משנה תורה לרמב"ם -> ספר עבודה -> הלכות תמידין ומוספין

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

הלכות תמידין ומוספין פרק י

א  ביום צום הכיפורים מקריבין מוסף כמו מוסף ראש השנה:  פר, ואיל, ואיל זה הוא הנקרא איל העם, ושבעה כבשים--כולן עולות; ושעיר חטאת, והוא נאכל לערב.  [ב] ועוד מקריבין הציבור שעיר חטאת, והוא נשרף, שבן זוגו שעיר המשתלח.

ב  [ג] ביום טוב הראשון של חג הסוכות, מקריבין מוסף היום:  שלושה עשר פרים ושני אילים וארבעה עשר כבשים, כולן עולות; ושעיר, חטאת נאכלת.  וכן בכל יום ויום משבעת ימי החג, מקריבין שני אילים וארבעה עשר כבשים, ושעיר חטאת.  [ד] אבל הפרים פוחתין אחד אחד, בכל יום--בשני מקריבין שנים עשר פרים, ובשלישי אחד עשר פרים.  עד שיימצא קרבן יום שביעי:  פרים שבעה אילים שניים כבשים ארבעה עשר, הכול עולות; ושעיר, חטאת.

ג  [ה] ביום שמיני עצרת, מקריבין מוסף היום:  פר ואיל ושבעה כבשים, כולן עולות; ושעיר, חטאת.  וזה מוסף בפני עצמו.

ד  [ו] כל שבעת ימי החג, מנסכין את המים על גבי המזבח; ודבר זה, הלכה למשה מסיניי.  ועם ניסוך היין של תמיד של שחר, היה מנסך המים לבדו.  [ז] ואם עירה המים לתוך היין, או היין לתוך המים, וניסך שניהם מכלי אחד--יצא; ואם הקדים ניסוך המים לזבח, אפילו ניסכן בלילה--יצא.  ובקרן דרומית מערבית היה מנסך, למעלה מחצי המזבח; והכול יורד לשיתין, כמו שביארנו.

ה  כיצד היו עושין:  צלוחית של זהב מחזקת שלושת לוגין, היה ממלא אותה מן השילוח; הגיעו לשער המים, תקעו והריעו ותקעו; עלה לכבש, ופנה לשמאלו, ונותן המים מן הצלוחית, לתוך הספל שהיה שם.  ושני ספלים של כסף היו שם--מערבי היה בו המים, ומזרחי היה בו היין של נסך.  ומנוקבין היו, כמין שני חוטמין דקין; ושל מים היה נקב שלו דק משל יין, כדי שיכלה המים עם היין כאחד.

ו  [ח] זה שמנסך המים--היו אומרין לו, הגבה ידיך:  שפעם אחת ניסך על רגליו, ורגמוהו כל העם באתרוגיהן--שאמרו מין הוא, שהן אומרין שאין מנסכין מים.

ז  [ט] וכמעשהו בחול, כך מעשהו בשבת; אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב, ואינה מכלי השרת, ומניחה בלשכה, ולמחר ממלא ממנה.  [י] אם נשפכה, או נתגלתה--ממלא מן הכיור, ומנסך.

ח  [יא] בכל יום ויום מימי החג, היו אומרין שירה בפני עצמה על מוסף היום:  בראשון מימי חולו של מועד, היו אומרין "הבו לה', בני אלים" (תהילים כט,א); בשני, "ולרשע, אמר אלוהים" (תהילים נ,טז); בשלישי, "מי יקום לי, עם מרעים" (תהילים צד,טז); ברביעי, "בינו, בוערים בעם" (תהילים צד,ח); בחמישי, "הסירותי מסבל, שכמו" (תהילים פא,ז); בשישי, "יימוטו, כל מוסדי ארץ" (תהילים פב,ה).  ואם חל שבת להיות באחד מהן, "יימוטו" יידחה.

ט  [יב] כבר ביארנו שכל משמרות כהונה, ארבעה ועשרים; וכולן עובדין בשווה, ברגלים.  ובחג הסוכות היה כל משמר מקריב פר אחד, או איל אחד, או שעיר החטאת; אבל הכבשים--יש משמר שמקריב מהן שני כבשים, ויש משמר שמקריב כבש אחד.

י  כיצד:  ביום טוב הראשון של חג--היו שם שלושה עשר פרים, ושני אילים, ושעיר.  כל משמר מקריב בהמה אחת מהן, נשארו שם ארבעה עשר כבשים לשמונה משמרות; שישה משמרות מקריבין שניים שניים, ושני משמרות מקריבין אחד אחד.

יא  בשני--היו שם שנים עשר פרים, ושני אילים, ושעיר.  כל משמר מקריב אחד, נשארו שם ארבעה עשר כבשים לתשעה משמרות; חמישה מקריבין שניים שניים, וארבעה מקריבין אחד אחד.

יב  בשלישי--היו שם אחד עשר פרים, ושני אילים, ושעיר.  כל משמר מקריב אחד, נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים לעשרה משמרות; ארבעה מקריבין שניים שניים, ושישה מקריבין אחד אחד.

יג  ברביעי--היו שם עשרה פרים, ושני אילים, ושעיר.  כל משמר מקריב אחד, נשארו שם ארבעה עשר כבשים לאחד עשר משמר; שלושה מקריבין שניים שניים, ושמונה מקריבין אחד אחד.

יד  בחמישי--היו שם תשעה פרים, ושני אילים, ושעיר.  כל משמר מקריב אחד, נשארו שם ארבעה עשר כבשים לשנים עשר משמר; שני משמרות מקריבין שניים שניים, ועשרה מקריבין אחד אחד.

טו  בשישי--היו שם שמונה פרים, ושני אילים, ושעיר.  כל משמר מקריב אחד, נשארו שם ארבעה עשר כבשים לשלושה עשר משמר; משמר אחד מהן מקריב שניים, ושנים עשר משמר מקריבין אחד אחד.

טז  בשביעי--היו שם שבעה פרים, ושני אילים, ושעיר, וארבעה עשר כבשים, כמניין המשמרות; נמצא כל משמר מקריב בהמה אחת.  [יג] וכל מי שהיה מקריב פר היום--לא היה מקריב פר למחר, אלא חוזרין חלילה.  ובשמיני--חוזרין לפיס כולן כאחד, כשאר הרגלים כמו שביארנו.

יז  [יד] ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת--היה שם מנחת נסכים של מוספין ושל תמידין, אחד ושישים עישרון; ולא היו מערבין אותם.  [טו] ולעולם אין מערבין נסכים--אלא נסכי הפרים לבדם, ונסכי אילים לבדם, ונסכי כבשים לבדם:  בין בקרבנות ציבור, בין בקרבנות יחיד.

יח  [טז] החלבים של קרבנות--בין קרבנות ציבור, בין קרבנות יחיד--אין מערבין אותן זה בזה, אלא מקטירין אימורי כל קרבן וקרבן בפני עצמו; ואם נתערבו, מקטירין הכול כאחד.

יט  [יז] מנחות של נסכים שנתערבו זו בזו לאחר שנבללה, כל מין ומין בפני עצמו--כשרות.  [יח] וכיון שנבללו המנחות, ונתערב שמנן וסולתן--הרי זה מותר לערב יין שלהן לכתחילה; וכן אם הקטיר מנחות של נסכים, כל אחת ואחת בפני עצמה--הרי זה מותר לערב היין שלהן.

כ  [יט] כשמערבין היין של נסכים--יש לו לערב יין נסכים של אמש בשל יום, ושל יחיד בשל ציבור; וכשמערב, מערב נסכי פרים ביין נסכי אילים, ביין נסכי כבשים; אבל אין מערבין יין נסכי כבשים, ביין נסכי פרים ואילים.  [כ] ולעולם אין מערבין היין לכתחילה--אלא אחר שנתערבה הסולת או אחר שהקטירה, כמו שביארנו.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך