משנה תורה לרמב"ם ספר עבודה הלכות עבודת יום הכיפורים

הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ב

א  כל מעשה התמידין והמוספין של יום זה--עושה אותן כוהן גדול, והוא לבוש בבגדי זהב; ועבודות המיוחדות ליום זה, בבגדי לבן.  ועבודה המיוחדת ליום זה--הוא מעשה הפר של כוהן גדול, ושני השעירים שאחד מהן שעיר המשתלח, והקטרת הקטורת בקודש הקודשים:  כל אלו, בבגדי לבן הם נעשים.

ב  כל עת שישנה הבגדים, ויפשוט בגדים וילבוש בגדים אחרים--טעון טבילה, שנאמר "ופשט את בגדי הבד . . . ורחץ את בשרו במים במקום קדוש, ולבש את בגדיו" (ויקרא טז,כג-כד); וחמש טבילות ועשרה קידושין, טובל כוהן גדול ומקדש בו ביום.

ג  כיצד:  בתחילה פושט בגדי חול שעליו, וטובל; ועולה, ומסתפג, ולובש בגדי זהב, ומקדש ידיו ורגליו.  ושוחט את התמיד, ומקטיר קטורת של שחר של כל יום, ומטיב הנרות; ומקטיר אברי התמיד עם החביתין והנסכים, ומקריב הפר ושבעה כבשים של מוסף היום.

ד  ואחר כך מקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי הזהב, וטובל; ועולה, ומסתפג, ולובש בגדי לבן, ומקדש ידיו ורגליו.  ועובד עבודת היום כולה--הווידויין, עם ההגרלה, וזריקת הדמים בפנים, והקטרת הקטורת בקודש הקודשים; ומוסר השעיר למשלח אותו לעזאזל, ומוציא אימורי הפר והשעיר הנשרפין, ומוסר שארן לשריפה.

ה  ואחר כך מקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי לבן, וטובל; ועולה, ומסתפג, ולובש בגדי זהב, ומקדש ידיו ורגליו.  ומקריב שעיר החטאת של מוסף היום, ואילו ואיל העם, והם עולות; ומקטיר אימורי פר ושעיר הנשרפין, ומקריב תמיד של בין הערביים.  ואחר כך מקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי זהב, וטובל; ועולה, ומסתפג, ולובש בגדי לבן, ומקדש ידיו ורגליו.  ונכנס לקודש הקודשים, ומוציא משם את הכף ואת המחתה.

ו  ואחר כך מקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי לבן, וטובל; ועולה, ומסתפג, ולובש בגדי זהב, ומקדש ידיו ורגליו.  ומקטיר קטורת של בין הערביים של כל יום, ומטיב את הנרות בין הערביים.  ומקדש ידיו ורגליו, ופושט בגדי זהב, ולובש בגדי חול, ויוצא.

ז  [ג] כל הטבילות האלו והקידושין--כולן במקדש, שנאמר "ורחץ את בשרו במים במקום קדוש" (ויקרא טז,כד):  חוץ מטבילה ראשונה שהוא רשאי לטבול אותה בחול, שאינה אלא להוסיף כוונתו--שאם יזכור טומאה ישנה שבידו, יפרוש ממנה בטבילה זו לשמה.  וכל כוהן שלא טבל, בין בגדים לבגדים, או שלא קידש, בין בגד לבגד, ובין עבודה לעבודה, ועבד--עבודתו כשרה.

ח  [ד] היה כוהן גדול זקן או חולה, מלבנין עששייות של ברזל באש מבערב, ולמחר מטילין אותן למים, כדי להפיג צינתן--שאין שבות במקדש; או מערבין מים חמין במי המקוה, עד שתפוג צינתן.

ט  [ה] בכל יום, כוהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור כשאר הכוהנים; והיום, מקדש מקיתון של זהב--משום כבודו.  בכל יום, הכוהנים עולים במזרחו של כבש ויורדין במערבו; והיום, עולים באמצע ויורדין באמצע לפני כוהן גדול--כדי להדרו.

י  בכל יום, מי שזכה במחתה, חותה במחתה של כסף, ומערה האש למחתה של זהב; והיום, חותה כוהן גדול במחתה של זהב, ובה נכנס להיכל--שלא לייגעו בתוספת עבודה.  וכן מחתה של כל יום, מחזקת ארבעת קבין; ושל יום, שלושת קבין.  ובכל יום, הייתה כבדה; והיום, קלה.  ובכל יום, ידה קצרה; והיום, ארוכה--כדי להקל על כוהן גדול, שלא ייגע.

יא  בכל יום, היו על המזבח שלוש מערכות של אש; והיום, היו שם ארבע--מוסיפין מערכה, כדי להדר המזבח ולעטרו.

יב  [ו] זה שנאמר בתורה "וכיפר בעדו ובעד ביתו, ובעד כל קהל ישראל" (ויקרא טז,יז)--מפי השמועה למדו, שזה וידוי דברים.  נמצאת למד שהוא מתוודה ביום זה, שלושה וידויין:  אחד על ידי עצמו תחילה, וידוי שני על ידי עצמו עם שאר הכוהנים--ושניהם על פר החטאת אשר לו; והווידוי השלישי על ידי כל ישראל, על שעיר המשתלח.  ומזכיר את השם בכל וידוי מהן, שלושה פעמים.

יג  כיצד הוא אומר:  אנא ה'--חטאתי, עוויתי, פשעתי לפניך; אנא ה'--כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים, שחטאתי ושעוויתי ושפשעתי . . .:  שנאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם, לטהר אתכם:  מכול, חטאותיכם, לפני ה', תטהרו" (ויקרא טז,ל).  הרי שלושה פעמים, הזכיר את השם; וכן בכל וידוי מהן.

יד  וכשהוא נותן את הגורל על שעיר החטאת, אומר לה' חטאת; נמצא מזכיר את השם ביום זה, עשרה פעמים.  ובכולן הוא מזכיר ככתבו, שהוא השם המפורש.  בראשונה, היה מגביה את קולו בשם; כיון שרבו פרוצין, חזרו לאומרו בקול נמוך, ומבליעו בנעימות, עד שלא יכירו בו אפילו חבריו הכוהנים.

טו  [ז] כל הכוהנים והעם העומדין בעזרה, כשהן שומעין את השם המפורש יוצא מפי כוהן גדול בקדושה ובטהרה, כורעין ומשתחווין, ונופלין על פניהם ואומרין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד--שנאמר "כי שם ה', אקרא:  הבו גודל, לאלוהינו" (דברים לב,ג).

טז  ובשלושת הווידויין, היה מתכוון לגמור את השם כנגד המברכין, ואומר להן, תטהרו; וכל היום, כשר לווידוי יום הכיפורים ולווידוי הפרים הנשרפים.