משנה תורה לרמב"ם ספר עבודה הלכות עבודת יום הכיפורים

הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ד

א  סדר כל המעשים שביום זה, כך הוא:  בחצות הלילה, מפיסין לתרומת הדשן; ומסדרין את המערכה ומדשנין את המזבח, כדרך שעושין בכל יום על הסדר שביארנו--עד שיגיעו לשחיטת התמיד.

ב  כשיגיעו לשחוט את התמיד, פורסין סדין של בוץ בין כוהן גדול ובין העם; ולמה של בוץ, כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ.  ופושט בגדי חול, וטובל, ולובש בגדי זהב, ומקדש ידיו ורגליו.  ושוחט בתמיד רוב שניים, ומניח אחר לגמור השחיטה; ומקבל הדם, וזורקו על המזבח כמצותו.

ג  ואחר כך נכנס להיכל, ומקטיר קטורת של שחר, ומטיב את הנרות, ומקטיר אברי התמיד והחביתין והנסכים ככל סדר התמיד של כל יום שביארנו.  ואחר התמיד, מקריב הפר ושבעת הכבשים של מוסף היום.

ד  ואחר כך מקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי זהב, וטובל, ולובש בגדי לבן; ומקדש ידיו ורגליו, ובא לו אצל פרו.  ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח, ראשו לדרום ופניו למערב; והכוהן עומד במזרח, ופניו למערב, וסומך שתי ידיו על ראש הפר, ומתוודה.  וכך היה אומר:  אנא ה'--חטאתי עוויתי פשעתי לפניך, אני וביתי; אנא ה'--כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים, שחטאתי ושעוויתי ושפשעתי לפניך, אני וביתי:  ככתוב בתורת משה עבדך "כי ביום הזה יכפר עליכם, לטהר אתכם:  מכול, חטאותיכם, לפני ה', תטהרו" (ויקרא טז,ל).

ה  ואחר כך מגריל על שני השעירים, וקושר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח, ומעמידו כנגד בית שילוחו, ולנשחט כנגד בית שחיטתו.  ובא לו אצל פרו שנייה; וסומך שתי ידיו על ראשו, ומתוודה וידוי שני.  וכך הוא אומר:  אנא ה'--חטאתי עוויתי פשעתי לפניך, אני וביתי ובני אהרון עם קדושך; אנא ה'--כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים, שחטאתי ושעוויתי ושפשעתי לפניך, אני וביתי ובני אהרון עם קדושך:  ככתוב בתורת משה עבדך "כי ביום הזה יכפר עליכם . . ." (ויקרא טז,ל).

ו  ואחר כך שוחט את הפר, ומקבל את דמו, ונותנו למי שהוא מנדנדו שלא יקרוש, על הרובד הרביעי של היכל מבחוץ.  ונוטל את המחתה, וחותה בה אש מעל המזבח, מן הסמוך למערב, שנאמר "מעל המזבח, מלפני ה'" (ויקרא טז,יב); ויורד, ומניחה על הרובד שבעזרה.  ומוציאין לו את הכף, וכלי מלא קטורת דקה מן הדקה, וחופן ממנה מלוא חופניו, לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות--הגדול לפי גודלו, והקטן לפי קוטנו; ונותן לתוך הכף.

ז  כבר ביארנו שהולכה בשמאל, פוסלת בדם הקודשים ובשאר העבודות; לפיכך היה מן הדין שיוליך המחתה בשמאלו, וכף הקטורת בימינו.  אבל מפני כובד המחתה, ועוד שהיא חמה--אינו יכול לסובלה בשמאלו עד הארון; לפיכך נוטל המחתה בימינו, וכף הקטורת בשמאלו.  ומהלך בהיכל עד שהוא מגיע לקודש הקודשים; מוצא הפרוכת פרופה, נכנס לקודש הקודשים עד שהוא מגיע לארון.

ח  הגיע לארון, נותן את המחתה בין שני הבדים; ובבית שני שלא היה ארון, היה מניחה על אבן השתייה.  ואוחז שפת הכף בראשי אצבעותיו, או בשיניו, ומערה הקטורת בגודלו לתוך חופניו, עד שמחזירה למלוא חופניו כשהייתה; וזו היא עבודה קשה שבמקדש.

ט  וצובר את הקטורת על גבי הגחלים בידו, לפנים במחתה, כדי שתהיה הקטורת קרובה לארון, רחוקה מפניו--שלא ייכווה; וממתין שם עד שיתמלא הבית עשן.  ויוצא, והוא מהלך אחורנית מעט מעט, פניו לקודש ואחוריו להיכל, עד שיצא מן הפרוכת.

י  ומתפלל שם בהיכל אחר שיצא, תפילה קצרה--שלא להבעית את העם, שמא יאמרו מת בהיכל.  וכך היה מתפלל:  יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו--שאם הייתה שנה זו שחונה, תהיה גשומה; ולא יסור שבט, מבית יהודה; ולא יהיו עמך בית ישראל צריכין לפרנסה, ואל תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים.

יא  [ב] בשעת הקטרת הקטורת בקודש הקודשים--כל העם פורשים מן ההיכל בלבד, ואינן פורשים מבין האולם ולמזבח:  שאין פורשים מבין האולם ולמזבח אלא בשעת הקטרה בהיכל בכל יום ובשעת מתן דמים בהיכל, כמו שביארנו בהלכות תמידין.

יב  ואחר כך נוטל דם הפר מזה שהוא מנדנדו, ונכנס בו לקודש הקודשים; ומזה ממנו שם שמונה הזיות, בין בדי הארון, ויוצא, ומניחו בהיכל על כן הזהב שהיה שם.  ואחר כך יוצא מן ההיכל, ושוחט את השעיר, ומקבל דמו, ונכנס בו לקודש הקודשים; ומזה ממנו שם שמונה הזיות, בין בדי הארון, ויוצא, ומניחו על כן שני שבהיכל.

יג  ואחר כך נוטל דם הפר מעל הכן, ומזה ממנו על הפרוכת כנגד הארון, שמונה הזיות; ומניח דם הפר, ונוטל דם השעיר, ומזה ממנו על הפרוכת כנגד הארון, שמונה הזיות.

יד  ואחר כך מערה דם הפר לתוך דם השעיר, ומחזיר הכול למזרק שהיה בו דם הפר--כדי שיתערבו יפה יפה; ועומד לפנים ממזבח הזהב, בין המזבח והמנורה, ומתחיל להזות מדם התערובת על קרנות מזבח הזהב, והוא מסבב והולך ומזה על הקרנות מבחוץ.

טו  ומתחיל מקרן מזרחית צפונית, לצפונית מערבית, למערבית דרומית, לדרומית מזרחית; ועל כולן הוא נותן מלמטן למעלן--חוץ מן האחרונה שהייתה לפניו, שהוא נותן מלמעלן למטן כדי שלא יתלכלכו כליו.  וחותה הגחלים והאפר שבמזבח הזהב הילך והילך, עד שמגלה זהבו, ומזה מדם התערובת על טוהרו של מזבח שבע פעמים, בצד הדרום במקום ששלמו מתנות קרנותיו; ויוצא, ושופך שיירי הדם על יסוד מערבי של מזבח החיצון.

טז  ואחר כך בא אצל שעיר המשתלח, וסומך שתי ידיו על ראשו; ומתוודה.  וכך הוא אומר:  אנא ה'--חטאו ועוו ופשעו לפניך עמך, בית ישראל; אנא ה'--כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים, שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך, בית ישראל:  ככתוב בתורת משה עבדך "כי ביום הזה . . ." (ויקרא טז,ל).

יז  ואחר כך משלח השעיר למדבר; ומוציא אימורי פר ושעיר שהכניס דמן לפנים, ונותנן בכלי, ומשלח השאר לבית הדשן, לשריפה.  ויוצא לעזרת נשים, וקורא שם--אחר שיגיע שעיר למדבר.

יח  ואחר כך מקדש, ופושט בגדי לבן, וטובל, ולובש בגדי זהב, ומקדש ידיו ורגליו; ועושה השעיר הנעשה בחוץ, שהוא מכלל קרבנות מוסף היום.  ומקריב אילו ואיל העם, שנאמר "ויצא, ועשה את עולתו ואת עולת העם" (ויקרא טז,כד); ומקטיר האימורין של פר ושעיר הנשרפין, ומקריב תמיד של בין הערביים.

יט  ואחר כך מקדש, ופושט בגדי זהב, וטובל, ולובש בגדי לבן, ומקדש; ונכנס לקודש הקודשים, ומוציא את הכף ואת המחתה.  ואחר כך מקדש, ופושט בגדי לבן, וטובל, ולובש בגדי זהב, ומקדש; ומקטיר קטורת של בין הערביים, ומטיב את הנרות של בין הערביים כשאר הימים.

כ  ואחר כך מקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי זהב, ולובש בגדי עצמו, ויוצא לביתו; וכל העם מלווין אותו, עד ביתו.  ויום טוב היה עושה, על שיצא בשלום מן הקודש.