משנה תורה לרמב"ם -> ספר עבודה -> הלכות מעשה הקרבנות

הלכות מעשה הקרבנות פרק יח

א  כל הקרבנות כולן--בין קרבנות בהמה ועוף, בין קרבנות מנחות--מצות עשה להקריבן בבית הבחירה, שנאמר "ושם תעשה, כול אשר אנוכי מצווך" (דברים יב,יד).  וכן מצות עשה להיות כל אדם מיטפל ומביא קרבנות בהמה שנתחייב להקריבן, מחוצה לארץ לבית הבחירה:  שנאמר "רק קודשיך אשר יהיו לך, ונדריך, תישא ובאת . . ." (דברים יב,כו)--מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בקודשי חוצה לארץ, שהוא מיטפל בהם עד שיביאם לבית הבחירה.

ב  המקריב קרבן חוץ לעזרה--ביטל מצות עשה, ועבר על לא תעשה:  שנאמר "הישמר לך, פן תעלה עולותיך, בכל מקום, אשר תראה" (דברים יב,יג).  ואם הקריב במזיד--חייב כרת, שנאמר "אשר יעלה עולה, או זבח.  ואל פתח אוהל מועד, לא יביאנו, לעשות אותו, לה'--ונכרת . . . מעמיו" (ויקרא יז,ח-ט); ואם הקריב בשוגג, מביא חטאת קבועה.

ג  וכן השוחט קודשים חוץ לעזרה--אף על פי שלא העלה אותם--אם היה מזיד, חייב כרת:  שנאמר "אשר ישחט שור או כשב או עז . . . דם ייחשב לאיש ההוא, דם שפך, ונכרת" (ויקרא יז,ג-ד).  ואם שחט בשוגג, מביא חטאת קבועה.

ד  והיכן הזהיר על השחיטה בחוץ:  בהיקש--נאמר "שם, תעלה עולותיך" (דברים יב,יד), ונאמר "ושם תעשה, כול אשר אנוכי מצווך" (שם).  מה העליה בחוץ שענש עליה--הזהיר עליה בפירוש, שנאמר "הישמר לך, פן תעלה עולותיך" (דברים יב,יג); אף עשייה שבכללה השחיטה, שענש עליה בפירוש--הרי הוא מוזהר עליה, שלא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר.

ה  השוחט קודשים והעלה אותם בחוץ, חייב שתיים--אחת על השחיטה, ואחת על ההעליה.  שחט בפנים, והעלה בחוץ--חייב על ההעליה; וכן אם שחט בחוץ, והעלה בפנים--חייב על השחיטה.

ו  אינו חייב אלא על שחיטת קודשים, הראויין ליקרב למזבח.  אבל השוחט בחוץ אחד מאיסורי מזבח, או מחטאות המתות--הרי זה פטור:  שנאמר "לפני משכן ה'" (ויקרא יז,ד)--כל שאינו ראוי לבוא אל משכן ה', אין חייבין עליו.

ז  שחט בחוץ מחוסר זמן בגופו, או בבעלים--הואיל ואינו ראוי לבוא עתה בפנים, פטור.  [ח] איזה הוא מחוסר זמן, בגופו:  בהמה בתוך שבעת ימי הלידה, ותורין שלא הגיע זמנן; ואותו ואת בנו שנשחט אחד מהם היום, שאין השני ראוי עד למחר.

ח  [ט] ואיזה הוא מחוסר זמן, בבעלים--קרבן שעדיין לא הגיע זמן בעליו להקריבו.  כיצד:  הזב והזבה והיולדת ששחטו חטאתם בחוץ בתוך ימי ספירה, פטורין; וכן מצורע ששחט חטאתו ואשמו בחוץ בתוך ימי הספירה, פטור:  שעדיין לא נראו בעלי הקרבנות האלו לכפרה.  אבל אם שחטו עולותיהן בחוץ בתוך ימי הספירה, חייבין:  שהעולה, דורון היא; והחטאת והאשם, הן עיקר הכפרה.

ט  וכן נזיר ששחט חטאתו בחוץ בתוך ימי נזירות, פטור; הקריב עולתו או שלמיו בחוץ, חייב:  שהחטאת היא המעכבת אותו, והיא עיקר הנזירות.

י  אשם תלוי וחטאת העוף הבאה על הספק, שהקריבן בחוץ--פטור, שהרי לא נקבע האיסור.  אשם מצורע ששחטו בחוץ, שלא לשמו--חייב, הואיל ושלא לשמו ראוי בפנים וכשר כמו שיתבאר.  וכל קרבן שהוא פטור על שחיטתו בחוץ, כך הוא פטור על העליתו.

יא  שני שעירי יום הכיפורים ששחטם בחוץ--אם עד שלא התוודה עליהם, חייב כרת על שניהן, הואיל וראויין לבוא לפני ה', לווידוי; ואם אחר שהתוודה--פטור על המשתלח, שהרי אינו ראוי לבוא לפני ה'.

יב  השוחט שלמים בחוץ, קודם שיפתחו דלתות ההיכל--פטור:  שהרי הן מחוסרים מעשה; ואחר כך יהיו ראויין ליקרב לפני ה', כמו שביארנו.  והשוחט את הפסח בחוץ, אפילו בשאר ימות השנה--בין לשמו, בין שלא לשמו--חייב:  שהפסח בשאר ימות השנה, שלמים הוא.

יג  בהמת חולין, שעוברה קודשי מזבח--אסור לשחוט אותה בחוץ; ואם שחט--אינו לוקה, מפני שאינה ראויה לבוא לפני ה'.  [יד] גנב והקדיש, ואחר כך שחט בחוץ--חייב.  ומאימתיי העמידוה ברשותו, כדי לחייבו עליה כרת:  משעה שהקדישה--והוא, ששחטה אחר ייאוש; אבל לפני ייאוש, אינה קדושה.

יד  [טו] הייתה הבהמה כולה בחוץ, וצווארה בפנים, ושחט--חייב, שנאמר "אשר ישחט שור או כשב או עז, במחנה; או אשר ישחט, מחוץ למחנה" (ויקרא יז,ג).  אחד השוחט במקדש, ושאר גוף הבהמה לחוץ; או שהיה גופה בפנים, וצווארה בחוץ--חייב:  עד שתהיה הבהמה כולה במקדש, שנאמר "ואל פתח אוהל מועד, לא יביאנו" (ויקרא יז,ט).  אבל השוחט בגגו של היכל--אף על פי שאינו ראוי לזביחה כלל, הרי זה פטור.

טו  [טז] שניים שאחזו בסכין, ושחטו בחוץ--פטורין:  שנאמר "אשר ישחט . . . או אשר ישחט" (ויקרא יז,ג)--אחד, ולא שניים.  ואחד ששחט בחוץ--אף על פי שלא נתכוון לשחוט קודשים אלו לה'--הרי זה חייב, שנאמר "דם ייחשב לאיש ההוא, דם שפך" (ויקרא יז,ד):  אף על פי שזה הדם במחשבתו כדם הנשפך, לא כקרבן--הרי הוא חייב.

טז  [יז] השוחט בחוץ בלילה--חייב, הואיל והשחיטה בלילה כשרה בחוץ.  וכן אם העלה בלילה, מזה ששחט בחוץ בלילה--חייב על ההעליה; אבל אם שחט בפנים בלילה, והעלה בחוץ--פטור, לפי שלא העלה אלא דבר פסול, שאין לך שחיטה כשרה בלילה, במקדש.  וכן אם קיבל בכלי חול בפנים, וזרק בחוץ--פטור.

יז  [יח] וכן המולק את העוף בחוץ, פטור; ואם העלהו, פטור.  מלק בפנים, והעלה בחוץ--חייב על ההעליה; שחטו בפנים, והעלהו בחוץ--פטור, שלא העלה אלא דבר שאינו ראוי ליקרב.  שחט את העוף בחוץ, והעלהו בחוץ--חייב שתיים:  שהשחיטה בחוץ כשרה, והרי היא כמליקה בפנים.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך