משנה תורה לרמב"ם ספר קרבנות הלכות מחוסרי כפרה

הלכות מחוסרי כפרה פרק ג

א  כל הימים שהזב רואה בהם זיבות, הרי הוא טמא.  וכשיפסוק הזיבות, מונה שבעת ימי נקיים כזבה, וטובל בשביעי, ומעריב שמשו; ובשמיני מביא קרבנו, אם היה בעל שלוש ראייות.

ב  ואם ראה ראייה של זוב, אפילו בסוף יום שביעי אחר שטבל--סותר הכול, ומתחיל למנות שבעת ימי נקיים מאחר יום ראייה האחרונה.

ג  [ב] זב שראה קרי באחד משבעת ימי הספירה--אינו סותר אלא יומו בלבד, ומשלים שבעת ימים ומביא קרבנו.  כיצד:  ראה קרי ביום החמישי--סופר אחריו שלושה ימים, וטובל בשלישי, ומביא קרבנו ברביעי.

ד  [ג] זב שבדק ביום ראשון מימי הספירה, ומצא טהור, ולא בדק כל שבעה, וביום השביעי בדק ומצא טהור--הרי זה בחזקת טהור.  אפילו בדק ביום הטומאה עצמו, ומצא טהור, ופסק הזוב, ולא בדק למחר בתחילת ימי הספירה, ובדק בשביעי או בשמיני, ומצא טהור--עלו לו ימי הספירה, והרי זה בחזקת טהרה.

ה  [ד] כל ראייה שהיא סותרת, אינה מביאה לידי קרבן.  כיצד:  ראה שתי ראייות בלבד, והפסיק יום או יומיים, והרי הוא מונה שבעת ימי נקיים, ובתוך השבעה ראה ראייה של זוב--אינה מצטרפת לשתיים, אלא סותרת; ומתחיל למנות, כמו שביארנו.

ו  אפילו ראה בתוך ימי הספירה, שלוש ראייות זו אחר זו, אפילו ראה אותן ביום אחד, אפילו ראה שלוש ראייות בסוף יום שביעי של שבעת ימי נקיים--אינו מביא קרבן, שראייות אלו לסתירה הן.

ז  ראה שלוש ראייות בליל שמיני--מביא קרבן, שאין ראייות אלו סותרין.  במה דברים אמורים, בזב בעל שתי ראייות.  אבל זב בעל שלוש שראה שלוש ראייות בליל שמיני שאחר שבעת ימי נקיים--אינו מביא קרבן שני על שלוש ראייות אלו, אלא קרבן אחד על השלוש הראשונות:  שאף על פי שאין שלוש אחרונות סותרות, הרי לא יצא לזמן שראוי לקרבן; והלילה מחוסר זמן הוא לכול--חוץ מיולדת שהפילה בליל אחד ושמונים, שהיא מביאה קרבן שני כמו שביארנו.  ודבר זה, מפי הקבלה.

ח  [ה] ראה ראייה אחת בליל שמיני, ושתי ראייות ביום שמיני--הרי אלו מצטרפין, ומביא קרבן שני על זיבות זו האחרונה:  שהרי ראייה ראשונה של כל זב, כשכבת זרע היא חשובה; ואם ראה אחריה שתיים, מצטרפת עימהן לקרבן.  אבל אם ראה שתיים בליל שמיני, ואחת ביום שמיני--אין מצטרפות, ואינו מביא קרבן על זיבות זו האחרונה.

ט  [ו] הכול מיטמאין בזיבה--אפילו קטן בן יומו, והגרים, והעבדים, וחירש ושוטה.  וייראה לי שמביאין עליהן כפרה, כדי להאכילן בקודשים; וחטאתן נאכלת, שהרי הן כקטן שאינו בן דעת.  וסריס אדם וסריס חמה, מיטמאין בזיבה ככל האנשים.

י  [ז] הטומטום והאנדרוגינוס--נותנין עליהן חומרי האיש, וחומרי האישה:  מיטמאין בדם כנשים, ובלובן כאנשים; וטומאתן בספק.  לפיכך אם היה אחד מהן זב בעל שלוש ראייות, או זבה שראת דם שלושה ימים זה אחר זה--מביאין קרבן, ואינו נאכל.  היה מונה שבעת ימי נקיים ללובן, וראה אודם, או לאודם, וראה לובן--הרי זה אינו סותר.