משנה תורה לרמב"ם  ספר עבודה הלכות תמידין ומוספין
הלכות תמידין ומוספין פרק א
א מצות עשה להקריב שני כבשים עולות בכל יום, והם הנקראים תמידין--אחד בבוקר ואחד בין הערביים, שנאמר "שניים ליום, עולה תמיד" (במדבר כח,ג). [ב] ואימתיי זמן שחיטתן: של בוקר, שוחטין אותו קודם שתעלה החמה, משיאיר פני כל המזרח; ופעם אחת דחקה שעה את הציבור בבית שני, והקריבו תמיד של שחר בארבע שעות ביום.
ב [ג] תמיד של בין הערביים, שוחטין אותו משיאריך הצל ויוכר לכול שהאריך, והוא משש שעות ומחצה ומעלה, עד סוף היום; ולא היו שוחטין אותו בכל יום אלא בשמונה שעות ומחצה, וקרב בתשע ומחצה.
ג ולמה מאחרין אותו שתי שעות אחר תחילת זמן שחיטתו, מפני הקרבנות של יחידים או של ציבור--לפי שאסור להקריב קרבן כלל קודם תמיד של שחר, ולא שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערביים: חוץ מקרבן פסח לבדו, שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות.
ד אין שוחטין את הפסח, אלא אחר תמיד של בין הערביים; וכן מחוסרי כיפורים מקריבין כפרתן אחר תמיד של בין הערביים, ביום ארבעה עשר--כדי שיהיו טהורין לאכול פסחיהן לערב.
ה ערב פסחים, בין בחול בין בשבת, היה התמיד נשחט בשבע ומחצה, וקרב בשמונה ומחצה--כדי שיהיה להם פנאי לשחוט פסחיהן; ואם חל ערב פסחים להיות ערב שבת, היו שוחטין אותו בשש ומחצה בתחילת זמנו, וקרב בשבע ומחצה--כדי שיהיה להם ריוח ביום לצלות קודם שייכנס השבת.
ו אף על פי שאין שוחטין אחר תמיד של בין הערביים, מקטירין כל דבר הראוי להקטרה כל היום; ומקטירין אברי עולות והאימורין, עד חצי הלילה כמו שביארנו במעשה הקרבנות. ואברין ואימורין שלא נתאכלו, בין מן התמיד בין משאר הקרבנות--מהפכין בהן כל הלילה עד הבוקר, שנאמר "כל הלילה, עד הבוקר" (ויקרא ו,ב).
ז אברים של תמיד דוחין את הטומאה, ואינן דוחין את השבת, אלא בערב שבת בלבד, מקטירין אברי תמיד של ערב שבת: שהתמיד--תחילתו דוחה שבת, וסופו אינו דוחה.
ח חלבי שבת--קרבין בלילי יום טוב, אם חל יום טוב להיות במוצאי שבת; אבל אין קרבין בלילי יום הכיפורים, שנאמר "עולת שבת, בשבתו" (במדבר כח,י): ולא בשבת אחרת, ולא עולת חול ביום טוב. [ח] ארבעה עשר שחל להיות בשבת--מקטירין חלבי הפסחים בלילי יום טוב, מפני שהם כחלבי שבת.
ט אין פוחתין משישה טלאים המבוקרין, בלשכת הטלאים שבמקדש; ויהיו מוכנים קודם יום הקרבה, בארבעה ימים. אף על פי שהיו מבקרין אותו מתחילה, לא היו שוחטין את התמיד, עד שמבקרין אותו שנייה קודם השחיטה, לאור האבוקות; ומשקין אותו מים בכוס של זהב, כדי שיהיה נוח להיפשט.
י כמעשה תמיד של שחר, כן מעשה תמיד של בין הערביים; והכול כמעשה העולה שכתבנו במעשה הקרבנות. ולא היו כופתין את הטלה, שלא יחקו את המינים, אלא אוחזין ידיו ורגליו, בידיהן; וכך הייתה עקידתו, ראשו לדרום ופניו למערב.
יא תמיד של שחר--היה נשחט על קרן צפונית מערבית של בית המטבחיים, על טבעת שנייה; ושל בין הערביים--על קרן צפונית מזרחית ממנה, על טבעת שנייה: כדי שיהיה כנגד השמש; דברי קבלה הן, שיהיו נשחטין כנגד השמש.
יב טעו או שגגו, אפילו הזידו, ולא הקריבו תמיד של שחר--יקריבו תמיד של בין הערביים. במה דברים אמורים, בשנתחנך המזבח. אבל אם היה מזבח חדש, שעדיין לא קרב עליו כלום--לא יקריבו עליו תחילה בין הערביים: שאין מחנכין מזבח העולה, אלא בתמיד של שחר.
|
