משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות טומאת מת

הלכות טומאת מת פרק ו

א  עצמות הדג, ועורו--העושה מהן כלים--אינן מקבלין טומאה כלל, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים; וכן ירוקה שעל פני המים, וכיוצא בה:  שכל שבים טהור, כמו שיתבאר בהלכות כלים.  לפיכך העושה אוהל מעור הדג, או מצמר שגדל בים--אין עצמו של אוהל זה מקבל טומאה, אף על פי שמביא את הטומאה לכל אשר יהיה תחתיו כשאר אוהלים.

ב  כלי גללים, וכלי אבנים, וכלי אדמה--אינן מקבלין טומאה, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, בין טומאת מת, בין שאר הטומאות.  וכן כלי עץ העשוי לנחת, כגון התיבה והמגדל והכוורת שהן מחזיקין ארבעים סאה בלח ויהיה להן שוליים--אינן מקבלין טומאה כלל, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים; ואלו הן הנקראין כלי עץ הבא במידה.

ג  כלי חרס--פשוטיהן טהורין, ומקבליהן טמאין; ואינן מיטמאין אלא מאווירן, או בהיסט הזב:  אפילו נגע כלי חרס במת מגבו, אינו מיטמא.  ואם נכנסה טומאה מן הטומאות באווירו--אף על פי שלא נגעה בו, נטמא.

ד  היה כלי חרס עם המת באוהל--נטמא, שהרי הטומאה נכנסה באווירו; ואם היה מוקף צמיד פתיל, הוא ומה שבתוכו טהור כמו שנתפרש בתורה, שאין טומאה נכנסת לו אלא מפתחו, ובהיסט הזב שהרי הוא כמי שנגע בכולו.

ה  [ד] העושה גולל מדבר שאינו מקבל טומאה--כגון שהניח על גבי הקבר אבן, או כלי אדמה, או כלי עץ הבא במידה, או כלי חרס המוקף צמיד פתיל, או עור הדג ועצמו, וכיוצא באלו--הנוגע בהן טמא טומאת שבעה, משום נוגע בגולל; ואם פירשו מלהיות גולל, או שהסיר המת מתחתיהן--הרי הן טהורין.

ו  וכן בהמה שכפתה ועשה אותה גולל--הנוגע בה טמא טומאת שבעה, כל זמן שהיא גולל; התיר הבהמה, הרי היא טהורה כשאר הבהמות.

ז  וכן חבית שהיא מלאה משקין ומוקפת צמיד פתיל, ועשה אותה גולל למת--הנוגע בה טמא טומאת שבעה, והחבית והמשקין טהורין.

ח  [ה] קורה שעשאה גולל לקבר, בין עומדת בין מוטה על צידה--אין טמא אלא כנגד פתח הקבר; והנוגע בקצה המונח חוץ לקבר, טהור.  עשה ראשה גולל לקבר, והרי היא עומדת על הקבר כמו אילן--הנוגע ממנה בארבעה טפחים סמוך לקבר, טמא משום גולל; ומארבעה ולמעלה, טהור.  במה דברים אמורים, בזמן שהוא עתיד לקוץ אותה; אבל אם אינו עתיד לקוץ, כולה גולל.

ט  [ו] שתי אבנים גדולות של ארבעה ארבעה טפחים שעשאן גולל--המאהיל על גבי שתיהן, טמא.  ניטלה אחת מהן--המאהיל על גבי שנייה--טהור, מפני שיש לטומאה דרך שתצא בו.

י  [ז] גל של צרורות שעשהו גולל לקבר--אין טמא אלא סדר הפנימי, שהוא צורכו של קבר; אבל הנוגע בשאר האבנים, טהור.

יא  [ח] ארון שהוא חקוק בסלע, והניח בו המת, וכיסהו בגולל--הנוגע בסלע מכל מקום, טהור; והנוגע בגולל, טמא.  למה זה דומה:  לבור גדול מלא מתים, ואבן גדולה על פיו--שאין טמא אלא כנגד חללה.  ואם בנה נפש על גבה--הרי זו כקבר סתום, ומטמא מכל סביביו.

יב  הייתה הארון החקוקה בסלע רחבה מלמטן וצרה מלמעלן, והמת בתוכה--הנוגע בה מלמטן, טהור; ומלמעלן, טמא:  שהרי הצדדין שלמעלה סיככו על גבי המת, ונעשו כגולל.

יג  הייתה הארון רחבה מלמעלן וצרה מלמטן--הנוגע בה מכל מקום, טמא.  הייתה שווה--הנוגע בה מטפח הסמוך לקרקעיתה ולמעלה, טמא; מטפח ולמטה, טהור.  ניקב ארון בסלע, והכניס המת בתוכה כמו נגר--הנוגע בה מכל מקום, טהור:  חוץ ממקום פתחה.

יד  [ט] מערה שהקבר בתוכה, וחצר לפני המערה--בזמן שהחצר לאוויר--העומד בתוכה טהור, ובלבד שלא ייגע בשקוף המערה.  ובזמן שהחצר מקורה--אם היה בה ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יתר, הנכנס לשם טהור; הייתה פחותה מארבעה, הנכנס לשם טמא, ואף על פי שלא נגע בפתח המערה.