משנה תורה לרמב"ם ספר עבודה הלכות פסולי המוקדשין

הלכות פסולי המוקדשין פרק טז

א  כבר ביארנו שהמחשב באחת מארבע העבודות, מחשבת המקום--הקרבן פסול, ואינו פיגול; ואם חישב מחשבת הזמן, הקרבן פיגול.  במה דברים אמורים, בשלא עירב עם מחשבת הזמן, מחשבה אחרת; אבל אם עירב מחשבת המקום, או מחשבת שינוי השם בפסח ובחטאת, עם מחשבת הזמן--הקרבן פסול, ואינו פיגול.

ב  כיצד:  שחט וקיבל והוליך וזרק, ומחשבתו בארבע עבודות אלו מחשבת הזמן, או שהייתה מחשבתו באחת מארבעתן מחשבת הזמן, ובשאר העבודות הייתה מחשבתו נכונה, או לא הייתה שם מחשבה כלל בשאר העבודות--הרי זה פיגול.

ג  אבל אם שחט במחשבת הזמן, וקיבל או הוליך או זרק במחשבת המקום, או ששחט במחשבת המקום, וקיבל או הוליך או זרק במחשבת הזמן--אין זה פיגול, אלא פסול בלבד.

ד  וכן הפסח והחטאת ששחטן במחשבת שינוי השם, וקיבל והוליך וזרק במחשבת הזמן, או ששחט במחשבת הזמן, וקיבל או הוליך או זרק במחשבת שינוי השם--אין זה פיגול, אלא פסול.  והוא הדין בעופות, ובמנחות.  אין שם פיגול, אלא קרבן שנפסל במחשבת הזמן, ולא עירב עימה מחשבת מקום, לא בתחילה ולא בסוף; ולא עירב עימה מחשבת שינוי השם, בקרבנות שנפסלין במחשבת שינוי השם.

ה  [ב] המחשב באחת מארבע העבודות, או בכולם, לאכול כזית מדבר הראוי לאכילה בחוץ וכזית למחר, או כזית למחר וכזית בחוץ, או כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר, או כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ--הרי הקרבן פסול, ואינו פיגול; וכן אם עירב המחשבות בהקטרה--הרי זה פסול, ואינו פיגול.

ו  [ג] חישב לאכול או להקטיר כחצי זית במחשבת המקום, ולאכול או להקטיר כזית במחשבת הזמן--הרי זה פיגול, בין שהקדים מחשבת כזית בין שאיחר אותה:  שאין חצי זית חשוב אצל כזית.

ז  [ד] חישב על חצי זית במחשבת הזמן, ועל חצי זית במחשבת המקום, וחזר וחישב על חצי זית אחר במחשבת הזמן--הרי זה פיגול; וכן אם חישב על חצי זית במחשבת הזמן, וחזר וחישב על כזית, חצייו במחשבת הזמן, וחצייו במחשבת המקום--הרי זה פיגול.

ח  [ה] חישב על הדמים הניתנין למטה ליתן אותם למעלה, או על הניתנין למעלה ליתן אותם למטה, וכיוצא במחשבות אלו שאינן פוסלין כמו שביארנו, ועירב עימהן מחשבת הזמן--הרי זה פיגול; ואם חישב עימהן מחשבת המקום לבדה--הרי זה פסול, ואינו פיגול.

ט  [ו] חישב על הדם הניתן למעלה ליתן אותו למחר למטה, או על הדם הניתן למטה ליתן אותו למחר למעלה, או שחישב על הדם הניתן בפנים בהיכל ליתן אותו למחר במזבח החיצון, או שחישב על הדם הניתן במזבח החיצון ליתן אותו למחר בפנים--אינו פיגול, אף על פי שחישב מחשבת הזמן:  הואיל ושינה מקום נתינת הדם במחשבתו--הרי זה פסול, ואינו פיגול.

י  ומאחר שביארנו בהלכות אלו שהדם שניתן שלא במקומו, כאילו ניתן במקומו, למה לא יהיה זה פיגול, במחשבה זו שחישב ליתן הדם שלא במקומו למחר:  מפני שהדם הניתן שלא במקומו, אף על פי שהזבח כשר, אינו מתיר הבשר באכילה, כמו שביארנו; וכל זריקה שאינה מתרת הבשר באכילה--אם חישב ליתן אותה חוץ לזמנה, לא פיגל.  לפיכך אם חזר וחישב בזבח זה מחשבת הזמן--הרי זה פסול, ואינו פיגול.

יא  [ז] חישב מחשבת זמן בשעת קמיצה, אבל לא בשעת ליקוט הלבונה, או שחישב מחשבת הזמן בשעת ליקוט הלבונה, אבל לא בשעת קמיצה--הרי זו פסולה, ואינה פיגול:  עד שיחשב מחשבת הזמן בכל המתיר, שהוא הקומץ עם הלבונה--בשעת קמיצת הקומץ וליקוט הלבונה, או בשעת נתינת שניהן בכלי, או בשעת הולכתן, או בשעת זריקתן.

יב  [ח] חישב בשעת הקטרת הקומץ, שיקטיר הלבונה למחר--אינה פיגול, שאין הקטרה מפגלת הקטרה.  וכן אם הקטיר הלבונה לבדה, או הקומץ לבדו, והוא מחשב לאכול שיירים למחר--הרי זו פסולה ואינה פיגול, שאין מפגלין בחצי מתיר.  אבל אם הקטיר את הקומץ לבדו, וחישב שיקטיר לבונה למחר, ואחר כך הקטיר הלבונה, וחישב שיאכל השיירים למחר--הרי זה פיגול, שהרי פשטה מחשבת זמן בכל המנחה.

יג  [ט] הקטיר כדי שומשום מן הקומץ עם הלבונה, והוא מחשב שיאכל כדי שומשום מן השיירים למחר, עד שהשלים כל הקומץ עם הלבונה במחשבת הזמן--הרי זו פסולה, ואינה פיגול:  שאף על פי שדרך אכילה בכך מעט מעט, אין דרך הקטרה בכך; אלא הרי זו כמנחה שלא הוקטר קומצה.

יד  [י] מנחת חוטא או מנחת קנאות שהיה עליה לבונה, וחישב בה מחשבת הזמן קודם שילקט הלבונה--הרי זו פסולה, ואינה פיגול; ואם אחר שליקט הלבונה, חישב עליה מחשבת הזמן--הרי זה פיגול.

טו  [יא] שיירים שחסרו בין קמיצה להקטרה, והקטיר הקומץ במחשבת הזמן--הרי זה ספק אם נקבעו לפיגול, והרי הן פיגול, או לא נקבעו, ואינה פיגול.