משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות טומאת מת

הלכות טומאת מת פרק יג

א  כל טפח על טפח על רום טפח--קרוי אוהל, כמו שביארנו; וחוצץ בפני הטומאה, ומביא את הטומאה:  בין שעשהו להאהיל בין שנעשה מאליו, אפילו היה שלא בידי אדם--הרי זה מביא וחוצץ.  כיצד:  אחד חור שחררוהו מים, או שרצים, או שאכלתו מלחת, או שצבר אבנים או קורות ונעשה בהן חלל טפח--הרי זה אוהל, ומביא וחוצץ.

ב  במה דברים אמורים, בשהיה האוהל חזק ובריא.  אבל אוהל רעוע--אינו מביא את הטומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה, מן התורה; אבל מדברי סופרים, מביא את הטומאה ואינו חוצץ.

ג  כיצד:  שריגי האילנות הסוככים על הארץ, והן הנקראין סככות, ואבנים היוצאות מן הגדר הסוככות על הארץ, והן הנקראין פרעות--אם יכולין לקבל מעזיבה בינונית, והן עומדין--הרי אלו מביאין וחוצצין, מן התורה; ואם אינן ראויין לקבל מעזיבה בינונית, אלא והן נופלין--הרי אלו מביאין מדבריהם, ואינן חוצצין.  וכן כל כיוצא בהן.

ד  [ג] אלו מביאין, וחוצצין:  כלי עץ הבא במידה, וכן כלי אבנים כלי גללים כלי אדמה הבאין במידה; ופשוטי כלי עור, ויריעה וסדין ומפץ ומחצלת, שהן עשויין אוהלים; ובהמות או חיות בין טמאות בין טהורות--והוא, שיהיה ראש זו בין רגלי זו ויהיו כולן דבוקות; והעוף ששכן, והחוטט בשיבולים מקום לקטן להצילו מן השמש, ואוכלין שאינן מוכשרין כדי שלא ייטמאו.

ה  ירקות המתקיימין בימות החמה והגשמים--הרי הן כאילנות, ומביאין וחוצצין; ואלו הן--האירוס, והקיסוס, וירקות חמור, ודלעת יוונית.  וכן הסככות, והפרעות, והזיזין והכצוצטריות, והשובכות, והשקיפין, והסלעים, והגחירים, והשננים--כל אלו מביאין וחוצצין.

ו  [ד] ואלו מביאין, ולא חוצצין:  האדם; וכלי עץ שאינן באין במידה--מפני שהן ככל הכלים, ומיטמאין; ופשוטי כלי עור, ויריעה וסדין ומפץ ומחצלת, שאינן עשויין אוהלים, אלא מתוחין בלבד, ואין להן שיפוע ואין שם כתלים; ובהמה וחיה שמתו, ואוכלין טמאין או מוכשרין, שדבר טמא אינו חוצץ; וריחיים של יד, שהרי היא בכלל כלי אבנים.  כל אלו מביאין, ואינן חוצצין.

ז  [ה] ואלו לא מביאין, ולא חוצצין:  הזרעים והירקות המחוברין לקרקע, חוץ מן הארבעה ירקות שמנינו; וכיפת הברד, והשלג, והכפור, והגליד, והמלח; והדולג ממקום למקום, והקופץ ממקום למקום, והעוף הפורח, וטלית המנפנפת, וספינה שהיא שטה על פני המים.  כל אלו לא מביאין, ולא חוצצין--שאף על פי שהאהילו, אינו אוהל המתקיים.

ח  [ו] קשר את הספינה בדבר שהוא יכול להעמידה, כבש כנף הטלית באבן--הרי זו מביאה את הטומאה.  [ז] נסר שהוא צף על פני המים, וטומאה תחת צידו האחד--הרי הכלים שתחת צידו השני, טהורים:  שכבר ביארנו שהספינה השטה, אינה מביאה את הטומאה.

ט  [ח] אלו חוצצין, ולא מביאין:  מסכת פרוסה, וחבילי מיטה, והמשפלות, והסריגות שבחלונות.  כיצד הן חוצצין:  שאם היה חלון בין שני בתים, והטומאה בבית אחד, והיה אחד מאלו מתוח בחלון זה וסתמו--אף על פי שיש ביניהן אוויר, הרי אלו חוצצין ולא תיכנס הטומאה לבית השני:  והוא, שלא יהיה שם בסריגות אלו, או בעיני המשפלות, או בין חבל לחבל, פותח טפח--שאם היה שם פותח טפח, תיכנס בו הטומאה כמו שיתבאר.