משנה תורה לרמב"ם -> ספר עבודה -> הלכות תמידין ומוספין

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

הלכות תמידין ומוספין פרק א

א  מצות עשה להקריב שני כבשים עולות בכל יום, והם הנקראים תמידין--אחד בבוקר ואחד בין הערביים, שנאמר "שניים ליום, עולה תמיד" (במדבר כח,ג).  [ב] ואימתיי זמן שחיטתן:  של בוקר, שוחטין אותו קודם שתעלה החמה, משיאיר פני כל המזרח; ופעם אחת דחקה שעה את הציבור בבית שני, והקריבו תמיד של שחר בארבע שעות ביום.

ב  [ג] תמיד של בין הערביים, שוחטין אותו משיאריך הצל ויוכר לכול שהאריך, והוא משש שעות ומחצה ומעלה, עד סוף היום; ולא היו שוחטין אותו בכל יום אלא בשמונה שעות ומחצה, וקרב בתשע ומחצה.

ג  ולמה מאחרין אותו שתי שעות אחר תחילת זמן שחיטתו, מפני הקרבנות של יחידים או של ציבור--לפי שאסור להקריב קרבן כלל קודם תמיד של שחר, ולא שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערביים:  חוץ מקרבן פסח לבדו, שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות.

ד  אין שוחטין את הפסח, אלא אחר תמיד של בין הערביים; וכן מחוסרי כיפורים מקריבין כפרתן אחר תמיד של בין הערביים, ביום ארבעה עשר--כדי שיהיו טהורין לאכול פסחיהן לערב.

ה  ערב פסחים, בין בחול בין בשבת, היה התמיד נשחט בשבע ומחצה, וקרב בשמונה ומחצה--כדי שיהיה להם פנאי לשחוט פסחיהן; ואם חל ערב פסחים להיות ערב שבת, היו שוחטין אותו בשש ומחצה בתחילת זמנו, וקרב בשבע ומחצה--כדי שיהיה להם ריוח ביום לצלות קודם שייכנס השבת.

ו  אף על פי שאין שוחטין אחר תמיד של בין הערביים, מקטירין כל דבר הראוי להקטרה כל היום; ומקטירין אברי עולות והאימורין, עד חצי הלילה כמו שביארנו במעשה הקרבנות.  ואברין ואימורין שלא נתאכלו, בין מן התמיד בין משאר הקרבנות--מהפכין בהן כל הלילה עד הבוקר, שנאמר "כל הלילה, עד הבוקר" (ויקרא ו,ב).

ז  אברים של תמיד דוחין את הטומאה, ואינן דוחין את השבת, אלא בערב שבת בלבד, מקטירין אברי תמיד של ערב שבת:  שהתמיד--תחילתו דוחה שבת, וסופו אינו דוחה.

ח  חלבי שבת--קרבין בלילי יום טוב, אם חל יום טוב להיות במוצאי שבת; אבל אין קרבין בלילי יום הכיפורים, שנאמר "עולת שבת, בשבתו" (במדבר כח,י):  ולא בשבת אחרת, ולא עולת חול ביום טוב.  [ח] ארבעה עשר שחל להיות בשבת--מקטירין חלבי הפסחים בלילי יום טוב, מפני שהם כחלבי שבת.

ט  אין פוחתין משישה טלאים המבוקרין, בלשכת הטלאים שבמקדש; ויהיו מוכנים קודם יום הקרבה, בארבעה ימים.  אף על פי שהיו מבקרין אותו מתחילה, לא היו שוחטין את התמיד, עד שמבקרין אותו שנייה קודם השחיטה, לאור האבוקות; ומשקין אותו מים בכוס של זהב, כדי שיהיה נוח להיפשט.

י  כמעשה תמיד של שחר, כן מעשה תמיד של בין הערביים; והכול כמעשה העולה שכתבנו במעשה הקרבנות.  ולא היו כופתין את הטלה, שלא יחקו את המינים, אלא אוחזין ידיו ורגליו, בידיהן; וכך הייתה עקידתו, ראשו לדרום ופניו למערב.

יא  תמיד של שחר--היה נשחט על קרן צפונית מערבית של בית המטבחיים, על טבעת שנייה; ושל בין הערביים--על קרן צפונית מזרחית ממנה, על טבעת שנייה:  כדי שיהיה כנגד השמש; דברי קבלה הן, שיהיו נשחטין כנגד השמש.

יב  טעו או שגגו, אפילו הזידו, ולא הקריבו תמיד של שחר--יקריבו תמיד של בין הערביים.  במה דברים אמורים, בשנתחנך המזבח.  אבל אם היה מזבח חדש, שעדיין לא קרב עליו כלום--לא יקריבו עליו תחילה בין הערביים:  שאין מחנכין מזבח העולה, אלא בתמיד של שחר.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך