם:  והוא, שלא חישב עליו.  אבל אם חישב עליו לתשמיש, שיעורו בפותח טפח; חישב עליו למאור, שיעורו בפונדיון:  שהמחשבה כאן כמעשה.

ה  [ג] מאור שהתחיל לסותמו, ולא הספיק לגומרו, מפני שלא היה לו טיט, או שקראו חברו, או שחשיכה לילי שבת, ונשאר ממנו מעט--אם נשאר ממנו רום אצבעיים על רוחב הגודל, מביא את הטומאה; פחות מכאן, הרי הוא כסתום.

ו  [ד] חלון גדול העשוי לאורה, והיה בה שבכה וכיוצא בה--אם יש במקום אחד ממנה כפונדיון, מביא את הטומאה ומוציא את הטומאה; היו נקבי השבכה דקים, ואין באחד מהן כפונדיון--הרי זו כסתומה.

ז  וכן חלון העשויה לתשמיש, ובה סבכות ורפפות--אם יש במקום אחד טפח על טפח מרובע, מביא ומוציא; ואם לאו, הרי היא כסתומה.

ח  [ה] חלון שהיא גלויה לאוויר, שיעורה כפונדיון, מפני שאינה עשויה אלא לאורה, כמו שאמרנו.  בנה בית חוצה לה, ונעשת חלון זו תחת תקרה, והרי היא בין שני בתים--שיעורה בפותח טפח.  נתן את התקרה באמצע החלון--התחתון שתחת התקרה, שיעורו בפותח טפח; והעליון שלמעלה מן התקרה, שיעורו בפונדיון, מפני שהוא גלוי לאוויר.

ט  [ו] החור שבדלת, או ששייר בה החרש מקום פתוח מלמעלה או מלמטה, או שהגיף את הדלת ולא מירקה, ונשאר אוויר בין שתי הדלתות, או שסגר הדלת ופתחו הרוח--בכל אלו, אם היה הפתוח כאגרוף--הטומאה יוצאה ממנו ונכנסת לו, במקום פתוח זה; ואם היה פחות מכאגרוף, הרי הוא כסתום.

י  [ז] העושה חור בכותל, כדי להניח בו קנה, או מסמר גדול, או לראות ממנו העוברים והשבים, או לדבר עם חברו--הרי זה כחלון העשויה לתשמיש, ושיעורה בפותח טפח.