משנה תורה לרמב"ם -> ספר עבודה -> הלכות פסולי המוקדשין

הלכות פסולי המוקדשין פרק ה

א  המפריש מעות לחטאתו, ומת--ילכו המעות לים המלח; וכן המפריש מעות לחטאתו, ואבדו, והקריב חטאת תחתיהן, ונמצאו המעות אחר כפרה--ילכו לים המלח.

ב  הפריש מעות לחטאתו ואבדו, והפריש מעות אחרות תחתיהן--לא הספיק ליקח בהן חטאת, עד שנמצאו מעות הראשונות--יביא מאלו ואלו חטאת, והשאר ייפלו לנדבה.

ג  הפריש מעות לחטאתו ואבדו, והפריש חטאת תחתיהן--לא הספיק להקריבה עד שנמצאו המעות, והרי החטאת בעלת מום--תימכר, ויביא מאלו ואלו חטאת; והשאר ייפלו לנדבה.

ד  הפריש חטאתו ואבדה, והפריש מעות תחתיה--לא הספיק ליקח בהם עד שנמצאת חטאתו, והרי היא בעלת מום--תימכר, ויביא מאלו ואלו חטאת; והשאר ייפלו לנדבה.  [ה] הפריש שני ציבורי מעות לאחריות--מתכפר באחד מהם, והשני ייפול לנדבה.

ה  [ו] המפריש חטאתו, או דמי חטאתו, וכסבור שהוא חייב, ונמצא שאינו חייב--הרי אלו חולין, ולא נתקדשו; הפריש שתיים, או דמי שתיים, וכסבור שהוא חייב שתיים, ונמצא שאינו חייב אלא אחת--יביא אחת, והשאר ייפלו לנדבה.

ו  [ז] הלוקח מעות בידו או שהיה מלקט, ואמר אלו אביא מהם חטאתי--המותר חולין; וכן ייראה לי שהדבר קל וחומר בשאר הקרבנות, שהמותר חולין.

ז  [ח] המפריש מעות למנחת חוטא, והביא מהם מנחתו, או שהפריש מנחת חוטא, והותירה--המותר יבוא מנחה נדבה.  אבל מותר עשירית האיפה של כוהן גדול, שהיא החביתין--ירקב.  וכן מותר לחמי תודה, ומותר לחמו של נזיר--ירקבו; ומותר דמי נסכיו, ייפלו לנדבה.

ח  כבר ביארנו בשקלים, שמותר השקלים חולין.  [ט] מותר קיני זבים, קיני זבות, קיני יולדות, חטאות ואשמות--מותריהם ייפלו לנדבה, ויקרבו עולות כמו שביארנו.  מותר עולה, לעולה; מותר שלמים, לשלמים; מותר מנחה, למנחה; מותר פסח, לשלמים.  מותר נזירים, לנזירים; מותר נזיר, לאותו נזיר.

ט  במה דברים אמורים שמותר חטאת לנדבה, בחטאת קבועה.  אבל מי שהוא חייב בקרבן עולה ויורד, שהפריש מעות לחטאת בהמה, והעני--מביא תחתיהם עוף; ומחללן על העוף, וייהנה בהן.

י  וכן אם הפריש דמי עוף, והעני--מביא תחתיהם עשירית האיפה; ויחלל המעות עליה, וייהנה בהן.  [י] הפריש בהמה, ונפל בה מום--תימכר, ויביא בדמיה עוף.  אבל אם הפריש עוף, ונפסל--לא יביא בדמיו עשירית האיפה:  שאין לעוף פדיון, כמו שביארנו באיסורי מזבח.

יא  כל חייבי קינין שבתורה שהפרישו מעות לקיניהן--רצה להביא בכל המעות חטאת העוף לבדה, יביא; רצה להביא בהן עולת העוף לבדה, יביא.  אפילו אמר אלו דמי חטאתי, ואלו דמי עולתי--יש לו לערב המעות וליקח בהן כאחד חטאתו ועולתו, או ליקח בכול חטאת או עולה:  שאין הקינין מתפרשות אלא בלקיחת הבעלים, או בעשיית כוהן.  [יב] לפיכך אם הפריש מעות לקינין סתם, ומת--ייפלו כל אותן המעות הסתומין לנדבה, שהרי כולן ראויין לבוא עולה.

יב  [יג] מי שהיה מחוייב חטאת, ואמר הרי עליי עולה, והפריש מעות, ואמר אלו לחובתי--רצה להביא בהן חטאת בהמה, יביא; עולת בהמה, יביא.  מת, והניח המעות--ילכו לים המלח.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך