משנה תורה לרמב"ם -> ספר קרבנות -> הלכות תמורה

פרק א ב ג ד

הלכות תמורה פרק ג

א  כיצד דין התמורה ליקרב:  תמורת העולה, תקרב עולה; ואם הייתה תמורתה נקבה, או בעלת מום--תרעה הנקבה עד שייפול בה מום ותימכר, ויביא בדמיה עולה.  תמורת החטאת, תמות כמו שביארנו בפסולי המוקדשין.  תמורת האשם--תרעה עד שייפול בה מום, וייפלו דמיה לנדבה.

ב  תמורת השלמים, כשלמים לכל דבר--טעונה סמיכה, ונסכים, ותנופת חזה ושוק.  תמורת התודה, כתודה, אלא שאינה טעונה לחם, כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין.

ג  תמורת הפסח--אם המיר בו קודם חצות יום ארבעה עשר, אין תמורתו קרבה, אלא תרעה עד שייפול בה מום, ויביא בדמיה שלמים; ואם המיר בו אחר חצות, הרי התמורה עצמה תקרב שלמים.

ד  תמורת הבכור והמעשר--אינן קרבין לעולם, שנאמר בבכור "לה' הוא" (ויקרא כז,כו; ויקרא כז,ל):  מפי השמועה למדו הוא קרב, ואין תמורתו קרבה; ודין המעשר, כבכור.  תמורתן תרעה עד שייפול בה מום, ותיאכל:  [ב] תמורת הבכור, לכוהנים; ותמורת המעשר, לבעלים.  וכשם שאין פודין בכור ומעשר שנפל בהן מום, כמו שביארנו בהלכות איסורי מזבח--כך אין פודין תמורתן.

ה  [ג] בהמה שהקדישה חצייה עולה וחצייה שלמים, תמורתה כמוה; וכן כל בהמת הקדש שאינה קרבה מפני תחילת הקדשה, הרי תמורתה כמוה.  אמר חצי בהמה זו תמורה וחצייה עולה, הרי זו תקרב עולה; חצייה עולה וחצייה מעשר, תקרב עולה; חצייה תמורה וחצייה מעשר--הרי זו ספק, ואינה קרבה.

ו  [ד] המקדיש בעלת מום עובר, ואין צריך לומר תמימה, ואחר כך נולד בה מום קבוע ונפדית, והמיר בה אחר שנפדית--הרי זו תמורה.  ואינה קרבה ואינה נפדית, אלא מניחה עד שתמות:  אינה קרבה, מפני שבאה מכוח קדושה דחויה; ואינה נפדית, שאין בכוח קדושתה לתפוס פדיונה.

ז  [ה] כל התמורות שהיו בעלי מומין קבועין, מתחילתן--הרי אלו ייפדו; ואינן יוצאין לחולין לכל דבר, כדי שיהיו מותרין בגיזה ועבודה אחר פדיונן--שהקדושה חלה בתמורה על בעלת מום קבוע:  שנאמר "או רע בטוב" (ויקרא כז,י)--ו"רע" האמור כאן, הוא בעל מום וכיוצא בו שאינו ראוי לקרבן, ואף על פי כן כתוב בו, "יהיה קודש" (שם).

ח  [ו] עולה שנתערבה בזבחים, והמיר באחד מן התערובת--הרי זה מביא בהמה אחרת ואומר, אם תמורת עולה היא זו, הרי בהמה זו שלמים, ואם תמורת שלמים היא זו, הרי בהמה זו עולה; ונמצאת בהמה שהביא עם התמורה, כעולה ושלמים שנתערבו זה בזה.

ט  חזר והמיר באחת משתיהן, ואין ידוע באיזה מהן המיר--מביא זבח אחר מתוך ביתו, ואומר על התמורה השנייה, אם תמורת תמורה היא זו, הרי זה שהביא חולין, ואם תמורת עולה או שלמים היא, הרי זה שהביא עולה או שלמים; והרי זה שהביא עם התמורה השנייה, כזבח ותמורה שנתערבו זה בזה.  וכבר ביארנו דין התערובת, בהלכות פסולי המוקדשין.

י  [ז] שלמים שנתערבו בבכור או במעשר, והמיר באחד מהן--הרי זה לא יקרב; אלא ירעה עד שייפול בו מום, וייאכל כבכור או כמעשר כמו שביארנו.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך