משנה תורה לרמב"ם -> ספר עבודה -> הלכות מעילה

פרק א ב ג ד ה ו ז ח

הלכות מעילה פרק ב

א  קודשים קלים--אין מועלין בהן, עד שייזרק הדם.  נזרק הדם--מועלין באימוריהן, עד שייצאו לבית הדשן:  שהרי הן לאישים, ואין מועלין בדבר הנאכל כמו שביארנו.  אפילו העלה האימורין שלהן למזבח, קודם זריקה--אין מועלין בהן, עד שייזרק הדם.

ב  הוציא אימוריהן לחוץ, קודם זריקה--אין מועלין בהן, עד שייזרק הדם.  נזרק הדם--אף על פי שעדיין הן בחוץ ולא החזירן, מועלין בהן:  שהזריקה מועלת ליוצא, בין להקל בין להחמיר.

ג  [ב] כל קודשי קודשים--מועלין בהן משהוקדשו, עד שייזרק הדם.  נזרק הדם--מועלין בהן בדבר שכולו לאישים, עד שיישרף וייצא לבית הדשן; ואין מועלין בדבר הנאכל, כמו שביארנו.

ד  [ג] כיצד:  העולה אחד עולת העוף ואחד עולת בהמה, והקומץ, והלבונה, ומנחת כוהנים, והחביתין, ומנחת נסכים--מועלין בהן משעת הקדשן, עד שייצאו אחר שריפתן על המזבח לבית הדשן.

ה  [ד] וכן פרים הנשרפין, ושעירים הנשרפין--מועלין בהן משעת הקדשן, עד שיישרפו ותיגמר שריפתן בבית הדשן וייתוך הבשר; אבל קודם שייתוך--מועלין בו, והוא בבית הדשן.  [ה] וכן פרה אדומה--מועלין בה משהוקדשה, עד שתיעשה אפר:  אף על פי שהיא כקודשי בדק הבית, הרי נאמר בה "חטאת היא" (במדבר יט,ט).  ותנאי בית דין הוא, שלא ימעול אדם באפר הפרה.

ו  חטאת בהמה, ואשם, וזבחי שלמי ציבור--מועלין בכולן משהוקדשו, עד שייזרק הדם.  נזרק הדם--מועלין באימוריהן, עד שייצאו לבית הדשן; ואין מועלין בבשר.  וכן חטאת העוף--מועלין בה משהוקדשה, עד שיזה דמה.  הוזה דמה--אין בה מעילה, אבל אסור ליהנות במוראתה ונוצתה; והנהנה בהן אחר הזיה, לא מעל.

ז  המנחות--מועלין בהן משהוקדשו, אף על פי שעדיין לא נתקדשו בכלי שרת, עד שיקטיר הקומץ; קרב הקומץ, הותרו השיירים באכילה.  ואם נפסלו השיירים או חסרו, ואחר כך הקטיר הקומץ--הואיל והקטרה זו אינה מתרת השיירים באכילה, הרי הדבר ספק אם יצאו ידי מעילה או לא יצאו.

ח  לחם הפנים--מועלין בו משהוקדש, אף על פי שעדיין לא נאפה, עד שיקטיר הבזיכין; הקטיר הבזיכין, הותר באכילה.  וכן שתי הלחם--מועלין בהן משהוקדשו, קודם שייאפו, עד שייזרק דם הכבשים; נזרק דם הכבשים, הותרו באכילה.

ט  הנסכים, מועלין בהן משהוקדשו; ירדו לשיתין, אין מועלין בהן.  מים שמנסכים בחג הסוכות--כל זמן שהן בכד של זהב, אין נהנין בהן; והנהנה, לא מעל.  נתנו אותן בצלוחית--מועלין בכולן, שהרי הן מכלל הנסכים.

י  לוג שמן של מצורע--מועלין בו משהוקדש בכלי, עד שייזרק דם האשם; נזרק דם האשם--לא נהנין ולא מועלין, עד שייתנו ממנו מתנותיו; נתנו ממנו המתנות--הותרו השיירים באכילה, כבשר חטאת ואשם.

יא  כל דמי שחיטת הקודשים--אין מועלין בו, בין לפני כפרה בין לאחר כפרה, עד שייצא לנחל קדרון; יצא לנחל קדרון, מועלין בו--מפני שהיה נמכר לגינות, ודמיו הקדש.  אבל המקיז דם לבהמת קודשים--הרי הוא אסור בהניה, ומועלין בו:  הואיל ואינה יכולה לחיות בלא דם, הרי הוא כגופה.

יב  העצמות, והגידים, והקרניים, והטלפיים--שפירשו מקודשי קודשים לפני זריקת דמים, מועלין בהן; פירשו לאחר זריקת דמים, אין מועלין בהן.  עצמות העולה--שפירשו לפני זריקה, אין מועלין בהן לאחר זריקה:  שהזריקה מתרת אותן.  ואם פירשו אחר זריקה, מועלין בהן לעולם.

יג  עצמות העולה שפקעו מעל המזבח--קודם חצות הלילה, מועלין בהן; לאחר חצות, אין מועלין בהן אף על פי שפקעו קודם חצות--כיון שהגיע חצות הלילה, נעשו כל האברים כמי שנתאכלו ונעשו אפר.  [יג] גחלת שפקעה מעל המזבח, בין לפני חצות בין לאחר חצות--לא נהנין, ולא מועלין; אבל גחלת של קודשי בדק הבית, מועלין בה.  והשלהבת--לא נהנין, ולא מועלין.

יד  דשן המזבח החיצון, בין קודם הרמת הדשן בין אחר הרמה--מועלין בו.  [טו] דישון המזבח הפנימי, ודישון המנורה--לא נהנין, ולא מועלין.

טו  [טז] כל בהמת קודשי קודשים שהיא בעלת מום--בין שקדם מום קבוע להקדשה, בין שקדם הקדשה למום קבוע, ואפילו הייתה מחוסר זמן--מועלין בהן משהוקדשו, עד שייפדו.  אבל תורין שלא הגיע זמנן, ובני יונה שעבר זמנן, והן קודשי מזבח--אף על פי שאסור ליהנות בהן, הנהנה לא מעל:  הואיל ואינן ראויין לפדיון, הרי הן כחטאות המתות; לפיכך אין מועלין בהן.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך