משנה תורה לרמב"ם ספר עבודה הלכות מעשה הקרבנות

הלכות מעשה הקרבנות פרק יג

א  מצות עשה לעשות כל מנחה, כמצותה האמורה בתורה.  [ב] וכיצד עשיית חביתי כוהן גדול:  מביא עישרון שלם, וחוצהו בחצי עישרון שבמקדש--שאף על פי שהיא קרבה חציין, אינה מתקדשת לחציין; ומביא עימה שלושת לוגין שמן--שנאמר "בשמן תיעשה" (ויקרא ו,יד), להוסיף לה שמן כנסכי הכבש.

ב  ובולל הסולת בשמן, וחולט אותה ברותחין, ולש מכל חצי עישרון, שש חלות; נמצאו שתים עשרה חלות.  [ג] ואחת אחת היו נעשות.  וכיצד עושה:  מחלק השלושת לוגין ברביעית שבמקדש, רביעית לכל חלה; ואופה החלה מעט, ואחר כך קולה אותה על המחבת בשאר רביעית השמן שלה.  ואינו מבשלה הרבה--שנאמר "תופיני" (ויקרא ו,יד), בין בשל ונא.

ג  [ד] ואחר כך חולק כל חלה וחלה לשניים, באומד--כדי שיקריב החצי בבוקר, והחצי בערב; ולוקח החציין, וכופל כל אחד מהן לשניים, ופותת עד שתימצא כל פתיתה כפולה לשניים.  ומקריב החציין עם חצי קומץ לבונה, בבוקר; והחצי הנשאר עם חצי קומץ לבונה, בערב.  ואם הייתה מנחת חינוך--אינו חוצה אלא מקריבה כולה כאחת, עם קומץ לבונה.  ושתיהן, כליל לאישים.

ד  [ה] מנחת הסולת כיצד הייתה נעשית:  מביא עישרון סולת או כמה עשרונות, כפי נדרו, ושמן הראוי לה; ומודד בעישרון של מקדש, ונותן שמן בכלי, ואחר כך נותן עליו את הסולת, ואחר כך נותן שמן אחר על הסולת, ובולל הסולת בו; ואחר כך נותנה בכלי שרת, וצק לתוכה שמן.  ושמן שנתן תחילה, עם שמן הבלילה, עם השמן שיצק--הכול לוג לעישרון.  ונותן עליה לבונתה.

ה  [ו] מנחת המחבת והמרחשת כיצד:  נותן השמן בכלי, ונותן עליו הסולת, ונותן על הסולת שמן אחר, ובולל הסולת; ואחר כך לשה בפושרין, ואופה אותה במחבת או במרחשת כמו שנדר; ופותת אותה פיתים, ונותנה בכלי שרת, ויוצק עליה שאר השמן, ונותן לבונתה.

ו  [ז] מה בין מחבת למרחשת:  מרחשת--יש לה שפה, והבצק שאופין אותו עליה רך, שהרי יש לה שפה ואינו יוצא; ומחבת--אין לה שפה, והבצק שאופין אותו בה קשה, כדי שלא ייצא מכאן ומכאן.

ז  [ח] מנחת מאפה תנור כיצד:  אם חלות היא--בולל הסולת בשמן, ולש בפושרין, ואופה, ופותת, ונותן בכלי שרת, ונותן עליה לבונתה; ואין בה יציקת שמן, שנאמר "חלות מצות בלולות בשמן" (ויקרא ב,ד).

ח  ואם רקיקין היא--לש את הסולת בפושרין, ומושח את הרקיקין בשמן, שנאמר "ורקיקי מצות משוחים בשמן" (ויקרא ב,ד); וייראה לי, שאחר אפייה מושח אותם.  [ט] וכיצד מושחן:  מביא לוג שמן לכל עישרון, ומושחן; וחוזר ומושחן, עד שיכלה כל השמן שבלוג.

ט  [י] כל ארבע מנחות אלו האפויות--כשאופין אותן, אופין כל עישרון עשר חלות; ואם ריבה בחלות או חיסר, כשרה.  וכיצד פותתין אותן:  כופל החלה לשניים, והשניים לארבעה, ומבדיל--ואם הייתה המנחה של זכרי כהונה, אינו מבדיל; ופותת.  וכולן, פתיתתן כזיתים; ואם הגדיל הפתיתין או הקטינן, כשרה.

י  [יא] לא בלל, לא פתת, לא הגיש, לא משח את הרקיקין--כשרה:  לא נאמרו כל הדברים האלו, אלא למצוה--שכך היא מצותה.

יא  [יב] סדר הבאת המנחה כיצד:  מביא אדם סולת מתוך ביתו בקלתות של כסף, ושל זהב, או של שאר מיני מתכות--כלי שהוא ראוי לכלי שרת.  ואם הייתה מנחת הסולת--נותנה לכלי שרת, ומקדשה בכלי שרת; ואם הייתה מן המנחות הנאפות--אופה אותה שם במקדש, ופותת כמו שביארנו, ונותן הפתיתין לכלי שרת.  ונותן עליה שמנה ולבונתה, ומוליכה אצל כוהן; והכוהן מוליכה אצל המזבח, ומגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן, ודייו.

יב  ומסלק את כל לבונתה, לצד אחד; וקומץ ממקום שנתרבה שמנה, שנאמר "מסולתה ומשמנה" (ויקרא ב,ב).  ונותן הקומץ לכלי שרת, ומקדשו בכלי שרת; וקומץ שחלקו בשני כלים, אינו קדוש.  וחוזר ומלקט את כל לבונתה, ונותנה על הקומץ שבכלי, ומעלה אותו על גבי המזבח, ומולחו, ונותן על גבי האישים מכלי שרת.  ואם מנחת כוהנים היא--אינו קומץ, אלא נותן מלח על כולה, ומשליך הכול על גבי האישים.

יג  כיצד קומצין מנחות הנקמצות:  כדרך שקומץ כל אדם, פושט פס ידו, וקומץ.  קמץ בראשי אצבעותיו, או מן הצדדין--לא יקטיר; ואם הקטיר, הורצה.  ואם הוסיף בקומץ, כגון שהרחיק אצבעותיו וקמץ--הרי זה פסול.

יד  אין קומץ, פחות מכשני זיתים; ומקצת הקומץ, מעכב את כולו.  והקומץ והלבונה, מעכבין זה את זה.  הסולת והשמן, מעכבין זה את זה.  ומקצת השמן, מעכב את כולו:  אין פחות מלוג לעישרון, כמו שביארנו.