משנה תורה לרמב"ם -> ספר קרבנות -> הלכות בכורות

פרק א ב ג ד ה ו ז ח

הלכות בכורות פרק ד

א  בהמת השותפין, חייבת בבכורה.  לא נאמר "בקרך, וצאנך" (דברים יב,יז; דברים יד,כג), אלא למעט שותפות הגוי:  שאם היה שותף בפרה או בעובר, אפילו היה לגוי אחד מאלף באם או בוולד--הרי זה פטור מן הבכורה.  היה לו באחד משניהן אבר אחד, כגון יד או רגל--רואין:  כל שאילו ייחתך, יהיה בעל מום--הרי זה פטור; ואם אפשר שייחתך אבר הגוי, ולא ייפסל--הרי זה חייב בבכורה.

ב  הלוקח עובר פרתו של נוכרי, או המוכר עובר פרתו לנוכרי--אף על פי שאינו רשאי--הרי זה פטור מן הבכורה, ואין קונסין אותו על דבר זה.  [ג] המקבל בהמה מן הגוי להיות מיטפל בה, והוולדות ביניהן, או נוכרי שקיבל מישראל כזה--הרי אלו פטורין מן הבכורה:  שנאמר "פטר כל רחם, בבני ישראל" (שמות יג,ב), עד שיהיה הכול בישראל.

ג  [ד] המקבל צאן מן הגוי בממון קצוב, ופסק עימו שיהיה השכר ביניהן, ואם פיחתו, פיחתו לישראל--אף על פי שברשות ישראל הן, והרי הן כקניינו, הואיל ואם לא ימצא הגוי אצלו ממון לגבות ממנו, יגבה מן הבהמות האלו ומוולדותיהן--נעשה כמי שיש לו אחריות עליהן ועל ולדותיהן, והרי יד הגוי באמצע, ופטורין מן הבכורה, הן וולדותיהן.  אבל ולדי ולדות חייבין--שהרי של ישראל הן, ואין לגוי עליהן רשות.

ד  [ה] ישראל שנתן מעות לגוי, וקנה לו בהן בהמה מגוי בדיניהן--אף על פי שלא משך, קנה וחייבת בבכורה; וכן אם קנה הגוי מישראל בדיניהן, ונתן מעות--אף על פי שלא משך, קנה ופטורה מן הבכורה.

ה  [ו] גר שנתגייר, ואין ידוע אם עד שלא נתגייר ילדה פרתו, או אחר שנתגייר--הרי זה בכור מספק.  [ז] הלוקח בהמה מן הגוי, ואין ידוע אם ביכרה או לא ביכרה, וילדה אצלו--הרי זה ספק בכור, וייאכל במומו לבעלים; ואינו לכוהן--שהמוציא מחברו, עליו הראיה.

ו  [ח] לקח בהמה מניקה מן הגוי--אינו חושש שמא בנה של אחרת היא מניקה, אלא הרי זו בחזקת שילדה; ואפילו היה זה שמניקה כמו מין אחר, ואפילו כמין חזיר--הרי זו פטורה מן הבכורה.  וכן בהמה שהיא חולבת, פטורה מן הבכורה--שרוב הבהמות, אינן חולבות אלא אם כבר ילדו.

ז  [ט] הלוקח בהמה מישראל--הרי זו בחזקת שביכרה, עד שיודיעו המוכר שעדיין לא ילדה:  שאין הישראלי שותק וגורם לו לאכול קודשים בחוץ, וודאי שביכרה; ולפיכך מכרה סתם.

ח  [י] בהמה דקה שהפילה עובר שעדיין לא נתבארה צורתו הרבה וניכרה לכול, וזה הוא הנקרא טינוף--אם אמרו הרועים עובר הוא, אלא שנפסד--הרי זו פטורה מן הבכורה, וצריך להראותו לרועה חכם; לפיכך הלוקח בהמה מן הגוי, אפילו הייתה קטנה, וילדה אצלו בתוך שנתה--הרי זה ספק בכור, שמא טינוף הפילה ברשות הגוי.

ט  וכן בהמה גסה שהפילה שליה--הרי זה סימן ולד, שאין שליה בלא ולד; ונפטרה מן הבכורה.  ומותר להשליך אותה השליה לכלבים:  שאין מתקדש בבכורה אלא זכרים, וחזקת הנולדים מחצה זכרים ומחצה נקבות; וכבר ביארנו שהזכר שאין בו מקצת סימני אימו, אינו מתקדש בבכורה.  ונמצא מיעוט הנולדים הן המתקדשין בבכורה, ואין חוששין למיעוט.  אבל בהמת קודשים שהפילה שליה--תיקבר, שהזכרים בה כנקבות.

י  [יא] בהמה גסה שהפילה חררת דם--הרי זו נפטרה מן הבכורה, שחזקתה שהוולד בתוכה, ורבה עליו הדם, והפסידו וביטלו.  וקוברין חררה זו כמו נפל כל מבכרת, אף על פי שאין בחררה זו קדושה; ולמה קוברין אותה, כדי לפרסם הדבר שנפטרה מן הבכורה.

יא  [יב] כבר ביארנו בעניין נידה, שהוולד באדם נגמר לארבעים יום, והמפלת לפחות מארבעים, אינו ולד.  אבל ולד בהמה--לא עמדו חכמים על מניין הימים שייגמר בו; אבל אמרו שהמפלת טינוף, אינה מתעברת אחריו ולא מקבלת ולד אחר, לפחות משלושים יום.

יב  [יג] בהמה שיצאת מלאה, ובאה ריקנית--הבא אחר כן בכור מספק:  שמא דבר שאינו פוטר בבכורה הפילה, ואין לנפלי בהמה פטירת רחם עד שיעגילו ראש כפיקה של ערב.

יג  [יד] מבכרת המקשה לילד--מחתך אבר אבר, ומשליך לכלבים; והבא אחריו, בכור.  יצא רובו--הרי זה ייקבר, ונפטרה מן הבכורה; ואם חתך אבר והניחו, וחתך אבר והניחו, עד שהשלים רובו--הרי כל האברים צריכין קבורה, ונפטרה מן הבכורה:  כיון שיצא רובו, בין שלם בין מחותך, והרי הוא לפנינו--נתקדש למפרע.  [טו] יצא שליש, ומכרו לגוי, וחזר ויצא שליש אחר--נתקדש למפרע, ונפטרה מן הבכורה; יצא שליש דרך דופן, ושני שלישים דרך רחם--אינו קדוש:  שהרוב הראשון לא יצא דרך רחם, ולמפרע הוא מתקדש.

יד  [טז] יצא מיעוט אבר גדול, והרי זה היוצא רובו של עובר--נפטרה מן הבכורה, וייקבר היוצא.  יצא חצי העובר, והוא רובו של אבר היוצא--הרי זה ספק אם נפטרה מן הבכורה, או לא נפטרה; לפיכך הבא אחריו, ספק בכור.

טו  [יז] בכור שכרכו בסיב והוציאו, ולא נגע ברחם, או שכרכו בשלית בהמה אחרת, או שנכרכה עליו אחותו, ויצא--הואיל ולא נגע ברחם מכל מקום, הרי זה ספק בכור.

טז  [יח] הדביק שני רחמים זה לזה, ויצא מזה ונכנס לזה--הרי זה ספק אם נפטרה מן הבכורה הבהמה שנכנס בה הבכור, שהרי פטר רחם, או לא נפטרה, עד שיפטור רחמה ולדה.

יז  [יט] נפתחו כותלי בית הרחם, ויצא--הרי זה ספק אם נגיעת רחם מקדשת, או אווירו.  [כ] נעקרו כותלי בית הרחם בצווארו--הרי זה ספק אם במקומו מקדש, או מקדש אף חוץ למקומו.

יח  [כא] נגממו כותלי בית הרחם, אינו קדוש.  נפרץ מקצתו, ועומד מרובה על הפרוץ, ויצא דרך הפרוץ, או שהיה הפרוץ מרובה על העומד, ויצא דרך העומד--הרי זה ספק בכור.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך