משנה תורה לרמב"ם ספר קרבנות הלכות מחוסרי כפרה

הלכות מחוסרי כפרה פרק א

א  ארבעה הם הנקראין מחוסרי כפרה--הזבה, והיולדת, והזב, והמצורע.  ולמה נקראו מחוסרי כפרה:  שכל אחד מהן--אף על פי שטהר מטומאתו, וטבל, והעריב שמשו--עדיין הוא חסר, ולא גמר טהרתו כדי לאכול בקודשים עד שיביא קרבנו; וקודם שיביא כפרתו, אסור הוא לאכול בקודשים, כמו שביארנו בפסולי המוקדשין.

ב  גר שמל וטבל, ועדיין לא הביא קרבנו--אף על פי שהוא אסור לאכול בקודשים עד שיביא קרבנו, אינו ממחוסרי כפרה:  שקרבנו עיכבו להיות גר גמור, ולהיות ככל כשרי ישראל; ומפני זה אינו אוכל בקודשים, שעדיין לא נעשה ככשרי ישראל.  וכיון שיביא קרבנו, וייעשה ישראל כשר--אוכל בקודשים.  הביא פרידה אחת בשחרית, אוכל בקודשים; ולערב יביא פרידה שנייה--שקרבנו של גר עולת בהמה, או שני בני יונה או שתי תורים, ושניהן עולה, כמו שביארנו במעשה הקרבנות.

ג  הזב והזבה--קרבן כל אחד מהן שתי תורים או שני בני יונה, אחד עולה ואחד חטאת.  והיולדת--קרבנה כבש עולה, ובן יונה או תור חטאת; ואם אין ידה משגת--מביאה שתי תורים או שני בני יונה, אחד עולה ואחד חטאת.  והמצורע, קרבנו שלושה כבשים--אחד עולה ואחד אשם, וכשבה לחטאת; ואם אין ידו משגת--מביא קן, אחד עולה ואחד חטאת, וכבש לאשם.

ד  הזב, והזבה, והמצורע--מביא כל אחד משלושתן כפרתו ביום השמיני לטהרתו:  שכל אחד מהן סופר שבעת ימי טהרה, וטובל ביום השביעי, ומעריב שמשו, ומקריב קרבנותיו ביום השמיני.

ה  היולדת--אינה מביאה קרבנה ביום ארבעים לזכר, או ביום שמונים לנקבה; אלא מערבת שמשה, ומביאה קרבנה למחר, שהוא יום אחד וארבעים לזכר ויום אחד ושמונים לנקבה, והוא היום שנאמר בו "ובמלאות ימי טוהרה, לבן או לבת, תביא . . ." (ויקרא יב,ו).  ואם הביאה קרבנה בתוך ימי מלאות, לא יצאת:  אפילו הביאה על ולדות הראשונים בתוך ימי מלאות של ולד זה, לא יצאת.

ו  עברו ימים אלו, ולא הביאו כפרתן--הרי אלו מקריבין כפרתן לאחר זמן.  וכל זמן שלא הקריבו חטאתם, אסורים לאכול בקודשים; אבל העולה והאשם, אינן מעכבין.

ז  כבר ביארנו במעשה הקרבנות שכל מחוייבי קרבן, אין מקריבין על ידם אלא מדעתם--חוץ ממחוסרי כפרה, שאין צריכין דעת בעלים:  שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים, אם היו מחוסרי כפרה, ומאכילם בזבחים.

ח  [ו] איזו היא זבה--זו שזב דמה שלושה ימים זה אחר זה, בלא עת נידתה; וזו היא זבה גדולה, שצריכה ספירת שבעה וחייבת בקרבן.  וכבר ביארנו בעניין הנידה, אימתיי תהיה האישה זבה בדמים שתראה, ואימתיי לא תהיה זבה אלא נידה או טהורה, ומתיי תהיה ספק זבה.

ט  כל מקום שאמרנו שהיא זבה, וסופרת שבעה--הרי היא חייבת להביא קרבן, וחטאתה נאכלת.  וכל מקום שאמרנו שהיא ספק זבה--הרי זו מביאה קרבן, ואין חטאתה נאכלת:  שכבר ביארנו שחטאת העוף הבאה על הספק, תישרף.

י  ושם ביארנו מה תלד האישה או תפיל, ותהיה טמאה לידה, ומה תלד או תפיל, ולא תהיה טמאה לידה.  וכל מקום שאמרנו שהיא טמאה לידה--הרי זו מביאה קרבן, וחטאתה נאכלת; וכל מקום שאמרנו שאינה טמאה לידה, הרי זו פטורה מן הקרבן.

יא  [ז] האישה שלא הוחזקה עוברה, והפילה ולא ידעה מה הפילה, אם נפל שחייבת עליו קרבן, או דבר שאינה חייבת עליו--הרי זו ספק יולדת, ומביאה קרבן; ואין חטאתה נאכלת.

יב  וכן שתי נשים שהפילו שני נפלים, נפל אחד ראוי להקריב עליו, והנפל האחר פטורה עליו, ואין אחת מהן מכירה נפלה--כל אחת משתיהן מביאה קרבן מספק; ואין חטאת אחת משתיהן נאכלת--שחטאת העוף הבאה על הספק נשרפת, שמא אינה חייבת, ונמצאת חטאת זו חולין שנשחטו בעזרה, שהן אסורין בהניה כמו שביארנו בהלכות שחיטה.

יג  [ח] אחת היולדת ואחת המפלת, ולד אחד או ולדות הרבה--הרי היא מביאה קרבן אחד לכולן:  והוא, שתלד כולן בתוך ימי מלאות; אבל אם הפילה אחר ימי מלאות, מביאה אף על השני.

יד  כיצד:  ילדה נקבה--כל נפלים שתפיל מיום הלידה עד סוף יום שמונים--הרי הן נחשבין עם הוולד הראשון, וכאילו ילדה תאומים זה אחר זה; ואינה מביאה אלא קרבן אחד.

טו  הפילה נפל בליל אחד ושמונים, ומיום אחד ושמונים והלאה--אם היה ראוי לקרבן, הרי זו מביאה עליו בפני עצמו.

טז  ילדה נקבה, ולאחר שישים יום או שבעים יום הפילה נקבה שנייה--כל נפל שתפיל בתוך שמונים של נקבה זו השנייה, פטורה עליו.  וכן אם הפילה נקבה שלישית אחר שישים או שבעים של נקבה שנייה--הרי כל נפל שתפיל בתוך שמונים של נקבה שלישית, פטורה עליו:  מפני שהוא חשוב עם הנפל השלישי, והנפל השלישי חשוב עם השני, מפני שהוא בתוך ימי מלאות שלו; והשני חשוב עם הראשונה, ואינה מביאה אלא קרבן אחד על הכול.

יז  [ט] היולדת טומטום או אנדרוגינוס, והפילה נפל אחר ארבעים מיום לידתו--הרי זו מביאה קרבן על נפל זה, שמא זכר הוא הראשון, והרי הפילה אחר מלאות; ואין חטאתה נאכלת, שמא נקבה היא הראשונה, ובתוך מלאות הפילה, שהיא פטורה מקרבן שני.

יח  [י] האישה שיש עליה ספק חמש לידות, או ספק חמש זיבות--מביאה קרבן אחד, ואוכלת בזבחים; ואין השאר עליה חובה.  היו עליה חמש לידות ודאייות, וחמש זיבות ודאייות--מביאה קרבן אחד, ואוכלת בזבחים; והשאר עליה חובה.  וכן הדין בזב.

יט  היו עליה חמש לידות ודאייות, וחמש לידות ספק, או חמש לידות ודאייות, וחמש זיבות ספק--מביאה שני קרבנות:  אחד על הוודאי ונאכל, ושאר הוודאייות עליה חובה; ואחד על הספק ואינו נאכל, ואין השאר עליה חובה.  ואוכלת בזבחים.

כ  [יא] האישה שנתגיירה, ואין ידוע אם עד שלא נתגיירה ילדה, או משנתגיירה ילדה--הרי זו מביאה קרבן מספק, ואין חטאתה נאכלת.

כא  כבר ביארנו בהלכות שגגות, שכל מחוסרי כפרה מספק שעבר עליהם יום הכיפורים--חייבין להביא אחר יום הכיפורים:  שקרבן זה, מכשירן לאכול בקודשים.

כב  [יב] האישה שיש עליה לידה או זיבה--מביאה מעות הקינים, ונותנת בשופר, ואוכלת בקודשים לערב:  חזקה--שאין בית דין של כוהנים עומדין משם, עד שיכלו כל המעות שבשופר, ויקריבו כנגדן קינים, כמו שביארנו בשקלים ובהלכות כלי המקדש והעובדין בו.

כג  [יג] האישה שהביאה חטאתה, ומתה--יביאו היורשים עולתה:  אף על פי שלא הפרישה אותה מחיים, כבר נשתעבדו נכסיה לקרבן; והשיעבוד, דין תורה הוא.