משנה תורה לרמב"ם ספר קרבנות הלכות בכורות

הלכות בכורות פרק ד

א  בהמת השותפין, חייבת בבכורה.  לא נאמר "בקרך, וצאנך" (דברים יב,יז; דברים יד,כג), אלא למעט שותפות הגוי:  שאם היה שותף בפרה או בעובר, אפילו היה לגוי אחד מאלף באם או בוולד--הרי זה פטור מן הבכורה.  היה לו באחד משניהן אבר אחד, כגון יד או רגל--רואין:  כל שאילו ייחתך, יהיה בעל מום--הרי זה פטור; ואם אפשר שייחתך אבר הגוי, ולא ייפסל--הרי זה חייב בבכורה.

ב  הלוקח עובר פרתו של נוכרי, או המוכר עובר פרתו לנוכרי--אף על פי שאינו רשאי--הרי זה פטור מן הבכורה, ואין קונסין אותו על דבר זה.  [ג] המקבל בהמה מן הגוי להיות מיטפל בה, והוולדות ביניהן, או נוכרי שקיבל מישראל כזה--הרי אלו פטורין מן הבכורה:  שנאמר "פטר כל רחם, בבני ישראל" (שמות יג,ב), עד שיהיה הכול בישראל.

ג  [ד] המקבל צאן מן הגוי בממון קצוב, ופסק עימו שיהיה השכר ביניהן, ואם פיחתו, פיחתו לישראל--אף על פי שברשות ישראל הן, והרי הן כקניינו, הואיל ואם לא ימצא הגוי אצלו ממון לגבות ממנו, יגבה מן הבהמות האלו ומוולדותיהן--נעשה כמי שיש לו אחריות עליהן ועל ולדותיהן, והרי יד הגוי באמצע, ופטורין מן הבכורה, הן וולדותיהן.  אבל ולדי ולדות חייבין--שהרי של ישראל הן, ואין לגוי עליהן רשות.

ד  [ה] ישראל שנתן מעות לגוי, וקנה לו בהן בהמה מגוי בדיניהן--אף על פי שלא משך, קנה וחייבת בבכורה; וכן אם קנה הגוי מישראל בדיניהן, ונתן מעות--אף על פי שלא משך, קנה ופטורה מן הבכורה.

ה  [ו] גר שנתגייר, ואין ידוע אם עד שלא נתגייר ילדה פרתו, או אחר שנתגייר--הרי זה בכור מספק.  [ז] הלוקח בהמה מן הגוי, ואין ידוע אם ביכרה או לא ביכרה, וילדה אצלו--הרי זה ספק בכור, וייאכל במומו לבעלים; ואינו לכוהן--שהמוציא מחברו, עליו הראיה.

ו  [ח] לקח בהמה מניקה מן הגוי--אינו חושש שמא בנה של אחרת היא מניקה, אלא הרי זו בחזקת שילדה; ואפילו היה זה שמניקה כמו מין אחר, ואפילו כמין חזיר--הרי זו פטורה מן הבכורה.  וכן בהמה שהיא חולבת, פטורה מן הבכורה--שרוב הבהמות, אינן חולבות אלא אם כבר ילדו.

ז  [ט] הלוקח בהמה מישראל--הרי זו בחזקת שביכרה, עד שיודיעו המוכר שעדיין לא ילדה:  שאין הישראלי שותק וגורם לו לאכול קודשים בחוץ, וודאי שביכרה; ולפיכך מכרה סתם.

ח  [י] בהמה דקה שהפילה עובר שעדיין לא נתבארה צורתו הרבה וניכרה לכול, וזה הוא הנקרא טינוף--אם אמרו הרועים עובר הוא, אלא שנפסד--הרי זו פטורה מן הבכורה, וצריך להראותו לרועה חכם; לפיכך הלוקח בהמה מן הגוי, אפילו הייתה קטנה, וילדה אצלו בתוך שנתה--הרי זה ספק בכור, שמא טינוף הפילה ברשות הגוי.

ט  וכן בהמה גסה שהפילה שליה--הרי זה סימן ולד, שאין שליה בלא ולד; ונפטרה מן הבכורה.  ומותר להשליך אותה השליה לכלבים:  שאין מתקדש בבכורה אלא זכרים, וחזקת הנולדים מחצה זכרים ומחצה נקבות; וכבר ביארנו שהזכר שאין בו מקצת סימני אימו, אינו מתקדש בבכורה.  ונמצא מיעוט הנולדים הן המתקדשין בבכורה, ואין חוששין למיעוט.  אבל בהמת קודשים שהפילה שליה--תיקבר, שהזכרים בה כנקבות.

י  [יא] בהמה גסה שהפילה חררת דם--הרי זו נפטרה מן הבכורה, שחזקתה שהוולד בתוכה, ורבה עליו הדם, והפסידו וביטלו.  וקוברין חררה זו כמו נפל כל מבכרת, אף על פי שאין בחררה זו קדושה; ולמה קוברין אותה, כדי לפרסם הדבר שנפטרה מן הבכורה.

יא  [יב] כבר ביארנו בעניין נידה, שהוולד באדם נגמר לארבעים יום, והמפלת לפחות מארבעים, אינו ולד.  אבל ולד בהמה--לא עמדו חכמים על מניין הימים שייגמר בו; אבל אמרו שהמפלת טינוף, אינה מתעברת אחריו ולא מקבלת ולד אחר, לפחות משלושים יום.

יב  [יג] בהמה שיצאת מלאה, ובאה ריקנית--הבא אחר כן בכור מספק:  שמא דבר שאינו פוטר בבכורה הפילה, ואין לנפלי בהמה פטירת רחם עד שיעגילו ראש כפיקה של ערב.

יג  [יד] מבכרת המקשה לילד--מחתך אבר אבר, ומשליך לכלבים; והבא אחריו, בכור.  יצא רובו--הרי זה ייקבר, ונפטרה מן הבכורה; ואם חתך אבר והניחו, וחתך אבר והניחו, עד שהשלים רובו--הרי כל האברים צריכין קבורה, ונפטרה מן הבכורה:  כיון שיצא רובו, בין שלם בין מחותך, והרי הוא לפנינו--נתקדש למפרע.  [טו] יצא שליש, ומכרו לגוי, וחזר ויצא שליש אחר--נתקדש למפרע, ונפטרה מן הבכורה; יצא שליש דרך דופן, ושני שלישים דרך רחם--אינו קדוש:  שהרוב הראשון לא יצא דרך רחם, ולמפרע הוא מתקדש.

יד  [טז] יצא מיעוט אבר גדול, והרי זה היוצא רובו של עובר--נפטרה מן הבכורה, וייקבר היוצא.  יצא חצי העובר, והוא רובו של אבר היוצא--הרי זה ספק אם נפטרה מן הבכורה, או לא נפטרה; לפיכך הבא אחריו, ספק בכור.

טו  [יז] בכור שכרכו בסיב והוציאו, ולא נגע ברחם, או שכרכו בשלית בהמה אחרת, או שנכרכה עליו אחותו, ויצא--הואיל ולא נגע ברחם מכל מקום, הרי זה ספק בכור.

טז  [יח] הדביק שני רחמים זה לזה, ויצא מזה ונכנס לזה--הרי זה ספק אם נפטרה מן הבכורה הבהמה שנכנס בה הבכור, שהרי פטר רחם, או לא נפטרה, עד שיפטור רחמה ולדה.

יז  [יט] נפתחו כותלי בית הרחם, ויצא--הרי זה ספק אם נגיעת רחם מקדשת, או אווירו.  [כ] נעקרו כותלי בית הרחם בצווארו--הרי זה ספק אם במקומו מקדש, או מקדש אף חוץ למקומו.

יח  [כא] נגממו כותלי בית הרחם, אינו קדוש.  נפרץ מקצתו, ועומד מרובה על הפרוץ, ויצא דרך הפרוץ, או שהיה הפרוץ מרובה על העומד, ויצא דרך העומד--הרי זה ספק בכור.